אמן האשליות

לפני שלושה שבועות, במסיבת עיתונאים לצידו של ראש-ממשלת צ'כיה, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אני אחראי לביטחון ישראל, מציע להיפטר מהבכי והנהי". כך ניסה נתניהו לחקות את אמירתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. אך בניגוד לשרון, נתניהו רוקן מתוכן את מושג האחריות, ומשתמש בו רק כדי לעטוף את עצמו בהילה ביטחונית מזויפת, ולא כדי לשנות את מציאות החיים בישראל, ואת עתידם של הדורות הבאים.

פרשנים וגורמים פוליטיים מסוימים הדביקו לראש הממשלה את הכינוי "קוסם". לפי מילון אבן שושן, קוסם הוא "מכשף, אשף, עוסק בקסמים, עושה להטים, מציג דברים המיוסדים על אחיזת עיניים". ואכן, ראש הממשלה ראוי לאלה - אמן האשליות. אך לקסם יש תכונה שתמיד חוזרת על עצמה, דינו תמיד לפוג. נתניהו מנסה להילחם בטרור בקסמים שמושתתים על אמירות ריקות מתוכן, תמיד עם טון מאיים, תמיד בשיטת הפחד ומשול.

כך מפריח באוויר אמן האשליות את קסמיו מפיגוע לפיגוע, והאחריות שבה הוא מתהדר מתפוגגת כלא קיימת, ומיד מתחילה מסכת האשמות והסתה. פעם נגד האופוזיציה, פעם אחרת האשמים הם ארגוני השלום, העיקר להסית את הדיון מחוסר המעש הזועק לשמיים. תמיד כולם אשמים, כולם אחראים, חוץ ממנו. עשר שנים של דיבורים, עשרות נאומים, אלפי רמיזות, המון רטוריקה לוחמנית, וציון "נכשל" אחד גדול במלחמה בטרור. כנראה, ספרים משנות ה-80 וסרטונים ממומנים לא מפחידים את המחבלים.

בשנתיים האחרונות, השב"כ וצה"ל מתריעים שוב ושוב, שסיר-הלחץ הפלסטיני הולך ומתקרב לפיצוץ. בכל פורום, פומבי יותר או פחות, מדגישים גופי הביטחון שיש צורך ביטחוני קריטי בפעולות שמטרתן לייצר כוח-נגד לפנאטיות האסלאמית הדתית הצומחת במהירות מסחררת בתוך הוואקום המדיני הקיים. אך ראש-הממשלה בשלו, במקום להפעיל שסתומים שישחררו קצת אוויר בסיר-הלחץ הזה, נתניהו מגביר את עוצמת האש המחממת אותו.

לשנות את המציאות, זו עבודה סיזיפית, ארוכת טווח וקשה, והיא בעיקר דורשת אומץ. לראש-ממשלה יש פריבילגיה שאין לאחרים, והיא לראות את התמונה הכוללת: המדינית, המודיעינית, והביטחונית. מנקודה זו, מתבקשת קבלת הכרעות, אבל נתניהו ואומץ הם כמו שמן ומים - אין השניים נועדו ללכת יחדיו.

לפני כשבוע הצבעתי על נתניהו כאחראי ישיר להידרדרות הביטחון, איני חוזר בי מהאשמה זו. כפי שהוא עצמו הצהיר, מוטלת עליו האחריות והחובה להביא לרגיעה. במקום זה, נתניהו מתנהג כמו פקיד שמאשר או לא מאשר שינויים קוסמטיים במדיניות סגר מיותרת - אקמול לסרטן.

עשר שנים אחרי מלחמת לבנון אנו עדים למשמעות ההרתעה שהשגנו בסיום המלחמה, וכי לכל מהלך צבאי יש צורך במהלך מדיני משלים. ההסכם בסיום מלחמת לבנון, קבע מציאות חדשה בגבול הצפון. לעומת זאת, נתניהו מקבע מציאות ישנה ועגומה ברחובות ישראל. בחוסר היצירתיות שלו, בהיעדר האומץ שלו, ובסרבנות התמידית שלו לכל מהלך מכל סוג שהוא - נתניהו מעניש את אזרחי ישראל על חוסר המנהיגות שלו.

מי שהאמין שנתניהו מתאים את הקואליציה לתוכנית ולחזון לעתיד, התבדה. נתניהו עושה בדיוק הפוך - הוא מתאים את המדיניות לקואליציה, ושופט את המציאות דרך האינטרס הפוליטי הצר שלו, תוך כדי שהוא זורק לאוויר עוד ועוד תירוצים מבוססים על פחדנות מושרשת.

יש הרבה מה לעשות, לא צריך להמציא את הגלגל, אלא להחליט לסובב אותו. מי שמבקש את תפקיד ראש-הממשלה חייב לייצר ולהוביל את המהלכים האלה, עם ישראל ראוי למנהיג אמיתי, פרשנים יש מספיק. מנחם בגין, מייסד הליכוד, ברגעי הכרעה אמר באומץ: "אנחנו נלחמים היום על השלום, אשרינו שזכינו לכך. כן יש קשיים בשלום - יש, יש מכאובים בשלום - יש, יש קורבנות בשלום - יש, כולם עדיפים על קורבנות המלחמה".

כך משנים מציאות, ולא רק מפרשנים אותה.

הכותב הוא ח"כ מטעם המחנה הציוני