"הפכתי בין-רגע מאשת עסקים מצליחה בעלת אימפריית נדל"ן בהיקף של אלפי יחידות דיור - למוגבלת בבנק, אישיות לא רצויה, תחת חקירות יומיומיות ארוכות ומתישות, בכדור שלג מוטרף שגדל והתנפח משעה לשעה" - כך כותבת ענבל אור בתצהיר שהגישה הבוקר (ד') לבית המשפט, זמן קצר לפני הדיון בו הייתה אמורה להיחקר על דוח הנכסים שהגישה בשבוע שעבר בתיקי פירוק החברות בקבוצת אור סיטי נדל"ן ותיק פשיטת-הרגל שהוגש נגדה אישית.
אור ביקשה לדחות את הדיון בחודש נוסף. "אנחנו לא ערוכים לדיון", הצהירה עורכת דינה של אור, עו"ד תמר פולק, בפתח הדיון.
עוד ציינה עורכת הדין כי ענבל אור נמצאת במגעים עם משקיעים שרוצים לקנות את החברות. "אנחנו יודעים על משקיעים שרוצים להיכנס לעסקה ולרכוש את החברות על חובותיהן ונכסיהן. אני מודעת היטב לכך שבית משפט הביע דעתו שבלי הסדר קונקרטי קשה לו להתייחס להצעות מסוג זה. יש משקיעים מתעניינים", אמרה.
התצהיר של ענבל אור, שהוגש באמצעות עו"ד אוריאל זעירא, מהווה המשך לטענותיה מהשבוע שעבר, לפיהן יש לה עודף נכסים על התחייבויות בהיקף של כ-36 מיליון שקל. בתגובה לכך הגיש המפרק הזמני, עו"ד איתן ארז, דוח מטעמו, לפיו ענבל אור והחברות שבבעלותה מצויות בגירעון של כ-100 מיליון שקל, ובטח לא בעודף נכסים.
"קראתי בעיון את הדוח מטעם המפרק הזמני של קבוצת אור סיטי נדל"ן וכונס הנכסים הזמני לנכסיי, ונדהמתי לראות את היקף השגיאות והטעויות שבדוח. לא מדובר בשגיאות בזוטות של דברים, אלא בשגיאות מהותיות היורדות לשורשו של הדוח ומסקנותיו", כותבת אור בתצהירה.
"סיפור קפקאי"
בתצהיר פורשת אור את השתלשלות הסיפור "הקפקאי", כהגדרתה, אליו נקלעה. "מה שקרה כאן הוא מעבר לכל דמיון. עד לתחילת ההליכים שבפני בית המשפט הנכבד, במשך כ-11 שנות פעילותן של החברות (חברות חזקות, עתירות נכסים, בעלות שווי פיננסי איתן) - שווקו על-ידי ועל-ידי החברות כ-1,500 יחידות דיור. מתוכן, מאות יחידות דיור כבר נמסרו ואוכלסו לשביעות-רצונם של הלקוחות. בכל אותה תקופה לא חזר ולו צ'ק אחד.
"ערב פתיחתו של ההליך בפני בית משפט נכבד זה הייתה תלויה ועומדת כנגד החברה תביעה אחת בלבד, ולכל היותר תביעות בודדות. פרופורציות אלה מדברות בעד עצמן. אם היו אומרים לי שאני עשויה להיות במצב של חשש לחדלות פירעון או פשיטת-רגל, הייתי חושבת שמדובר על אדם אחר וחברה אחרת.
"מצב הדברים שנקלעתי אליו הוא כל-כך רחוק מהמצב הכלכלי האמיתי של החברות ושלי באופן פרטי, שכאמור, המציאות עולה על כל דמיון", כתבה אטר וציינה: "אלא שביום בהיר אחד, מע"מ החלה בחקירה בחשד לאי-תשלום מע"מ".
על רקע פתיחת החקירה ו"על רקע איבה אישית של חברים בהנהלת בנק מזרחי", כותבת אור, "בנק מזרחי עצר באופן פתאומי וללא אזהרה את כל החשבונות שלי ושל החברות שבבעלותי (למעט חברה אחת) והחזיר מאות צ'קים. מהלך זה התחיל את כדור השלג שאנו נמצאים בו היום".
בעקבות עצירת החשבון, כותבת אור, החלו להצטבר דרישות חוב מגורמים שונים שחזרו להם צ'קים, והיא נאלצה להתחיל למכור נכסים פרטיים שלה כדי להחזיר תשלומים לרוכשים שהצ'קים שנמסרו להם חוללו על-ידי בנק מזרחי - "והכול בניסיון להציל את מפעל חיי", כתבה לבית המשפט.
אור ממשיכה בתיאור השתלשלות האירועים, פגישות בבנק מזרחי בניסיון להסיר את הקפאת החשבונות ופעולות שעשתה לטענתה "כדי לנסות ולמכור את הנכס הכי יקר והכי מבוקש שלי - הזכות לדירת פנטהאוז בפרויקט ברחוב הושע 18".
אז, לדבריה, בראשית חודש מארס, קרה האירוע שגרם לה להיקלע למצב המשפטי הסבוך בו היא מצויה - פגישה גורלית עם איש השוק האפור שלי נרקיס, שלטענתה החתים אותה על הסכם מכר לפנטהאוז תוך מצג-שווא כי מדובר במסמך בטוחה להלוואה שנתן לה.
"השתלשלות אירועים מוטרפת"
וכך היא מספרת: "ב-1.3.2016, בעת שהייתי במשרדו של אודי ברזילי (בא-כוחה לעניין החקירה ברשות המסים, א' ל"ו), עו"ד אבי שאשו שנכח מטעמי הזמין את חברו חיים כץ כדי לעניין אותו ברכישת הנכס. קיימנו ישיבה בעניין בחדרו של עו"ד ברזילי. בסופה סוכם כי הצדדים יחשבו וניפגש שוב... שלמה נרקיס נכח באותה עת במשרדו של אודי ברזילי, וידע על המשא-ומתן שהתנהל בעניין הנכס.
"למחרת, ביום 2.3.2016, היה קבוע דיון בפני כבודו בבקשת הפירוק שהגיש מר אברהם וולך (בקשת הפירוק הראשונה שהוגשה נגד אור סיטי נדל"ן, א' ל"ו)... סמוך לפני הדיון, עת הייתי אצל עורכי דיני במשרד ד"ר י. וינרוט בהכנה לקראת הדיון, הגיע שלי נרקיס עם עורך דינו, מומי אביטן.
"במעמד זה אירעה השתלשלות אירועים מוטרפת, שגם היום בדיעבד קשה לי להבין איך נכנסתי אליה, אלא לאור סערת הרגשות והבלבול העצומים בו הייתי שרויה באותה עת. יש להבין כי באותה עת הייתי מצויה 10 דקות לפני הדיון הגורלי בחיי, שעתיד היה לחרוץ את גורל מפעל חיי לשבט או לחסד. והמקרה שאירע כך היה: ישבתי בחדר המדרגות של משרד וינרוט על-מנת לקרוא בשקט לצורך הכנה לדיון את כתבי הטענות שהוגשו מטעמי. שלמה נרקיס התקשר וביקש להגיע אליי באופן מיידי.
"מר נרקיס נכנס לחדר המדרגות ואמר לי כי אני הולכת עכשיו לדיון בנושא פירוק החברה, והוא חושש לכספי ההשקעה שנתן לי בעבר (בסכום של 7.5 מיליון שקל השקעה בפרויקט ז'בוטינסקי). על כן, הוא ביקש כי אחתום לו על בטוחה עבור נכס פרטי שלי, הפנטהאוז בהושע. אמרתי לו שאני נמצאת 10 דקות לפני דיון ואיני חותמת על שום ניירת תחת הלחץ הזה, ויתרה מכך, כידוע לו, מתקיימים מגעים בנוגע למכירת הנכס הזה. נרקיס הפעיל עליי לחצים אדירים, כפי שהוא יודע לעשות, לתת לו את ההתחייבות הזו. בנוסף, הוא טען בפניי כי מדובר בבטוחה בלבד, שתעמוד בתוקף רק אם החברות יכנסו לפירוק".
ואולם, כך טוענת אור, לא היה מדובר על בטוחה כלל. "הייתי תחת לחץ נוראי, במעמד שקשה להבין אותו. יום בהיר אחד נשמטה הקרקע תחת רגליי, מי שאני, מה שאני וכל מה שהגדיר אותי - נמחקו. הפכתי בין-רגע מאשת עסקים מצליחה בעלת אימפריית נדל"ן בהיקף של אלפי יחידות דיור - למוגבלת בבנק, אישיות לא רצויה, תחת חקירות יום יומיות ארוכות ומתישות, בכדור שלג מוטרף שגדל והתנפח משעה לשעה - ורגע לפני דיון על פירוק מפעל חיי. נכנסתי לסחרור ולמצוקה. ותחת הלחץ הזה, סערת הרגשות, הפחד והבלבול - חתמתי כמבוקש על המסמכים שנרקיס ועורך דינו הציגו לי, תוך שנתתי אמון בהבטחתם. בדיעבד הסתבר כי חתמתי על הסכם מכר".
אור מציינת בתצהירה כי היא מבינה עד כמה סיפור זה נשמע מופרך. "אני יודעת שקשה להאמין שאני, אשת עסקים בעלת ניסיון רב בהסכמים ובמשאים-ומתנים, חתמתי בלי לקרוא, אולם בצוק העיתים נתתי בנרקיס אמון".
מנקודה זו, לטענת אור, גדל כדור השלג שהוביל לבקשות הפירוק המרובות נגד החברות בבעלותה ולבקשת פשיטת-הרגל שהוגשה כנגדה - אשר לטענתה אינן מוצדקות, היות והיא יכולה לפרוע את כל חובותיה - בניגוד לטענות המפרק כי היא והחברות חדלות פירעון.
לטענת אור, "המפרק הזמני כלל בדוחותיו מידע שגוי בדבר חובות החלים לכאורה על החברות, בלי שביצע בדיקה מינימלית בדבר נכונות ותוקף דרישות החוב ואמיתותן - וכלל אותן בדוח כאמת יציבה, תוך שהוא חוטא בכך לתפקידו לסייע לבית המשפט הנכבד בגילוי האמת. זאת ועוד, ניכר כי אף לא אחת מטענותיו של המפרק הזמני - הן העובדתיות, הן המשפטיות והן הכלכליות - מגובה באסמכתא כלשהי. ולא בכדי".
לא יינתנו דחיות נוספות
לטובת הבהרת התמונה, ביקשה אור כאמור דחייה נוספת של כחודש ימים. עו"ד איתן ארז התנגד לבקשת הדחייה וציין כי "עד היום הגישה אור 13 בקשות אורכה בתיק", וכי כל דחייה נוספת גוררת נזקים של מיליוני שקלים לנושים. "מי שסופג את הטלפונים מהנושים זה אנחנו. המדובר ב-600 משפחות. כרגע הכול מעוכב", אמר המפרק.
נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט איתן אורנשטיין, הביע מורת-רוח מהתנהלותה של אור וביקר את עורכי דינה על כך שהם מבקשים שוב את דחיית הדיון, ואולם נוכח הגשת התצהירים על-ידי ענבל אור רק הבוקר בסמוך לדיון, נעתר לבקשת אור לדחייה נוספת של 12 ימים.
"אין ספק כי בית המשפט בא לפני ולפנים לקראת ענבל אור והחברות בקבוצת אור, נתן להן אורכות להצטייד בחוות-דעת ולהציג כדבעי את עמדתן", ציין אורנשטיין.
עם זאת, הוא קבע כי על-מנת לאפשר לענבל אור ולחברות בבעלותה "את יומן בבית המשפט מצד אחד, ולהביא את הבקשות לידי הכרעות מצד שני, וייתכן אף לפנים משורת הדין, יש מקום לאפשר דחייה בת מספר ימים".
הדיון נדחה ל-25 ביולי לשעה 9:00. בתום הדיון הבהיר אורנשטיין לאור כי לא יינתנו לה דחיות נוספות. "המשיבות (ענבל אור והחברות, א' ל"ו) יימנעו מלבקש אורכות נוספות או דחיות, שכן יש להביא את הבקשות בתיק להכרעה", אמר אורנשטיין.
עו"ד חיות גרינברג, המייצגת את עובדי אור סיטי, מסרה: "ענבל אור ממשיכה ועושה כל מניפולציה אפשרית במטרה לדחות את הקץ ולעכב שוב ושוב את הדיונים ואת קידום ההליך המשפטי. הדבר גורם נזק, בעיקר לעובדי החברה, שממתינים למתן צו פירוק כדי שיוכלו לממש את זכויותיהם ובהן שכרם עוד מחודש פברואר. השופט בהחלטתו מהיום נתן לגברת אור הזדמנות אחרונה, וכולי תקווה שאכן בזה תסתיים הימשכות ההליכים הזו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
