■ לפרויקט סוד היהלום - תעשיית היהלומים הישראלית נחשפת
אף שבשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר פרסומים הנוגעים לענף היהלומים, אין ספק שמדובר בענף שהתרבות העסקית בו עדיין מאופיינת בדיסקרטיות רבה. הראיה הטובה ביותר לכך היא חוסר ההיכרות המוחלט של הציבור עם רוב קברניטי הענף, חלקם אנשי עסקים ששווי הונם מוערך במאות מיליוני שקלים ואפילו מיליארדי שקלים ומגלגלים כסף רב מדי שנה במסגרת עסקיהם. אנשי עסקים בקנה מידה דומה בענף אחר - נדל"ן, קמעונאות או פיננסים, לדוגמה - מוכרים לציבור במידת מה. אפילו קוראים להם בשמות כמו "טייקונים", והדיון הציבורי על יחסיהם עם המדינה סוער. אנשי עסקים בקנה המידה הזה, סכסוכיהם העסקיים, עסקאות שהם עורכים ועוד זוכים גם לחשיפה תקשורתית, לפחות במסגרת הסיקור של העיתונות הכלכלית. אך בענף היהלומים - יוק. גדולי היהלומנים יכולים לשבת בבית קפה במרכז העיר בלי שאיש יזהה אותם.
ישנם כמובן יהלומנים שמוכרים לציבור, אבל באותם מקרים מדובר ביהלומנים שהרחיבו את הפעילות העסקית שלהם לענפים נוספים כמו נדל"ן (לב לבייב או יוסף גרינפלד לדוגמה) או הנדסה ותשתיות (בני שטיינמץ). לצד אלו, רוב הקוראים לא שמעו מעולם על שמות כמו דני שטיינמץ - אחיו של בני, המשמעותי בתחום היהלומים יותר מאחיו המפורסם ממנו; או אהוד לניאדו - מי שהיה אולי היהלומן הגדול בעולם ונחשב עד לא מזמן לשותף עסקי של משפחת השלטון באנגולה, מדינה שהיא ספקית יהלומי הגלם מהמשמעותיות בעולם (וגם ביתו של עם עני למדי המשתקם ממלחמת אזרחים איומה). כך, סביר שרוב הקוראים גם לא שמעו על מאיר דלומי, יצואן היהלומים הגדול בישראל, שחברתו מייצאת יהלומים מלוטשים מישראל בכ-200 מיליון דולר בשנה.
במסגרת פרויקט היהלומים שאנו מפרסמים השבוע ב"גלובס", ניסינו לזהות מיהם גדולי היהלומנים הפועלים בישראל ולערוך לקורא היכרות ראשונית, אפילו אם שטחית, עם כמה מקברינטי הענף. התוצאות לפניכם.
יהלומי גלם: ענף ללא מספרים מדווחים
את תחילת הסקירה שלנו נקדיש לעוסקים בתחום יהלומי הגלם - היהלומים כפי שהם נכרים מן הקרקע. תחום הגלם, מטבעו, מאופיין בחברות פרטיות הפועלות מסביב לעולם, שאינן מדווחות לציבור על טיב והיקף עסקיהן. לכן ההערכות לגבי היקפי העסקאות של סוחרי הגלם הן גסות ואינן נוקבות במספרים מדויקים וממילא יש לציין שאין מחקר אקדמי או דוחות כספיים מאחורי המספרים. מדובר בהערכות המבוססות על שיחות עם גורמים בענף, ויש להתייחס אליהן ככאלה. תחום היהלומים המלוטשים, כפי שנראה בהמשך, שונה במובן זה. בתחום יצוא היהלומים המלוטשים נאספים נתונים על היצוא על-ידי מינהל היהלומים במשרד הכלכלה ומכאן שהמספרים מעט יותר מוסמכים, אם כי יש לא מעט "כוכביות", שאותן נפרט בהמשך.
אהוד אריה לניאדו: המסז'יסט של גורודיש
אחד השמות הגדולים ביותר בעולם הגלם - אדם שהוא בגדר אלמוני לישראלי הממוצע, הוא המיליארדר אהוד אריה לניאדו, אדם שעשה את עושרו הגדול באנגולה בתקופת מלחמת האזרחים במדינה, שבה הוא פעיל מאז שנות ה-90.
לניאדו נודע עד לא מזמן בקשריו עם משפחתו של נשיא אנגולה ב-37 השנים האחרונות - ז'וסה אדוארדו דוש-סנטוס, ובפרט לבתו של השליט האפריקאי הנצחי, איזבל דוש-סנטוס, שהוכתרה בידי "פורבס" כמיליארדרית (האישה) הראשונה באפריקה. פרסומים רבים בשנים האחרונות ייחסו למשפחת השלטון באנגולה שותפות עסקית עם היהלומן הישראלי, באמצעות חברות פרטיות שונות ברחבי העולם.
בתחקיר שפורסם לפני כמה שנים בעיתון "כלכליסט", תואר לניאדו כבן למשפחה דלת אמצעים מחיפה, שלאחר שחרורו מן הצבא באמצע שנות ה-70 עבד כמסז'יסט בתל אביב ובאורח מקרי יצר קשר עם אחד הפציינטים שלו - האלוף במיל' שמואל גונן (גורודיש) ז"ל, שהכניס אותו לעסקי היהלומים באפריקה.
לניאדו החל לעבוד כקניין יהלומים עבור גורודיש במדינות שונות באפריקה, ולימים למד את העבודה בעצמו עד שנעשה לסוחר יהלומי גלם עצמאי (גם בשותפויות שונות). נקודת מפנה משמעותית בקריירה של לניאדו, נהוג לסבור, היא המפגש הראשון עם איזבל דוש-סנטוס ב-1996, בתו של הנשיא, אז בת 23, בפריז. שם נוצרה השותפות לכאורה בין לניאדו למשפחת הנשיא שנמשכה עד השנים האחרונות.
בשנותיו הטובות, מעריכים גורמים בענף היהלומים, עמד מחזור עסקאותיו של לניאדו על סכום של יותר ממיליארד דולר בשנה. ואולם באחרונה, מספרים לקוחותיו של לניאדו, פסק שיתוף הפעולה בין לניאדו לממשלת אנגולה ובשוק היהלומים מדווחים על ירידה בהיקף העסקאות שלו.
עם זאת, גורם בענף מספר כי לניאדו עדיין פעיל מאוד. "יכול להיות שהוא החזיק כמות עצומה של סחורה", הוא אומר, "הוא באמת נחשב לאחד היהלומנים העשירים ביותר. בכל מקרה, יש לו עדיין הרבה מה למכור". אותו גורם מספר כי לניאדו זוכה לפופולריות בקרב היהלומנים, משום שהוא גובה נתח רווחים נמוך ביחס למתחריו בתחום הגלם, דבר המתאפשר בשל ההיקף העצום של עסקיו.
שמו של לניאדו נקשר בשנים האחרונות גם בתיק חקירה בבלגיה, שנחשב אחד מהגדולים בתולדות הענף. בתיק נחקרו חשדות להעלמות מס שיטתיות בהיקף של מיליארדי אירו. התיק נסגר, לפי פרסומים, בכופר של כ-160 מיליון אירו.
לב לבייב: לבייב? לביוב!
שחקן נוסף שנכנס לזירה האנגולית בשנות המלחמה, הזכורות לכמה ישראלים לטובה, היה ארקדי גאידמק - האוליגרך הטוב והמיטיב שיצר קשרים טובים עם דוש-סנטוס האב, בין היתר סביב עסקאות הנשק שקידם באנגולה, אלו שהביאו אותו כ-16 שנים מאוחר יותר לבית הכלא הצרפתי במסגרת הסתעפות של הפרשה המכונה "אנגולה גייט".
מתחילת שנות ה-2000 למעשה חולק שוק יהלומי הגלם באנגולה בהתאם להסדר שנערך בין שלושה ישראלים לבין ממשלת אנגולה. ממשלת אנגולה העניקה מונופול מוחלט בתחום יהלומי הגלם, שאף עוגן בחוק, לחברה בשם אסקורפ. בעלי המניות באסקורפ היו ממשלת אנגולה (51%), והיתר התחלק בין חברת אומגה שבשליטת לניאדו לבין חברה בשליטת איש העסקים לב לבייב. ואולם גאידמק טען בהמשך כי לבייב שימש נאמן עבורו, שנועד להסתיר את חלקו בחברת אסקורפ על רקע הסתבכויותיו.
הסכסוך בין גאידמק ללבייב הוליד אינסוף הליכים משפטיים על פני חצי גלובוס פחות או יותר. אין חולק שגאידמק הרוויח סכומי כסף ניכרים מעסקי מונופול היהלומים האנגולי, שלא היה בעל מניות בו באופן רשמי. ואולם, בהליכים השונים שרובם כבר הסתיימו, נפסק כי גאידמק לא הוכיח את טענותיו כלפי לבייב והן נדחו.
לבייב אמנם הרוויח יפה מעסקי יהלומים באנגולה, אך לא שם החלה דרכו בענף. כמו רבים באוליגרכיה היהודית-רוסית, בתקופה של נפילת מסך הברזל, פרנס העדה הבוכרית קיבל זיכיונות ניכרים ברוסיה שעשו אותו למונופול ביצוא היהלומים הרוסי, ובהמשך נכנס לעסקים באנגולה ובמדינות שונות באפריקה כמו דרום אפריקה ובוטסואנה. בשנותיו הטובות, נחשב לבייב לאחד ממקורות הגלם היחידים שיכלו לאתגר את מונופול הגלם העולמי של חברת דה-בירס, עם מחזורים שנאמדו במיליארדים, לפי הערכות. אך לאורך השנים פחת היקף עסקיו בתחום היהלומים, אף שהוא עדיין משמעותי.
מאז, כידוע, נכנס לבייב לפעילות עסקית בשלל ענפים כמו ענף התכשיטים (בחלק הפרטי של עסקיו), וענף הנדל"ן והבנייה שחלקו הציבורי מוכר לנו, בין היתר באמצעות אפריקה ישראל הציבורית שבה הוא שולט זה שני עשורים.
היום, מספרים בענף היהלומים, רוב הסחורה שמציע לבייב מקורה ברוסיה והיקף עסקיו בתחום היהלומים נמוך באופן משמעותי מאשר בשנות השיא שלו, בשנות ה-90. היקף פעילות היהלומים של לבייב מוערך היום במאות מיליוני דולרים בשנה - עד 300 מיליון דולר לפי הערכות של גורמים בענף.
והנה עוד פרט חשוב מאוד לגבי לבייב - בענף היהלומים אף אחד לא קורא לו "לבייב". אצלם הוא בכלל "לביוב". ואם תשאלו למה, אז התשובה היא ש"ככה קוראים לו".
שושלת שטיינמץ: נמצא יורש
איש העסקים בני שטיינמץ הוא אחד היהלומנים המוכרים יותר לציבור הישראלי, בין היתר בשל פרשות החשדות הפליליים שבהן נחקר במדינות שונות בעולם (בגינאה, באיטליה וברומניה) - כולן קשורות לעסקים שמחוץ לענף היהלומים; עוד נודע שטיינמץ בקשריו האמיצים עם ראש הממשלה לשעבר והאסיר בהווה אהוד אולמרט.
את תחילת דרכו העסקית עשה בענף היהלומים בשנות ה-80 יחד עם אחיו ושותפו דניאל (דני) שטיינמץ. השניים הלכו בדרכי אביהם היהלומן. גורמים בענף מספרים שדווקא דני ולא בני היה ועודנו המוציא והמביא בעסקי היהלומים של המשפחה. אי שם בשנות ה-80 הצליחו האחים - יש שאומרים בעיקר דני הצעיר והמבריק - לקבל רישיון "סייט" ממונופול הגלם "דה-בירס". רישיון כזה הוא מנת חלקם של עשרות בודדות של יהלומנים. "סייטהולדר" הוא מעין משווק של מונופול הגלם, שנוסד לפני כ-130 שנה.
כיום, יותר משלושה עשורים אחרי - קבוצת החברות של משפחת שטיינמץ נחשבת עדיין אחת הבולטות שב"סייטהולדרים" בעולם כולו, עם רישיונות בדרום אפריקה, בוטסואנה, נמיביה, רוסיה ועוד.
בבורסה מספרים שבשנים האחרונות נכנס בנו של דני, רז, לעסקי המשפחה, והוא, כך עושה רושם, מתעתד לרשת את אימפריית היהלומים של אביו. לפי הערכות, מחזור עסקי היהלומים של משפחת שטיינמץ נע בין 500 ל-700 מיליוני דולרים בכל שנה.
השותפות בין בני לדני שטיינמץ בתחום היהלומים, נגמרה רשמית, לפני כמה שנים.
דני שטיינמץ ביקש למסור כי "לדניאל שטיינמץ אין שום קשר עסקי עם בני שטיינמץ בשום תחום. בני היה שותף פסיבי בחברות, מתחילת שנות ה-2000. בני שטיינמץ איננו בעל מניות באף אחת מחברות היהלומים, בארץ ובעולם, הקשורות לדניאל שטיינמץ. לפני כ-5 שנים קנו דניאל ושותפו, מבני את כל החזקות המיעוט שהיו לבני".
נזכיר בהקשר של תגובת דני שטיינמץ, כי בני שטיינמץ טוען באופן עקבי שאיננו בעלים ברבות מהחברות שמיוחסת לו השליטה בהן, חלקן חברות שהסתבכו בחקירות שונות בעולם. בין היתר, בני שטיינמץ מכחיש שהוא בעל מניות של קבוצת החברות BSGR (בני שטיינמץ גרופ ריסורסז), שלה לטענתו - הוא שימש בעבר רק כיועץ.
טענות ברוח זו העלה בני שטיינמץ בעבר גם מול רשות המסים, אך זו דחתה את הטענות והוציאה לו שומת ענק במיליארדי שקלים לפני כמה שנים, ביחס לשנות המס של תחילת-אמצע העשור הקודם. בני שטיינמץ ערער על השומה, טענותיו נדונות מול השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בדלתיים סגורות.
מאיר ענבי: מלך הטנדרים
בתחום הגלם ישנם גם שחקנים רבים בקנה מידה קטן יותר, שחלקם הוזכרו בכתבה שפרסמנו אתמול (א'). נספר כאן על אחד מהם, שיש לו ייחוד מסוים - היהלומן מאיר ענבי, בעלי חברת היהלומים מ.א ענבי דיאמונד גרופ, הנחשב "מלך הטנדרים".
בטנדרים הכוונה אינה לרכבי השטח, אלא לכינוי שניתן בענף היהלומים למכרזים מיוחדים שנערכים ע"י החברות הרב-לאומיות בתחום יהלומי הגלם, למכירת יהלומים מיוחדים (בעלי צבע מיוחד, גודל יוצא דופן וכיו"ב) הנמכרים שלא במסגרת זיכיון כרייה או עסקת חבילה יחד עם סחורה אחרת. ענבי מתמחה ברכישה ומכירה של יהלומים ייחודיים בתכונותיהם, הוא נכנס לעסקאות שבהן נמכר יהלום בודד בסכומים שמתחילים במאות אלפי דולרים ומגיעים עד עשרות מיליוני דולרים בכמה מקרים ייחודיים ומפורסמים.
בצד הפחות מחמיא, ענבי הוא גם אחד מגיבורי פרשת הבנק המחתרתי בבורסה ליהלומים ברמת-גן. מדובר באותו עסק שתיווך במכירת חשבוניות פיקטיביות במיליארדי שקלים ושירת מאות מחברי הבורסה כדי "לסדר את הספרים" שלהם בהתאם לצורכי המס או האשראי המשתנים שלהם. ענבי מתמודד כעת עם כתב אישום חמור בפרשה, בחשד שהיה אחד מגדולי ה"לקוחות" של הבנק המחתרתי.
לפי הערכות, היקף עסקיו של ענבי נאמדים בעשרות מיליוני דולרים בשנה.
היצואנים של היהלומים המלוטשים: שקיפות יחסית
תחום היהלומים המלוטשים הוא במידת מה גלוי ושקוף יותר מתחום הגלם. מרגע שיהלום גלם יוצא מגבולות המדינה שבה נכרה, הדבר נעשה על פי אמנות בינלאומיות, יחד עם תעודה שניתנת על ידי אותה מדינה (תעודת "קימברלי") ועם רישום במאגרים עולמיים, האמורים לפקח על תנועת היהלומים ובין היתר למנוע מסחר ב"יהלומי דמים". כפי שניתן להניח, התהליך הזה מלא פרצות וישנן שיטות להכניס יהלום שאינו "כשר" למאגר, כמו גם לדווח נתונים שונים ומשונים, מדויקים יותר או פחות לגבי היהלום במסגרת התעודה. בכירים בענף אכן טוענים שבישראל מתקיימת בדיקה קפדנית יחסית על הסחורה הנכנסת לארץ, והשיטה, המשפיעה על חובת הדיווח של יהלומנים שרוכשים את הגלם לצורך ליטוש בישראל ומחוצה לה, מאפשרת איסוף נתונים על היקפי מסחר.
משרד הכלכלה מפרסם מדי שנה רשימה של היצואנים הבולטים בענף היהלומים המלוטשים. למעשה, הרשימה לשנת 2015 היא הבסיס לנתונים המוצגים כאן, בכפוף לתיקונים שהכנסנו בה ולכמה הערות.
ההערה הראשונה נוגעת לכך שמשרד הכלכלה מכבד את בקשתם של חלק מהיהלומנים שאינם מעוניינים להופיע בדירוג ואינו מכניס אותם לדירוג המפורסם. בעזרת מומחים בתחום, עשינו מאמץ "להחזיר" לרשימה את השמות שנגרעו ממנה ולהשיג הערכות על היקף עסקיהם.
ההערה השנייה היא שחלק מהיהלומנים המתוארים כיצואנים גדולים של סחורה מלוטשת עוסקים גם בתחום הגלם. לפי הערכות, מנגנוני הבדיקה שנערכים לצורך עריכת הרשימה אינם מספקים כדי לקבוע שאין עירוב בין יהלומי הגלם לאלו המלוטשים בדיווחים שנמסרו ע"י החברות.
ועוד הערה אחרונה לפני הצלילה לפרטי הרשימה. יהלומנים בסדרי הגודל של ראש הרשימה מחזיקים כולם בחברות פרטיות במדינות שונות בעולם, כחלק מהמערך העסקי שהם מפעילים. בידי היהלומנים הללו היכולת לייחס חלקים גדולים יותר או פחות לחברות הישראליות שלהם, במסגרת כלל עסקיהם - וזאת בשים לב לשלל שיקולים כמו שיקולי מס, השיקול של מוניטין (מיקום בראש הרשימה עשוי להועיל למוניטין) ועוד.
ואחרי שהזהרנו והערנו, אפשר בהחלט לומר שכל מי ששמו מופיע ברשימה הוא ללא ספק מגדולי היהלומנים בישראל ואפילו יהלומן בולט בקנה מידה עולמי. נציג כאן את כל היהלומנים שייצאו לחו"ל סחורה ביותר מ-100 מיליון דולר במהלך 2015.
מאיר דלומי ורפי ירושלמי: פעילים בולטים בבורסה
כבר בראש הרשימה מופיע שחקן שנעדר מן הטבלה המקורית של משרד הכלכלה. בדיקת "גלובס" מעלה כי חברת יהלומי א. דלומי, שבבעלות מאיר דלומי ורפי ירושלמי, היא היצואן הבולט בישראל בתחום הליטוש. לפי הערכות, מחזור היצוא של יהלומי א. דלומי עומד על כ-200 מיליון דולר בשנה ואולי אף מעבר לזה.
מאיר דלומי, בן למשפחת יהלומנים, הוא איש ציבור פעיל במוסדות הבורסה. הוא כיהן כיו"ר הוועדה המשפטית בבורסה, והוא עדיין מחזיק בשלל תפקידים ותארים בהנהלת הבורסה, כמו חבר בצוות הבוררים של הבורסה.
ירושלמי, אף הוא יהלומן מבית (כפי שנראה עוד בהמשך), ואף הוא איש ציבור בתחום היהלומים, בין היתר נשא בתפקידים שונים במכון היהלומים ובהתאחדות תעשייני היהלומים. שמם של השניים עלה במסגרת פרשת "סוויס ליקס" שחשפה את פרטי חשבונות הבנק הסודיים של לקוחות סניף HSBC בז'נבה והסעירה את העולם כולו בשנה שעברה.
לפי הנתונים שהופיעו בחשיפה, שהיו מעודכנים ל-2007, החזיקו דלומי וירושלמי בחשבונות שונים הקשורים אליהם לכאורה כ-20 מיליון דולר בסניף הבנק השווייצרי. לא מדובר בסכום גדול במיוחד כשמדובר בשחקנים מרכזיים בענף. א. דלומי אף היא מחזיקה ברישיון "סייט" ממונפול הגלם "דה בירס".
בני ויוסי מאירוב: מקום ראשון ברשימת משרד הכלכלה
חברת "MID האוס אוף דאימונדס", שבבעלות האחים בני ויוסי מאירוב, מדורגת במקום הראשון ברשימת היצואנים הרשמית, ולפי בדיקת "גלובס" מחזיקה במקום השני בין יצואני היהלומים המלוטשים מבחינת היקפי המסחר שלה. החברה הציגה מחזור יצוא של 191 מיליון דולר ב-2015.
האחים מאירוב הם גם שותפים עם יוסי לוי ודרור קראוס בבית ההשקעות More, המנהל נכסים במיליארדי שקלים (כך לפי הודעות שונות שפרסם בית ההשקעות). מדובר בבית השקעות פרטי שבעבר תכנן הנפקה לבורסה, אך הדבר לא יצא לפועל.
אורי ומתי רחמינוב: האח השקט והאח ממדורי הרכילות
במקום השלישי בדירוג יצואני היהלומים המלוטשים נמצאים היהלומנים אורי ומתי רחמינוב וחברת א.א. רחימנוב יהלומים שבבעלותם. מתי ואורי הם הבנים של היהלומן הוותיק דוד רחמינוב, וקשורים משפחתית ליהלומנים מוכרים רבים בעלי שם משפחה דומה. האחים רחמינוב מתמחים בטיפול באבנים גדולות ויקרות, והם ספקים של רשתות כמו קרטיה וטיפני.
"אורי הוא האח השקט יחסית, ומתי אוהב בלגן", מספר מכר של השניים. מתי רחמינוב בן ה-48 אולי מוכר לחובבי מדורי הרכילות בתור אחד האקסים של הדוגמנית בר רפאלי, וכבעלה של הדוגמנית רותם תירוש (בתה של הח"כית לשעבר רונית תירוש). בין אייטמים בגיא פינס, לאזכורים במדורי הסלבס, רחמינוב מנהל אופרציה לא רעה בכלל. מחזור המכירות של חברתו לחו"ל, 162 מיליון דולר נכון ל-2015.
בנוסף מתי רחימוב החזיק בכמה מסעדות וניסה את מזלו בכמה השקעות/הרפתקאות בשוק ההון, כמו השקעה בחברת "גיבור ספורט" שקרסה.
רנג'יט ברמצ'ה: ההודי שעשה עלייה
את המקום הרביעי ברשימת היצואנים הישראלים תופס יהלומן הודי במקור - רנג'יט ברמצ'ה, בעלי חברת נירו דאימונדס. ברמצ'ה הגיע לישראל לראשונה בתחילת שנות ה-80, תקופת שיא הדומיננטיות הישראלית בענף היהלומים, ותקופה שבה החלו היזמים ההודים ללטוש עינים לענף הנוצץ, על רקע המגמה של העברת מרכזי הליטוש מישראל למזרח.
היום ההודים הולכים ותופסים נתח נכבד יותר מהעיסוק בענף ובמובנים מסוימים הם כבשו חלק ממקומם של הישראלים בתחום הליטוש. ברמצ'ה עצמו קבע את מושבו בישראל לפני יותר משלושה עשורים ויצר לעצמו מוניטין מצוין בין היהלומנים הישראלים. חברתו הישראלית ייצאה סחורה בהיקף של כ-155 מיליון דולר ב-2015. לחברה יש רישיון "סייט" של דה-בירס והיא מחזיקה במפעלי ליטוש בעולם, בין היתר בהודו ובסרי-לנקה.
אליוט טננבאום: יהלומן במחלקת תיירים
חברת ליאו שכטר יהלומים, שבשליטת אליוט טננבאום, חתנו של היהלומן הוותיק שעל שמו קרויה החברה, הציגה מחזור יצוא של 150 מיליון דולר ב-2015, והיא מדורגת במקום החמישי בטבלת היצואנים. מדובר בעסק ותיק שהחל את דרכו בניו יורק, לפני כ-70 שנה. החברה בעלת רישיון "סייט" זה חמישה עשורים. לפי אתר מכון היהלומים, לחברה פעילות ייצור בסין, הודו ובוטסואנה.
טננבאום עצמו היה פעיל במכון היהלומים ובהתאחדות תעשייני היהלומים, שם נקשר שמו בסכסוכים שונים, לרבות זה שהוביל לדוח בדיקה חמור על הנעשה במכון היהלומים בראשותו של אברהם (בומי) טראוב. בנוסף, לפי פרסום בעיתון "הארץ", ליאו שכטר נמנית עם מממני תנועת הימין "אם תרצו".
גורמים בענף מתארים את טננבאום כאנטי-תזה לאורח החיים הראוותני שסיגלו לעצמם רבים מן היהלומנים במעמדו. לדוגמה, מספרים על טננבאום שהוא נוהג לטוס (לא עלינו) במחלקת התיירים.
ניסים זוארץ: השכיר שנסק
במקום השישי - חברת די.אן דאימונדס אינטרנשיונל שבבעלות היהלומן ניסים זוארץ. זוארץ, בניגוד לרבים מ"שכניו" לטבלת היצואנים הבולטים, איננו בן למשפחת יהלומנים. הוא החל את דרכו כשכיר בעסקיה של משפחת ארבוב, מן הידועות בענף. לימים יצא לדרך עצמאית, והעסק העצמאי שלו נסק לשחקים. כיום מייצאת חברתו יהלומים בכ-128 מיליון דולר בשנה, נכון ל-2015.
בני ירושלמי: מחוץ לדירוג הרשמי
במקום השביעי בדירוג - יהלומי אחים ירושלמי שבבעלות בני ירושלמי, יחד עם אחיו אהרון וציון. אהרון הוא אביו של רפי ירושלמי, מבעלי יהלומי א. דלומי שבראש הדירוג. לחברה מפעלי ייצור בהודו ובוטסואנה. החברה הציגה מחזור מכירות של כ-110 מיליון דולר ב-2015, כך לפי הערכות (היא אינה מופיעה בדירוג הרשמי).
עופר מזרחי: דור שני בענף
חברת עופר מזרחי יהלומים בבעלות עופר מזרחי היא שסוגרת את הטבלה. עופר מזרחי הוא דור שני במשפחתו בענף היהלומנים. החברה, המשווקת יהלומים לשוק האמריקאי, ייצאה יהלומים ב-102 מיליון דולר ב-2015.
כשלוקחים את הדירוג הזה ומשווים את הנתונים לנתוני 2014, מתקבלת התמונה הקשה של המיתון בענף. כך, לדוגמה, MID האוס אוף דאימונדס של בני ויוסי מאירוב ייצאה השנה סחורה ב-50 מיליון דולר פחות מאשתקד. מחזור המכירות של ליאו שכטר יהלומים צנח בכ-137 מיליון דולר השנה. גם האחים רחמינוב ייצאו 56 מיליון דולר פחות לעומת 2014. גורמים בענף מדווחים על ירידה צפויה של בין 15% ל-20% בהיקפי המסחר לפי נתונים שנאספו מכלל היהלומנים, מאז תחילת 2016. אף שלאף אחד מן השמות שמנינו כאן לא יחסר מזון בזמן הנראה לעין, ייתכן מאוד שחלקם מודאגים, או סתם לא מרוצים ממצבו של הענף השוקע, שעשה אותם לעשירים מופלגים.
שאלת ה-60 מיליון דולר
במסגרת איסוף הנתונים על היקפי המסחר של יהלומנים בישראל נתקלנו בנתון מעניין המתקשר לחקירה פלילית שהכתה גלים בענף היהלומים וסיפקה לא מעט כותרות בעיתונים בחודשים האחרונים - זו של היהלומן חנן אברמוביץ, החשוד בהברחת נכסים בהיקף של עשרות מיליוני דולרים.
אברמוביץ חשוד בכך שנטל בקונסיגנציה סחורה בכ-60 מיליון דולר מחבריו לבורסה (כ-38 מיליון דולר מחברת אלול בבעלות עמוס פוזילוב ואיתן מוסיוף), אך לא שילם תמורת היהלומים עם מכירתם והבריח חלק מן הסחורה או התמורה ששולמה בעדה בדרך שטרם התבררה. זאת, תוך שהוא מספר לבעלי הסחורה בבורסה ש"הנה מחר יקבלו את הכסף", גרסה שבה החזיק עד ערב הגשת התלונות נגדו למשטרה, אז מסר כי הוא מצוי בפשיטת רגל.
המשטרה, כך נראה, עוד רחוקה מלפצח את שאלת עשרות מיליוני הדולרים - היכן מצויים היהלומים שנטל אברמוביץ או תמורתם, וייתכן מאוד שלעולם לא תפצח את החידה הזאת. אברמוביץ טוען עדיין כי הוא פשוט קרס כלכלית, וממסמכי הארכות המעצר שלו עולה כי לא נמצאה ראיה ישירה לסתירת הגרסה - אף שישנן ראיות נסיבתיות המצביעות על הברחת נכסים מצדו.
מחזורי המסחר של חברת חנן אברמוביץ יהלומים בע"מ אכן מעלים שאלות, שוודאי מעסיקות את נושיו הרבים של היהלומן החשוד. בשנת 2014 ייצא אברמוביץ סחורה בסך של כ-54 מיליון דולר, בעוד בשנת 2015 - שנת משבר קשה בענף - עסקיו פרחו כביכול, לפחות על הנייר, עד כדי כך שכמעט הכפילו את עצמם. ב-2015 ייצאה חברתו של אברמוביץ, על פי הנתונים, סחורה בסך של 105 מיליון דולר. הפער בין השנים 2014-2015 כמעט הולם את גודל בור החובות לנושיו של אברמוביץ - כ-50 מיליון דולר.
■ לפרויקט סוד היהלום - תעשיית היהלומים הישראלית נחשפת
סוד היהלום
סוד היהלום
סוד היהלום
כתבות
ני"ע
