משה קצב לא ישוחרר מוקדם: "לא חל כל שינוי בעמדותיו כלפי ביצוע עבירות המין"

מפח נפש למשה קצב ולמשפחתו אך מסר חד לעברייני מין שאינם מביעים חרטה על מעשיהם. ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר דחתה היום (ה') בשנית את בקשתו של קצב, נשיא המדינה לשעבר, לניכוי שליש ולשחרור מוקדם מהמאסר שהוא מרצה בכלא מעשיהו בגין הרשעתו באונס ובעבירות נוספות.

חברי הוועדה, השופט בדימוס משה מיכליס, הקרימינולוגית חנה גורדון והפסיכותרפיסטית חניתה לאופר-פישר, החליטו בשנית, פה-אחד, כי קצב יישאר בכלא וימשיך לרצות את 7 שנות המאסר שנגזרו עליו. עם זאת, ציינה הוועדה כי אם קצב ימשיך בהליך הטיפולי שהוא מקבל בין כתלי הכלא הוא יוכל להתייצב שוב בפני הוועדה בעוד שישה חודשים מהיום מבלי צורך להגיש בקשה לקיום דיון חוזר.

הוועדה התייחסה בהחלטתה לשינוי המסוים שחל לדבריה בגישתו של קצב למעשים שבהם הורשע. נזכיר כי עד היום כפר קצב באישומים שבהם הורשע וטען כי הוא חף מפשע וסירב להביע חרטה על מעשיו. "מדברי קצב ניתן היה ללמוד כי היה לו חשש מסוים מפני השתתפות בקבוצה טיפולית, ואילו עתה בתוכנית הרשות לשיקום האסיר הוא מסכים לכך. מכלל העובדות המוצגות בפנינו, חברי הוועדה מגיעים למסקנה כי היום נכון קצב להתחיל בהליך טיפולי שייתן מענה לבעיותיו השונות, והוא מתחיל להבין את הבעייתיות שבהתנהלותו בעבר", נכתב בהחלטת ועדת השחרורים.

חברי הוועדה כתבו בהחלטתם כי "לא הגיעה העת להורות על שחרורו של האסיר קצב ואין מקום לבטל את החלטתה הקודמת של הוועדה, אלא רק לשנותה במובן זה שיינתן אופק לקצב להשתחרר באם ימשיך בטיפול בבעיותיו השונות תוך כדי מאסרו, שלדעת חברי הוועדה הובילו אותו למעשים נשוא כתב האישום".

לדעת חברי הוועדה, מן הראוי שקצב ימשיך בהליך טיפולי תוך כדי מאסרו ובאם יעשה כן, יוכל להתייצב לפני הוועדה בתוך 6 חודשים מהיום מבלי צורך להגיש בקשה לקיום דיון חוזר. "ראוי להדגיש כי אין המדובר בשיחות המתמקדות רק בתמיכה ועידוד ועוסקות בקשיי המאסר אלא כאלה המתמקדות בבעיותיו", כתבו.

חברי הוועדה הדגישו כי בטרם גיבשו את החלטתם הסופית הם קיימו מפגשים רבים ושיחות רבות במטרה לגבש את עמדתם. מההחלטה עולה כי בתחילת השיחות סבר אחד מחברי הועדה כי יש לדחות את הבקשה. חבר ועדה אחר סבר שיש לקבל את הבקשה ולהורות על שחרור, וחבר שלישי סבר כי יש לקבל החלטה כפי שנוסחה בסופו של יום. במהלך השיחות התגבשה עמדה אחידה בין חברי הועדה שבאה לידי ביטוי בהחלטה זו.

חברי הוועדה ציינו שהם בחנו את חוות הדעת החדשה של הרשות לשיקום האסיר והתמקדו בעיקר בשאלה האם חל שינוי בעמדותיו של קצב, בהכחשתו את העבירה, בטיפולים שהוא עובר, ובטיפולים המיועדים לו עם שחרורו.
בחוות הדעת צוין כי לא חל כל שינוי בעמדותיו של קצב כלפי ביצוע עבירות המין בהן הורשע. לפיכך, נסב המשך השיחה עמו בתכנים ובנושאים שאינם רלבנטיים בהכרח לעבירות המין.

עוד נכתב בחוות הדעת כי: "ניתן היה להתרשם מניצנים ראשוניים של הבנה לחלקים ולפגמים באישיותו, אשר הובילו אותו לכדי ניצול אחרים, פגיעה בהם ושימוש בכוחו הרב עת כיהן בתפקידי כוח ושררה. לטעמנו, מדובר בשינוי - גם אם מזערי, מבדיקתו הקודמת".

חברי הוועדה הדגישו את ההחלטות הרבות של ועדות השחרורים ואת הפסיקות שאישרו את ההחלטות שלפיהן תחילתו של טיפול אמורה להיות בית כתלי בית הסוהר והמשכו בתוכניות מחוץ לבית הסוהר, בין אם מדובר בתוכניות שיקום של רש"א ובין אם מדובר בתוכניות שיקום של משקם פרטי.

"הלכה זו מבוססת על עקרון הרצף הטיפולי ועל העובדה שאין זה ראוי לבחון את השלכות הטיפול ואת הכלים שרוכש האסיר בעקבות הטיפול רק לאחר שהוא משתחרר מן הכלא. חברי הוועדה עיינו בתשומת לב רבה בתוכנית רש"א החדשה והתלבטו בשאלה האם היא נותנת מענה אמיתי לבעיותיו של האסיר מבלי שבעיות אלה קיבלו מענה כלשהו בתקופת מאסרו, למעט השיחות שהוא מקיים עם העו"ס והקבוצות החינוכיות שבהן השתתף. על מנת שהתוכנית שתקדם את פניו של האסיר לאחר שחרורו תצליח, חייבת היא להיות מושתתת על אדנים שיונחו תוך כדי תקופת מאסרו".

עורך הדין ציון אמיר: "מתקפה של קמפיין אכזרי"

בא כוחו של קצב, עו"ד ציון אמיר, רמז כי בכוונתו להגיש לבית המשפט ערעור על החלטת ועדת השחרורים. "אנו חולקים על ההחלטה, כשאנחנו גם ערים לכך שאתם תחת מתקפה של קמפיין אכזרי", אמר אמיר ותקף את חברי הוועדה על הדלפות לכאורה שלהם לכלי התקשורת מתוך הדיון היום. "לפני שהדיון התחיל כאן, פתחתי את הדלת בחדר הסמוך איפה שהמתנו כולנו, בעקבות שיחת טלפון שנעשתה עם אחד מבני המשפחה ונאמר לנו שיש משדר מיוחד כעת בערוץ 1 או 10 ושם דווח שההחלטה היא לדחות את בקשת האסיר לקיצור העונש, ודעת מיעוט אחת שתומכת בשחרור ודעת רוב שלא. זה נראה מאוד מדויק, לכן אנו חושבים שאם הייתה הדלפה החוצה זו שערורייה שאין כדוגמתה", אמר אמיר.

לדברי אמיר, "הדבר הזה צריך להיבדק ולהיבחן, אנו עדים למעשה קמפיין חסר תקדים שמשפיע ומכניס רוח רעה לתוך ההליכים המשפטיים מאז שזה התחיל בשנת 2006 ועד היום. גם בוועדה הזו אנו יודעים שעיתונאי התקשר לגב' פישר והיא אישרה זאת בדיון הראשון".

אמיר המשיך והאשים גורמים שונים בניסיונות להשפיע על ההחלטות בעניינו של קצב. "נעשו ניסיונות בלתי פוסקים להשפיע על ההחלטות, באמצעים חמורים. הדברים שנשמעים הם קשים מאוד, שעיתונאי מרשה לעצמו להתקשר לחברי הוועדה, זה דבר חמור מאוד. חמור מאוד שחברת הכנסת זהבה גלאון שלחה לחברי הועדה מכתב. אני אומר את הדברים הללו לאחר שההחלטה כבר ניתנה, אני כבר מזועזע. וכאשר מצטטים לי לפני שעה קלה את ההחלטה שלכם שהייתה דעת מיעוט, זה פרט מוכמן".

הרשעה בשני מעשי אונס ובעבירות נוספות

ב-7 בדצמבר 2011 ננעלו שערי הברזל הכבדים של כלא מעשיהו מאחורי קצב שהחל לרצות עונש של שבע שנות מאסר בשל הרשעתו בשני מעשי אונס ובעבירות נוספות.

ב-6 באפריל 2016, 4 שנים ו-120 יום אחרי שהחל לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו דחתה ועדת השחרורים את בקשתו של קצב לשחרור מוקדם ולניכוי שליש מתקופת מאסרו.

"בפנינו אסיר המכחיש את העבירות שביצע, שממשיך וטוען לחפותו למרות פסקי הדין בעניינו וממשיך להיות עסוק בהוכחת חפותו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדבריו בפנינו, כאילו ולא היה כלל הליך משפטי", העבירו חברי הוועדה ביקורת על התנהגות קצב.

לדבריהם, "בהופעתו של קצב בפני הוועדה ומתוך דבריו התרשמה הוועדה כי האסיר תופס עצמו כקורבן, עסוק בהאשמת גורמים חיצוניים במצבו, מתנהל עדיין בצורה כוחנית ועסוק בעצמו, בצרכיו, בהפסדיו ובמחיר שהוא ומשפחתו שילמו בלבד. גם לאור שאלות הוועדה לא הביע האסיר חרטה ו/או אמפתיה כלפי נפגעות העבירה...".

הוועדה כתבה כי "זכותו של אסיר לדבוק בחפותו ולהמשיך להאמין שהינו חף מפשע. אולם, מצב זה מונע מהאסיר שבפנינו, כל אפשרות להתחלה של הפנמה ומכאן התחלה של טיפול".

בערעור של קצב שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז טען בין היתר כי "החלטה לדחות בקשה של אסיר לשחרור מוקדם בשל הכחשתו פוגעת בזכות יסוד של האסיר לדבוק בחפותו (אף אם הורשע בבית המשפט), ומפלה את האסיר לרעה ביחס לאסירים אחרים שהכחישו את ביצוע העבירה ושוחררו על תנאי".

קצב טען כי "לבד מן העובדה שמדובר בדרישה שאיננה מעוגנת בחוק, דרישה שכזו עלולה לגרום לאסירים שניהלו משפט הוכחות וערערו על הרשעתם לבית המשפט העליון, להודות בביצוע עבירה כדי להשיג רווח משני כדוגמת חופשה או שחרור מוקדם".

ב-5 ביולי הורה בית המשפט המחוזי מרכז לוועדת השחרורים לדון שוב בקיצור מאסרו של קצב. זאת, בשל חוות דעת חדשה שהציגה הרשות לשיקום האסיר ולפיה קצב יוכל לעבור תהליך שיקום גם מחוץ לכותלי בית הכלא. זאת, בניגוד לחוות דעתה הקודמת. חוות הדעת החדשה מגבירה את סיכוייו של קצב להשתחרר מהכלא בקרוב, בתום שני שלישים מתקופת מאסרו.

הנשיא השמיני הוא עבריין מין

ב-30 בדצמבר 2010 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב את קצב פה-אחד בשני מעשי אונס, מעשים מגונים, הטרדה מינית ושיבוש הליכי משפט.

ראש הרכב השופטים, ג'ורג' קרא, והשופטות יהודית שבח ומרים סוקולוב, מוטטו בזו אחר זו את טענותיו של קצב - וקבעו כי האליבי שלו הופרך וכי עדותו היתה "זרועת שקרים". "הנשיא לשעבר קצב הוא עבריין מין", הכריזו השופטים בתום הקראת הכרעת הדין.

קצב הורשע בשני מעשי אונס ובמעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות, בהטרדה מינית של ה' מבית הנשיא, ובמעשה מגונה ובהטרדה מינית של ל' מבית הנשיא. בנוסף הורשע קצב בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. הנשיא לשעבר זוכה מהטרדתה של ל' כעדה במשפטו, העבירה הפעוטה ביותר בכתב האישום.

השופטים העדיפו בבירור את גירסת המתלוננות, כפי שהציגו התובעים, עורכי הדין רונית עמיאל וניסים מירום. "אין להאשים את א' בעלילה, היעדר ההסכמה הוכח. קצב הפגין אלימות, עדי ההגנה שלו התגלו כמשענת קנה רצוץ", קבעו.

השופטים ציינו כי היומן של קצב, שהיה בסיס שלו לטענות על אליבי, אינו אמין. בהכרעת הדין נכתב כי הנשיא לשעבר אימץ לעצמו שיטת פעולה בעלת דפוסים קבועים, "שראשיתה בקירוב ומתן הרגשת רוממות תוך ניסיון לגבות תמורה מינית, וסופה, עם בוא הסירוב, בריחוק, מידור והשפלה, עד לפיטורים".

ביחס לאישום הכבד ביותר פסקו השופטים כי הוכח מעל לכל ספק כי קצב אנס פעמיים את א' ממשרד התיירות. בפעם הראשונה, בלשכתו במשרד התיירות באפריל 1998, כשהוא לא נענה להפצרותיה לחדול; ובפעם השנייה במלון פלאזה בירושלים ביוני 1998; וכן כי ביצע בה מעשה מגונה בכוח.

לגבי האירוע בלשכה כתבו: "א' התיישבה על אחד הכיסאות, קצב התיישב לידיה והחל לגעת בה. בין השניים התפתח מאבק, כשקצב מושך את מכנסיה למטה, והיא שבה ומושכת אותם כלפי מעלה ומיד לאחר מכן הגיעה למצב של שכיבה". בהמשך תואר כיצד קצב, למרות מחאותיה של א', "החדיר את איבר מינו לתוכה".

בכל הנוגע לאירוע שהתרחש במלון, קיבלו השופטים את גירסתה של א' כי קצב ביקש ממנה לעלות לחדרו, לאחר שהתעכב לצרכי עבודה, ומשעשתה כן "הבחינה כי קצב לובש חולצה ארוכה אך ללא מכנסיו. קצב ניגש אליה ונצמד אליה מלפנים, כשהיא מנסה להתרחק, והוא ממשיך בהתקרבותו. א' נפלה על המיטה, קצב גהר מעליה ומשך במכנסיה והצליח להסירם, פישק את רגליה וחדר אליה". שופטי המחוזי הטילו על קצב עונש חמור של שבע שנות מאסר בכלא מעשיהו ובהמשך דחה ביהמ"ש העליון את ערעור קצב על ההרשעה ועל העונש והוא החל לרצות את עונשו.