חוקי המס נכתבו לעשירים

 דירה להשכיר

1.

הערה קטנה על שביתת הרופאים: לא מדובר בהשבתה של חברת החשמל, לא מדובר בהשבתת הרכבת, לא מדובר בהשבתת נמלי התעופה. מדובר היום על השבתה בפועל של הרפואה הציבורית. אלפי רופאים, רובם עובדי מדינה או מוסדות שמתוקצבים על-ידי המדינה, יעבדו במתכונת שבת וחג, במסגרת שביתה שמקיפה את בתי החולים הכלליים, הגריאטריים, הפסיכיאטריים והשיקומיים בכל הארץ. זכות השביתה היא זכות דמוקרטית, היא זכות מחאה לגיטימית, אף שיש כאלה שקוראים לסרס אותה. אבל במקרה של הרופאים לא תשמעו קריאות גנאי נגד הרופאים. איש לא מצייץ. איש לא טוען שהם בריונים. וזה הרי מדהים: השביתה היא לא בדיוק על תנאי שכר או הרעת תנאי שכר לכאורה, או טענות על אי-עמידה בהסכם הקיבוצי של הרופאים מצד המדינה. השביתה היא על הכוונה להטיל מס מיוחד על ההכנסות של הביטוחים המשלימים והפרטיים, כך שכמה מאות מיליוני שקלים בודדים יעברו מהפרטי לסל הבריאות הממלכתי. נשמע לכם מהלך הגיוני? בוודאי הגיוני, בוודאי שהוא משרת את האינטרס הציבורי, אבל הוא בהחלט לא משרת את האינטרס הפרטי של הרופאים שעלולים להיפגע בפעילות הפרטית שלהם. פוגעים לנו בפרטי? נשבית את הציבורי! וזה רק מלמד אותנו שוועד הרופאים, שיש בו מאות ואלפי אנשים ערכיים, מוכשרים ומסורים, הוא גם הוועד הכי חזק במדינה.

2.

למה חוקי המס כל-כך מורכבים ולא רק בישראל? חיים כצמן, בעל אימפריית נדל"ן, אחד מאנשי העסקים העשירים בישראל ואחד היחידים בקהילה העסקית שתומך במס ירושה, אומר את זה בפה מלא: ספרי המס נכתבו על-ידי העשירים או על-ידי נציגיהם במטרה מאוד פשוטה: כדי שהם ישלמו כמה שפחות מס, באמצעות פיתולים, מורכבויות ופרצות אינסופיות שרק מחכות שינצלו אותן באמצעות המאכערים בעניבות - רואי חשבון ועורכי דין שגוזרים עמלות מטורפות על כל חיסכון במס. הרי אם חוקי המס יהיו יחסית ברורים, בלי אינספור אפשרויות ופרשנויות, ניסיונות ההתחמקות מהם יהיו קשים יותר.

וזה מביא אותנו לסערת המס על שלוש דירות ויותר שיוזם האוצר. אם כל חטאת בנושא מיסוי הנדל"ן היא העובדה שבמשך שנים ארוכות הענף הופלה לטובה ביחס להשקעה בשוק ההון. בעולם אידיאלי של מיסוי, השפעתו על אפשרויות השקעה - בין אם בשוק ההון ובין אם בנדל"ן - הייתה צריכה להיות שווה וכך גם היו צריכים להיקבע חוקי המס בשוק ההון ובשוק הנדל"ן: במטרה ליצור מגרש משחקים שווה למשקיעים.

זה בעולם אידיאלי, אבל אנחנו לא חיים בעולם כזה אלא בעולם הפיתול של חוקי המס, המשרת את העשירים. במשך שנים רבות נוצרו הפרשים משמעותיים בהיקפי המס בין הנדל"ן לשוק ההון וגם היו הבדלים בסוגי המס. בהשקעות בבורסה יש שני סוגי מסים: מס על רווחי הון ומס על דיבידנד. בנדל"ן יש שלושה: מס שבח, המקביל למס רווחי הון בבורסה; מס על השכרה עם פטור עד תקרה של כ-5,000 שקל ומסלול מוזר שמאפשר תשלום של 10% מס (מקביל למס על דיבידנד) ומס רכישה מדורג (שמקביל למס מחזור בבורסה, שלא קיים). בעולם אידיאלי היה מקום למסות בשוק הנדל"ן את הדיבידנד (כלומר, שכר דירה מהשקל הראשון ובלי אפשרות לשלם מס של 10% בלבד על הכנסות משכירות) ואת השבח בדירות להשקעה ואף לדירה יחידה באותם שיעורי מס (וכדי לא לפגוע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים היה אפשר להחריג דירה יחידה עד תקרה מסוימת של שווי) ולבטל את מס הרכישה.

הרי אין למס הזה שום צידוק כלכלי, לבד מהעובדה שהוא קל לגבייה. לכן גם קל להתמכר אליו וקשה מאוד "להתמכר" למס על שכירות הקשה לגבייה. כלומר, רשות המסים מקבלת לקופתה את מס הרכישה באופן אוטומטי, אבל אחרי מס שכירות היא צריכה לרדוף. בעולם אידיאלי גם מתקיים מערך גבייה הרבה יותר אפקטיבי של מס על שכירות, שהרי ההעלמות שם חוגגות (למען ההגינות נאמר שרשות המסים בראשות משה אשר עושה הרבה יותר מאמצים מבעבר כדי לאכוף את המס הזה). אבל שוב, זה בעולם אידיאלי. בעולם האמיתי זה לא קרה. נהפוך הוא, בפועל ניתן פטור למשקיעים ממס שבח לתקופה ארוכה. ב-2014 בוטל הפטור, אבל מאז החיוב בו לא נעשה באופן מלא אלא ליניארי, כלומר "סופרים" את המיסוי רק מ-2014 ולא רטרואקטיבית, כך שכל הרווח-שבח שנוצר טרם 2014 לא ממוסה. והרי בין 2008 ל-2014 נוצר שבח עצום בשוק הנדל"ן.

את תוצאות הפטור הזה אתם יכולים לראות בטבלה המצורפת. גביית מס שבח ממשקיעים עמדה בשנות הפטור על כמה מאות מיליוני שקלים בודדים לשנה, מתוך גבייה של בין 2 ל-3 מיליארד שקל מס שבח מדי שנה, רובו מקרקעות ומנדל"ן מניב. הדבר המדהים בנתונים שנמסרו לנו בעבר על-ידי האוצר הוא הטבת המס שהוענקה למשקיעים בשוק הנדל"ן כתוצאה מהפטור בשנת 2014 לבדה, שנאמדה ב-2.5 מיליארד שקל! נכון שזה תיאורטי ולא ברור מה היה קורה להתנהגות המשקיעים אם מס השבח היה מושת גם על הרווח הרטרואקטיבי, אבל המספרים מדברים בעד עצמם. הטבת המס הזו, אגב, נותבה בעיקרה לאנשים עשירים מאוד. נו, טוב, אמרנו כבר שספרי המס נכתבו לעשירים על-ידי נציגיהם, שהתרגלו להסתובב במסדרונות הרגולציה ורשות המסים כאילו היו ביתם השני.

עכשיו באים אגף התקציבים ומשרד האוצר ומבקשים להטיל מס נוסף - מס על שלוש דירות יותר, במה שנראה כניסיון לתקן את הטעויות ארוכות השנים בהפליה לטובה של שוק הנדל"ן ולהפוך את המצב, כך נראה, להפליה לרעה, מה גם שזה אמור להכניס לפי אומדן האוצר כ-800 מיליון שקל, סכום יפה. לכאורה, צעד לגיטימי כדי לחנוק את הביקושים של המשקיעים (שאגב, די נחנקו בגלל ביטול הפטור ממס שבח) וכדי לתקן את העיוותים שהאוצר יצר בעצמו.

3.

וכאן אנחנו מגיעים למכתב שקיבלנו מקורא שלנו, יהודה חלפון, מנכ"ל בית החולים הסיעודי "אחוזת הורים" באשקלון, שכתב את מה שכתב בדם לבו והסכים לחשוף את נכסיו - דבר שהרבה אנשים כלל לא היו מעלים בדעתם. בכלל, את התובנות, המידע והתחושות הכי קרובות למציאות אנחנו מקבלים מהקוראים, אלה שמרכיבים את הפסיפס האנושי בישראל, ולא מרגולטורים ומאנשי עסקים שיושבים במגדלי השן שלהם ומנותקים מאותם אנשים. הנה המכתב, ברובו, שנשלח אלינו תחת הכותרת "ההר מוליד חולדה":

"אלי שלום,

"כקורא אדוק של כתבותיך ב'גלובס' אני נהנה לגלות שהתחושה שלי שבמציאות יש יותר 'טוב' מ'רע' היא אכן נכונה, ובשדות התקשורת (לא רק הישראלית, אגב) הצהובה, הרודפת סנסציות, הפופוליסטית עד כדי בחילה, יש מי שבוחר להיצמד לעובדות (גם כשהן אינן נוחות) ולא מהסס לבחור לו מטרות/יריבים, יהיו מאיימים ככל שיהיו. לא תמיד אני מסכים עם מה שאתה כותב, כמובן, אבל לפחות אתה מצליח להניע את גלגלי השיניים במוחי, שעמל לפתור את הדיסוננס שדבריך יצרו... וזאת בזמן שקריאת עיתונים אחרים הפכה למלאכה שהמוח מרים את ידיו ממנה די מהר ומאותת לי על כך בעצבנות על-ידי פיהוקים חוזרים.

"עד כאן ההקדמה הראשונה.

"ההקדמה השנייה היא טכנית בעיקרה, ובה רק אציג את עצמי ואומר שאני בן 38, רואה חשבון ש'ברח' מהמקצוע לפני כשבע שנים במטרה לעשות ולא רק לבקר אחרים. מזה 7 שנים אני מנכ"ל של בית חולים סיעודי בעיר אשקלון, מתגורר בסמוך לעיר, במושב, עם אשתי וארבעת ילדיי. יש בעברי גם תקופה בפוליטיקה הישראלית (מאחורי הקלעים בלשכת ראש הממשלה שרון), כך שהפוליטיקה ומהלכיה מוכרים לי היטב.

"זהו. מספיק עם ההקדמות.

"בחרתי בכותרת שבה בחרתי כי נער הייתי וטרם זקנתי אבל תקציב המדינה מאז ומתמיד התחיל בקול רמה, עם רפורמות עתירות חזון, מסים חדשים, ביטול פטורים ושאר עיזים וירקות, וכל זה על-מנת שמאוחר יותר, בסמוך לאישורו, יוכל האוצר להיראות גם אכזר וגם נדיב ולהוציא חלק מהעיזים מהחדר. זאת כאשר במקביל עוברים בסך הדברים החשובים לאוצר באמת, בלי שלאחרים נותר עוד כוח להתנגד. מין 'הודיני עם סבלנות של בדווי' שכזה.

"עכשיו, אין לי כוונה לנסות ולנחש מה עז ומה לא... מה יישאר ומה לא... או על מה שר האוצר יטיל את מלוא כובד משקלו, תוך שהוא מעביר מיליארדים בתמורה לאצבעות בוועדה ובכנסת. זו מלאכתו וזו אחריותו. מי שלא מבין זאת משחק עם עצמו בכאילו. מי שלא מסכים מוזמן להביע את דברו בבחירות הקרובות ואף להקים מפלגה ולהתמודד.

"מה שכן בוער לי להגיד זה שהתחושה היא של מצב לוז-לוז. תחושה שהיטיב לבטא בפניי חבר בריטי שדיברתי איתו יומיים לפני ההצבעה על היפרדות בריטניה מהאיחוד האירופי, כאשר אמר לי: לא משנה מה תהיה התוצאה - יהיה רע.

"התחושה היא שיותר מדי תוכניות מופרחות לחלל האוויר כשהן אינן בשלות, בלי שנבדק לעומק במי הן באמת פוגעות ואילו תועלות תצמחנה מהן. בעיניי, 'בלוני ניסוי' הם שיטה מוצלחת כדי לבחון תחושות בעניינים מדיניים בעיקר, לדוגמה תוכנית ההינתקות. באופן כזה, מתאפשר לממשלה לבחון מה תהיינה התגובות אם מהלך כזה יבשיל. זה טוב כאקט חד-פעמי מפעם לפעם. אבל לא ניתן לנהל כך מדינה על בסיס קבוע, ובוודאי לא ניתן לנהל כך משק כלכלי, כי בכלכלה ציפיות יוצרות מציאות. וברשותך אסביר בעזרת דוגמה.

"כיוון שאני מדווח כעוסק מורשה על כל נכסיי והכנסותיי, ועבדתי קשה מאוד בשביל כל שקל שהרווחתי בחיי, אין לי שום בעיה לשמש בעצמי כדוגמה. לפני כארבע שנים רכשנו מגרש בעיר אשקלון, ולאחרונה, לאור עליות המחירים, החלטנו למכור אותו במחיר באמת מצוין. שילמנו מס שבח מלא בלי תחכומים ותחמונים כי לשנינו יש יותר מדי מה להפסיד ביחס לחיסכון מעיסוק בשחור.

"כיוון שאשתי ואני עוסקים בכספים כדבר שבשגרה, קל לנו להבין שהפנסיה המחושבת שלנו ממש לא ודאית (שנינו בפנסיה צוברת, כלומר חשופים לשינויי תקנונים, מקדמי קצבה שנשחקים, דמי ניהול, סביבת ריבית נמוכה, הפסדים בבורסה וכו' וכו'). החלטנו להמיר את התמורה ממכירת המגרש ברכישת שתי דירות קטנות בעיר. בחישוב קל ומהיר, אל מול 50% מימון באמצעות משכנתא, יצא שב-20 השנים הקרובות המשכנתא תשולם מדמי השכירות, ולאחר מכן נהנה אנחנו מתוספת לפנסיה.

"אני מניח, אגב, שאם הייתה פה סביבת ריבית נורמלית של 4% על פיקדונות, יכול מאוד להיות שהיינו נוהגים אחרת, אבל אני חי במציאות ולא בממלכת כאילו, ולכן נהגנו כך. בשבועיים האחרונים החלו הדיבורים על מיסוי הדירה השלישית. המשמעות בשבילנו היא מס של כ-7,500 שקל בשנה, כ-600 שקל בחודש.

"כמי ששכר 12 שנה מחייו דירות, לבי ממש לא גס בשוכרי הדירות, להיפך. מצד שני, אדם אצל עצמו הוא גר, ואני לא יכול לשאת על כתפיי את כל משא הכסילות של ממשלת ישראל, נכון? אז בדירה אחת העלינו את שכר הדירה ב-100 שקל, ובדירה השנייה נעלה בספטמבר, בחידוש החוזה, בכ-200 שקל. ציפיות יוצרות מציאות, ולכן לא משנה מה יקרה בסוף עם החקיקה של האוצר, השוכרים שלי תקועים עם ההעלאה הזאת. ומי שחושב שרק בעלי 3 דירות יעלו את המחיר, פשוט לא למד כלכלה התנהגותית.

"כמי שמכיר מקרוב את תהליכי העברת התקציב, אני יודע שהאוצר חייב להכניס עיזים וחייב לשמור רזרבה לפינוקים ולפרגונים. יודע. חייב. וזה בסדר. אבל בכל הקשור לאיכות העיזים, אנשי המקצוע באוצר חייבים להקדיש הרבה יותר מחשבה לאיכות התוכניות היוצאות מבית מדרשם ולהביא מראש בחשבון את ההשלכות של עצם הדיון בתוכנית. לפעמים עצם הדיון יוצר התנהגות של אנשים שפועלים כדי לקדם את המציאות המתגבשת, והנזק שנגרם בסוף פוגע באנשים... לא בניירות ובשורות סטטיסטיות. באנשים.

"מעבר לכך, לעתים קרובות מדי עצם הדיון מידרדר לחציית הארץ כולה בין אלה שיש להם ואלה שאין להם, או אלה שטוב להם ואלה שפחות טוב להם, וכל אחד עולה על בריקדות מדומיינות, כאילו בעז הזו תלויים חייו וחיי ילדיו לעתיד לבוא, ואז, כאשר העז נופחת את נשמתה, נשאר רק הטעם המר של איכות הוויכוח ומשאירה עוד שכבה של איכס ממה שנהיה פה בזמן האחרון. האם זו כוונת האוצר? האם מישהו יוצא נשכר, אבל באמת נשכר, מכך שעושר נהיה הצדקה לביזוי, הצלחה בחיים - משהו שצריך להסתיר?

"אשתי ואני התחלנו מהמקומות הנמוכים ביותר שהחברה הישראלית הציעה לנו (תעשה גוגל בהזדמנות על שכונת שמשון באשקלון), וברוך השם (גם לו יש חלק, אלי), שנינו מצליחים מאוד במה שאנחנו עושים. אנחנו לא שוכחים לרגע מאיפה באנו, ושנינו מתנדבים בעמותות כדי להחזיר לאחרים ולמשוך אחרים למעלה.

"מדיניות שר האוצר הנוכחי והשותפות הנרקמת בינו לזרם הפופוליסטי מסמנת אנשים כמוני כ'אויבי העם' שיש לטפל בהם ולהכות בהם באמצעות מיסוי דרקוני. האם באמת זו כוונתו של שר האוצר מגבעת אולגה? לסמן אנשים כמוני? הרי בשיא הצניעות, אם אני ושכמותי הם הבעיה אז צריך לסגור את החלום הציוני ולזרוק את המפתחות לים. אגב, בראייה מפוכחת ובוגרת (אני בן 38 הכי זקן בארץ, חותם לך על זה), אני גם מבין למה ממשלות בוחרות בכלי המיסוי כדי 'לדוג' נקודות בביצה שנקראת 'דעת הקהל'. סטטיסטית, יותר מ-50% לא משלמים מס ישיר, אז כבר יש לך 50% תמיכה! יש יעיל וקל מזה?

"אני באמת אוהב את המדינה הזאת. טוב לי פה ויש לי פה משפחה נהדרת וחברים שלא יהיו לי בשום מקום. אני נוסע להרבה מקומות בחו"ל כך שקשה להאשים אותי ברומנטיקה עיוורת. באמת טוב לי פה. אבל קשה, קשה עם התחושה הזאת שהמדינה שלך 'מסמנת' אותך כאויב העם אחרי שהצלחת בחיים. אני עושה הרבה ימי מילואים, משלם המון מסים ואפילו תורם למי שבאמת צריכים. ואחרי כל זה אני אויב העם? אני?"

4.

אנחנו מניחים שיהודה חלפון לקח שלשום (ד') לידיו את "גלובס" וקרא את פסק הדין הדי מוזר על שרגא בירן, אחד מעשירי הארץ, שמחזיק 24 דירות וישלם מס שכירות של 10% בלבד. אתמול חשף "ידיעות אחרונות" שהשופט שקבע את מה שקבע לגבי שרגא בירן ייצג חלק מחברותיו, אמנם בעקיפין. ואז שואל את עצמו יהודה חלפון שוב, "אני אויב העם? אני?". ואנחנו אומרים: כמה חבל שספרי המס נכתבו בשביל אנשים כמו בירן ולא בשביל אנשים כמו חלפון.

 מס שבח

eli@globes.co.il