תוואי הרכבת הקללה: החנויות נטושות, החובות תופחים - ורק עורכי הדין חוגגים ב"שיטת מצליח"

החודש מלאה שנה לתחילת העבודות על הרכבת הקלה בגוש דן. השגת נתונים לגבי ההתקדמות התבררה כמשימה קשה. נת"ע, החברה המקימה, טוענת שאינה חייבת להעביר מידע על תוכניותיה לעיתונאים, לא כל שכן לציבור הרחב.

ואכן, לחלק מהפניות שהעברנו לא קיבלנו מענה. כשענו, אמרו ש"אין תוכניות מאושרות" ולכן אי אפשר למסור אותן. כשהתעקשנו על תשובות, הן היו מעורפלות וחייבו שאלות חוזרות. אי הוודאות והידיעות הסותרות, גם באתרים שבהם נחפרות תחנות, פועלות נגד נת"ע, אך היא טוענת שידיה קשורות לא רק בנוגע למידע אלא גם במה שנוגע לפיצוי העסקים, שכן היא "רק קבלן מבצע", כלשון נציגיה.

"נעלמנו מהמפה"

בינתיים, באתרי העבודות, התמונה עגומה: חנויות נטושות ועסקים שבעליהם מתלוננים על חובות תופחים ואובדן הכנסות בהיקף שמגיע לדבריהם עד 70% מהפדיון. "מול החנות שלי הייתה תחנת אוטובוס, המקום היה חי ממדרכה עמוסה", מספר נצח היבן, בעלים של קיוסק על יד תחנת בני ברק הנבנית. "רק מי שיש לו כיס עמוק יכול לספוג הפסדים כאלה".

גם ב"פיצה שמש" השכנה מתלוננים על דלדול בכמות העוברים ושבים. "היינו 'התחנה המרכזית' של בני ברק, אך מאז העבודות לא צריך יותר מעובד אחד בפיצריה. עברנו לעבוד יותר במשלוחים". גם בסופרמרקט הסמוך טוענים שקשה, אבל יש תקווה: "עוד חמש שנים נהיה אימפריה עם הרכבת הקלה. השאלה מה יקרה לנו עד אז". ויש גם מי שמרוויח מהמצב, כמו "מפגש שמש", שמנצל חנות שכנה שלא שרדה את המכה, כדי לסדר בשטחה מקומות ישיבה ללקוחותיו.

תלונות על אובדן הכנסה ופתרונות יצירתיים לתחזוקת העסק נשמעים לאורך כל הקו: בתחנת הבורסה ברמת גן בצומת אבא הלל סילבר ניצבת תחנת דלק שרוב המתדלקים בה פוטרו. "העסק חי מנוסעים על קו תל אביב ופתח תקוה שנכנסו, מילאו אוויר ובדקו מה מצב הצמיגים שלהם. אני במלכודת. כל חודש לוקח עוד הלוואה מהבנק", אומר דוד שומרון, בעל הפנצ'ריה הצמודה.

בחנות היין במקום מדווחים שהפעילות עברה מלקוחות רחוב למסחר באינטרנט. "אין עזרה ואין הבנה. מהרשויות הציעו לנו קוביות פרסום ללא עלות", מספר אושר פרץ הבעלים. אל "הקוביות" האלה תיכף נשוב, ואת תועלתן מסכם פרץ: "לקוחות לא מודעים לכך שיש חנות. נעלמנו מהמפה".

המצב דומה בתחנת קרליבך שבצומת מעריב, שם עומדים בקרוב להסיט את החומות המקיפות את העבודות לכיוון החזית המסחרית, ולהחשיך עוד יותר את עולמם של הסוחרים. הבעלים של חומוס אדהם הצליח לשכנע את נת"ע לפתוח צוהר בגדרות, כדי להכניס אור ואגב כך לאפשר לסועדי הצהריים להשקיף על אתר הבנייה תוך כדי אכילה בחוץ.

במסעדת "אולימפוס" המיתולוגית, הבעלים מקבלים את הדין "קשה, לא נוח, אבל יעבור. אנחנו כבר מבוגרים מכדי להתרגז". בתחנת אלנבי שנבנית במזלג הרחובות יהודה הלוי והרכבת, הנקודה הדרומית ביותר של העבודות עד כה, הסוחרים מתלוננים גם קצת עלינו.

"התקשורת ניפחה את עוצמת המטרדים ואנשים חוששים להגיע", אומר אחד מהם. אם החנויות הסמוכות לצומת עם אלנבי מתקשות ושורדות, לאורך הקירות המקיפים את החפירות, נטישת העסקים בעיצומה והשממה ניכרת. "חנות החיות, המסעדה ועוד כמה כבר סגרו", מספר אלי מלטוב, בעליה של חנות לחומרי בניין שעדיין מחזיק מעמד.

שני בר מחנות נעליים מעידה על צניחה ניכרת במחזור. גם היא מזכירה את "הקוביות" שנת"ע הציעה כפרסום על הגדרות. "הם באמת מאמינים שלוגואים על הגדר יתרמו משהו?", היא שואלת בחיוך מר ומצביעה על על הקירות המקיפים. "העבודות על הרכבת חצו את העיר, זו חומת ברלין של תל אביב". מלטוב מחומרי הבניין מסכם: "אפילו במלחמה, בצוק איתן, היה טוב יותר. שיזיזו קצת את הגדר, כך לפחות יוכלו לראות אותנו עוברי אורח ויהיה מקום לנשום". הוא מצביע על החלק שבו מגדרים קירות אתר הבנייה מכוניות שחוסמות חלק מהרחוב, "שם בכלל אין חפירות, זה החניה של עובדי נת"ע".

איפה הפיצויים

בעלי העסקים זוכרים את קרן הפיצויים עליה דיבר אריה דרעי ביושבו כשר הכלכלה. בינתיים נדד דרעי למשרד הפנים, שם בסמכותו להתיר לרשויות המקומיות לתת לעסקים הנחה בארנונה. אלא שהן לא ימהרו לבקש הנחה כזאת.

אם יבקשו, הדבר ידרוש מהן לספוג אובדן הכנסות ממסים, בנוסף להוצאות שנכפות עליהן כתוצאה מהעבודות ומהפגיעה בשגרת החיים העירונית. עיריית בני ברק אמרה לנו בפירוש שאם ידרשו ממנה לתת הנחה בארנונה, היא תדרוש שהממשלה תשלים לה את ההפרש.

תקדים מסוכן

זאת ועוד: פיצויים לעסקים בגין עבודות פיתוח הם תקדים מסוכן. הדבר עלול לקבע דרישה לתשלום בכל שיפוץ בחוצות. כל צינור ביוב והטמנת קו חשמל שכרוכים בהפרעה לשגרת חיים ולמסחר, יצטרכו מעתה ואילך להוסיף לחשבון כסף לפיצוי דיירים שהפיתוח נעשה למענם.

זו אולי הסיבה ששר האוצר, משה כחלון, שזה מספר שבועות מחזיק גם בתיק הכלכלה, ומכאן שאישור תקציבי פיצוי כאלה בסמכותו, לא ענה לשאלתנו לגבי עמדתו בעניין. בינתיים, בין הסוחרים מתרוצצות שמועות על עשרות ואף מאות מיליוני שקלים שיוקצו לפיצויים, ואלה כר פורה לפעילותם של גורמים שמזהים הזדמנות לרווח, ומשגשגים על קרקע חוסר הוודאות הכללית (ראו פרשנות בעמוד הקודם).

עורכי דין יוצאים אל אזורי העבודות המוכים בהווה או בעתיד, כדי לקושש לקוחות. בדרך כלל באמצעות איש קשר, בדמות אחד מבעלי העסקים. תביעות דומות שהוגשו עד כה לא צלחו את המשוכה המשפטית. כך נדחו פניות סוחרים מרחוב יפו בירושלים, בגין העבודות על הרכבת הקלה שנמשכו כמעט עשור, ולא ניתן צו מניעה שביקשו סוחרי תל אביב לפני תחילת העבודות לפני שנה. הדיון בעתירה לבג"ץ שיורה על הנחות בארנונה נדחה לדצמבר, ואם לשפוט על פי תקדים ירושלים, קלוש הסיכוי שיתקבל בתל אביב.

כל אלה לא עוצרים את עורכי הדין, העובדים בשיטת מצליח: כך למשל, במסמך שהופץ בקרב עסקים בשדרות ירושלים שבהן אמורות להתחיל עבודות רק בעוד שנה בעל העסק חותם על התחייבות להעביר לעו"ד 1,250 שקל שישמשו לתשלום האגרה כשתוגש התביעה לבית המשפט. אם התביעה תתקבל וייפסקו פיצויים, יקבל העו"ד 25% מהסכום. הצעות דומות מופצות בקרב בעלי עסקים בכל התחנות. עד כה חתמו מעט סוחרים, שכן הבקשה לצו שהוגשה לפני שנה ונדחתה מערערת את הביטחון שהמהלך יניב תמורה.

תביעות פיצויים בגין פיתוח יכולות להתקבל בהתנגדות לתוכנית בטרם צאתה לדרך, אם מוכח שהיא פוגעת בתובע (סעיף 197). אלא שבמקרה הרכבת הקלה, הפיצוי שנתבע הוא על מטרד עבודות, שבסיומן צפויה השבחה לנכסים ולסביבתם. כמו כן, בתביעות כאלה חלה על כל תובע חובה להקטין נזק בעצמו. משרד הכלכלה דוחף עסקים הטוענים לפגיעה במחזור, למכור דרך האינטרנט. לדברי המשרד, כ-60 בעלי עסקים פנו וקיבלו מנציגיו ייעוץ ללא עלות לקבלת הלוואות והדרכות לעידוד מסחר מקוון בעלות סמלית. אבל גם במשרד הכלכלה, שהקציב לפרויקט מיליון שקל, מעבירים את האחריות הלאה: "המשרד אינו הכתובת", נמסר מדובריו, "נראה כי מי שיצא לפרויקט לא נתן דעתו על העסקים".

של מי האחריות

מנהלת קשרי הקהילה של נת"ע, גלי גלט-שמחי, מגדירה את הרכבת הקלה "פרויקט חברתי". היא העידה שהחברה מעסיקה ארבעה נציגי קהילה בכל תחנה, שנמצאים בשטח. בתחנת קרליבך ואלנבי, לא כל העסקים ידעו על קיומם, חלק אמרו שבידם כתובת דוא"ל שממנה מגיעות תשובות לפעמים, וחלק מסרו מספר טלפון, שבו עונים לפעמים, אבל אף אחד לא ידע לומר היכן יושבים נציגים כאלה ואיך פוגשים אותם. נכנסנו למרכז המבקרים המטופח של נת"ע שבאזור תחנת אלנבי, ושאלנו עובד חברה שישב בו, איפה נמצא איש הקשר לקהילה. הוא הופתע, לא ידע שיש תפקיד כזה והציע להתקשר לשירות הלקוחות ולברר בעצמנו.

בעיריות ת"א, רמת גן וב"ב, העמדה העקרונית היא שלא הן צריכות לפצות את הנפגעים. הרכבת היא פרויקט לאומי, ולכן אם המדינה מבקשת לפצות, שתעשה זאת בעצמה. למרות זאת, עיריית ת"א הסכימה להקצות 5 מיליון שקל לסיוע לעסקים, אך ביקשה שהממשלה תשתתף במימון גם כן. לטענת העירייה, פניות ראש העיר רון חולדאי למשרדי הממשלה בעניין זה, לא נענו, וכעת העירייה שוקלת לפצות את הסוחרים בעצמה. בבני ברק, הקופה יותר רגישה לזעזועים פיננסיים ולכן הודיעה כאמור כי אם תפסיד ארנונה, תדרוש מהממשלה החזר. ברמת גן פעלו בתחום הסמכות של ראש העיר, והעירייה פטרה את העסקים מאגרת שילוט.

הגדולים יטרפו את הקטן

"כמו שבמשך שנים תכננו את קווי הרכבת, כך צריך לתכנן את הקשר עם בעלי העסקים והציבור", אומרת פרופ' פנינה פלאוט מהחוג לתכנון ערים ואזורים בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון.

מחקר שלה מצא מהלכים שנעשו בעולם לעידוד אזורים אורבניים מוכי עבודות, ובהם שאטלים ממרכזי תעסוקה למסעדות, ואירועים מושכי קהל שהביאו לקוחות לעסקי המסחר והבילוי. במחקר אחר, בדקה פלאוט עם הסטודנט רועי בן יהודה, את השפעות הרכבת בירושלים על המסחר בתוואי נסיעתה.

הממצא שלהם נושא בשורות רעות: ככל שהעסק קטן יותר, הוא יתקשה להחזיק מעמד, וגם אם שרד, האור לא יחכה לו בתום העבודות. כתוצאה מהשיפור הסביבה עולה גם שכר הדירה, ואז נכנסים עסקים שיכולים לשלם את המחיר הגבוה למ"ר, בדרך כלל אלה רשתות גדולות, המסלקות ממנו את העסקים הקטנים המקומיים.

הגרסאות השונות של נת"ע למועד תחילת העבודות

כתבה שהתפרסמה לפני חודש בתקשורת, דיווחה על התחלת עבודות בשדרות ירושלים בתוך שלושה חודשים. לנו מסרה נת"ע שהעבודות יתחילו רק בעוד כמעט שנה (יוני 2017), זאת בעוד שבמצגת שעיריית תל אביב, שגם נת"ע חתומה עליה ונמסרה לנו לפני שבוע, מופיע המועד "תחילת 2017".

כמו כן הצהירה החברה כי בניגוד לשמועות על סגירת השדרה, הכביש יישאר פתוח לאוטובוסים, ןמכאן שגם למוניות ולכלי רכב דו-גלגליים (בהם אופניים), ואפשר יהיה לנוע בה גם ברגל. נת"ע מבטיחה כי תאפשר כניסת כלי רכב לפריקה וטעינה. והיא מקפידה על כך בכל האתרים האחרים.

בינתיים, בעלי העסקים מבולבלים. הם מקבלים מידע סותר וטוענים שאין כתובת מהימנה לבירורים. "פניתי למישלמה (הגוף המנהל את השירות המוניציפלי ביפו) אבל נראה לי שהם יודעים אפילו פחות ממני", אומר איברהים גרביע ממכבסת התאומים שעל יד תחנת ארליך המתוכננת בשדרה. הוא כבר הקדים תרופה למכה ושכר חנות ברחוב צדדי סמוך, מחשש שלא יוכלו להיכנס לשדרה ולאסוף ממנו כביסה. הוא משלם 2,500 שקל שכר דירה ועוד 800 שקל ארנונה, והשטח הנוסף יוסיף להוצאות 2,000 שקל. בינתיים, אי הוודאות בשדרות מדרבן את הסוחרים להצטרף ל"תביעת ענק", כפי שמתאר אותה דורון כהן, מבעלי דוכן שווארמה מקומי, העומד בקשר עם עורך דין ומנסה לארגן את חבריו.

התכונה לקראת העבודות אינה משפיעה על מחירי הנדל"ן המסחרי: קונה נכס בשדרה בונה על הרווח מהרכבת, אך בחמש השנים הקרובות עלול להיות קשה להשכיר חנויות. בעל חנות להשכרה בשטח 80 מ"ר בשדרה שפנינו אליו כשוכרים פוטנציאלים דרש 9,000 שקל לחודש ולא הראה סימני גמישות. בעל דירת 5 חדרים על השדרה דרש 3.3 מיליון שקל וכששאלנו אם יסכים לרדת במחיר בשל עבודות הרכבת הקלה, אמר שזאת דווקא סיבה להעלות אותו.