פרשת בירן: נציב התלונות על שופטים לא נזף בשופט דורות

היה ראוי ששופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אביגדור דורות, ימסור לבעלי הדין בתיק המס של עו"ד שרגא בירן כל מידע שברשותו העשוי להצביע על מה שנחזה להיות ניגוד עניינים, וזאת גם אם חשב שאין מקום שיפסול את עצמו מלשבת בדין. עם זאת, היות והשופט לקח אחריות, אותה יש לשבח, ומסר כי שגה בכך שלא חשף את המידע על קשרים כלשהם שהיו לו עם החברות שהיו בבעלות בירן - מוצה בירור התלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים ללא נזיפה או הערה כלפיו.

כך קבע היום (ב') נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין, בהחלטה שנתן בתלונתה של התנועה לאיכות השלטון נגד שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אביגדור דורות, על כך שלא חשף קשר קודם שלו עם עו"ד שרגא בירן, כאשר דן בתיק מיסוי של בירן שהגיע אל שולחנו, ואשר בסופו פסק לטובת בירן ונגד עמדת רשות המסים.

סערת "דורות-בירן והדירות המושכרות", פרצה עם פרסומו של פסק הדין שנתן השופט דורות בתחילת אוגוסט. במסגרת זו קבע השופט כי עו"ד שרגא בירן, מעורכי הדין ומאנשי העסקים העשירים בישראל, ישלם מס מופחת, בשיעור 10% בלבד, על הכנסותיו מהשכרת 24 דירות בבעלותו.

יום למחרת פרסום פסק הדין פורסמו בתקשורת ידיעות על כך שדורות לא חשף בפני הצדדים לתיק כי חברות הענק שהיו בבעלות עו"ד בירן בשרשור - חברת הדלק דור-אלון, אלון רבוע כחול, מגה קמעונאות - היו לקוחות של משרד עורכי הדין הפרטי של דורות (איתן, מהולל & שדות) לפני שמונה לשיפוט, והזרימו למשרד כסף רב תמורת ייעוץ, ייצוג בבית המשפט, עזרה בהנפקה בבורסה, ועוד. עוד דווח כי דורות עצמו ייצג את חברת דור-אלון מול רשות המסים ב-2012, ובחלק מהדיונים אף הופיע בבית המשפט מטעמה של דור-אלון, ושמו מתנוסס על מסמכי התביעה.

הפרסום, כהרגלנו בקודש בישראל, עורר את זעמם של הטוקבקיסטים והמגיבים ברשת האינטרנט, אשר תקפו בחריפות את השופט, את בירן ואת המערכת "המושחתת". אך הטוקבקיסטים האנונימיים לא היו היחידים: דורות ובירן הותקפו גם על-ידי גורמים במערכת המשפטית, שטענו כי הפסיקה של דורות לטובת בירן מונעת ממניעים אסורים הנובעים מהקשר הקודם ביניהם; וכן על-ידי מומחי אתיקה, שטענו כי דורות היה צריך לפחות לחשוף את הקשר לבירן בתחילת הדיונים, זאת בשם השקיפות ואמון הציבור במערכת.

בהמשך לביקורות, שעות ספורות לאחר שפורסמו הידיעות על "אי-הגילוי" של דורות על הקשר עם בירן - הגישה התנועה לאיכות השלטון תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים, בטענה כי קיומו של קשר מקצועי בין השופט דורות לבין בירן מטיל צל כבד לכאורה על המניעים שהובילו את דורות לפסוק לטובת בירן. 

דורות: מעולם לא נפגשתי עם בירן

בתגובתו לתלונה מסר השופט דורות מידע אודות החלטות פסלות שנתן בתיקים אחרים וכן על תיק בעניין מיסויי אחר בו מצא ליידע את הצדדים אודות היכרותו המוקדמת עם מערער באותו תיק. כן מסר דורות כי העביר לבית המשפט רשימה של מניעויות לשבת בדין, הכוללת גם את חברות אליהן קשור בירן שהיו בטיפול משרד עורכי הדין שלו טרם מינויו לשפיטה. השופט הדגיש כי בירן עצמו מעולם לא היה לקוח של המשרד, ואף הוא לא טיפל בו מעולם ולא ייצג אותו כעורך דין.

בנוסף מסר השופט כי מעולם לא נפגש עם בירן, קודם לעדותו בערעור, לא שוחח עמו ולא קיים עמו כל קשר, מקצועי או אחר. לדעת דורות, אין לו כמעט ספק שהמדינה הייתה מודעת היטב לעובדה כי ייצג בעבר, במסגרת המשרד, חברה שבירן קשור אליה.

עם זאת, בדיעבד הסכים השופט דורות כי היה עליו לציין בפרוטוקול הדיון את העובדה שהמשרד ייצג חברות מקבוצת החברה שבירן קשור אליה, לרבות טיפולו באחת החברות, כדי שהצדדים יוכלו לגבש עמדה בנוגע להמשך טיפולו בערעור.

השופט מסר כי הוא מכיר בכך שאי-קבלת החלטה כאמור גרמה לנזק רב, הן לו והן בכל הקשור לאמון הציבור במערכת המשפט, וכי הוא מצר עמוקות על כך שלא השכיל להכיר בנחיצות הבאת המידע לצדדים, בהחלטה פורמלית בפרוטוקול הדיון. לדבריו, מקרה זה חידד אצלו את הצורך להביא לידיעת הצדדים כל פיסת מידע רלוונטי ואף רחוק, אשר יאפשר להם לבקש את פסילתו מלדון בעניינם.

כן אישר השופט כי שותפו לשעבר במשרד עורכי הדין הוא קרוב משפחתה של רעייתו המנוחה של בירן שנפטרה לפני שנים רבות, אך הוסיף כי לא היה בקיא לדבריו בפרטיו המדויקים של הקשר.

השופט דורות הוסיף בתשובתו לנציב כי טעה בתום-לב באי-הבאת כל המיידעים לידיעת הצדדים, ייתכן בשל חוסר ניסיונו בתפקידו השיפוטי, אליו מונה רק לאחרונה.

בהחלטתו בתלונה קבע הנציב ריבלין כי אין הוא מוסמך לדון בטענות פסלות מלשבת בדין, ומשכך לא חיווה את דעתו אם היה מקום אם לאו שהשופט יפסול את עצמו מלשבת בדין בתיק נשוא התלונה. עם זאת, הנציבות מבררת את השאלה אם לא היה מקום כי שופט ימסור לבעלי הדין מידע שברשותו, העשוי להצביע על מה שנחזה להיות ניגוד עניינים, וזאת אפילו אם חשב שאין מקום שיפסול עצמו מלשבת בדין.

בהקשר זה ציין הנציב כי עמדת הנציבות ברורה, ולפיה ייתכנו מצבים שלא הוכרו בדיני פסלות השופט כמקיימים אחר המבחן של "חשש ממשי למשוא-פנים", אך עדיין נוצר בהם ניגוד עניינים אתי, ובמצבים אלה מטילה
האתיקה השיפוטית על השופט חובה שלא להיעצר בדיני הפסלות, אלא להמשיך וליישם גם את המבחן לקביעת ניגוד עניינים אתי. המשמעות היא שעל השופט חלה חובת יידוע של העובדות, אף אם סבר כי אין הן מעלות עילת פסלות.

"ניתן לומר כי צודק השופט באומרו כי שגה שעה שלא הביא בפני בעלי הדין את המיידעים שהיו בפניו. ודוק: על היושב בדין להביא את המידע בפני הצדדים באופן גלוי, בהחלטה או בתיעוד בפרוטוקול, וזאת גם שעה שהוא סבור כי נתונים אלה מצויים בידיעת מי מהם. ראוי היה אפוא להצדיק את התלונה", כתב ריבלין. "עם זאת", ציין, "נוכח לקיחת האחריות מצדו של השופט וההכרה בצורך ביישום נאות של הכללים, אותן יש לשבח - מצא הנציב לראות בהערותיו לעיל משום מיצוי הבירור.

הנציב הוסיף את הברור והמובן מאליו - השאלה אם צדק השופט אם לאו בהחלטתו לגופה, בעניינו של המערער, עניין היא לערכאת הערעור, ככל שהנושא יובא בפניה, בדרך ובמועד הקבועים לכך בחוק - אין היא מסורה לסמכותו של הנציב.

כוכבי הפרשה: טייקון ישראלי ושופט טרי שייצג טייקונים

עד לאחרונה ייצג השופט דורות, כעורך דין, טייקונים ישראלים וחברות ענק במשק. בנוסף, הסיפור סובב סביב כסף. הרבה כסף. יותר מ-20 דירות מושכרות ושאלה-סוגיה שתמיד "מעוררת יצרים", של כמה מס ישולם על ההכנסות של הטייקון המשכיר את הדירות.

בירן הוא מבכירי ומוותיקי עורכי הדין בארץ. נוסף להיותו הבעלים של משרד עורכי הדין ש. בירן, הוא בעל השליטה במספר תאגידים ועסקים בישראל, בהם קבוצת אלון, יחד עם דודי ויסמן והקיבוצים (ועד לאחרונה אלון רבוע הכחול, שנמכרה במסגרת הסדר חוב למוטי בן-משה).

עו"ד בירן, שהחל את דרכו בארץ כנער חסר כול ששרד את השואה, עשה הון רב מעסקאות נדל"ן שבהן ייצג לאחר שנכנס כשותף וכמשקיע. את הכסף הגדול הוא עשה, בין השאר, בעקבות הפשרת קרקעות הקיבוצים והמושבים בשנות ה-90 ובניצול הזדמנויות נדל"ניות לאורך שנים.

בירן מתגורר כיום באחוזת אבן בשכונת בית-הכרם הוותיקה והפסטורלית בירושלים, הכוללת וילה רחבת-ממדים, בריכת שחייה וגן עצום המקיף אותה.

השופט דורות, שמונה לבית המשפט המחוזי רק באפריל השנה, שימש עד לאחרונה כשותף במשרד עורכי הדין איתן-מהולל-שדות והתמתחה בייצוג לקוחות בתחום המיסוי, הפלילי והאזרחי, סחר חוץ וקניין רוחני. עם לקוחותיו נמנו חלק מהתאגידים הגדולים במשק, בהם שטראוס, אסם, נטו, טמפו, זארה, פלאפון, סלקום ופרטנר.

גופים אלה זכו לייצוג של עו"ד דורות מול רשות המסים באופן שוטף ומול משרדי ממשלה רבים, בהם משרדי הכלכלה, התחבורה והבטיחות בדרכים, הבריאות, החקלאות; מול ועדות ממשלתיות שונות ועוד.

דורות כתב ספר וכן פרסם מספר מאמרים בתחומי המסים וסחר חוץ בכתבי-עת מקצועיים שונים, ואף שימש כחבר בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל.

פסק הדין שעורר את הסערה סביב השופט דורות ועו"ד בירן ניתן בתחילת אוגוסט. דורות קבע בו כי עו"ד שרגא בירן, מעורכי הדין העשירים בישראל, ישלם מס מופחת בשיעור 10% בלבד בגין הכנסותיו מהשכרת 24 דירות שהיו בבעלותו בתל-אביב, בירושלים וברחובות.

את הדירות קיבל בירן במקום שכר-טרחה על ליווי משפטי של פרויקטים נד"לניים גדולים: פרויקט סוזן דלל בתל-אביב, פרויקט רחובות החדשה ופרויקט מעלות דפנה בירושלים. במהלך השנים "ניהלו" את השכרת הדירות קרוב משפחה של בירן ומזכירתו במשרד בירושלים.

השופט דורות קבע כי הכנסתו של בירן מהשכרת הדירות אינה הכנסה "אקטיבית" מעסק, וכי בירן זכאי ליהנות משיעור המס המופחת על דמי השכירות. זאת, לאחר שבחן את מכלול נסיבות השכרת הנכסים, וציין כי "בירן, ממייסדי עסק מצליח ובעל מוניטין של עריכת דין ובעל מניות בתאגידים עסקיים מהבולטים במשק הישראלי, בתקופות השומה הרחיק עצמו לחלוטין ממה שפקיד השומה רואה בו 'עסק' להשכרת דירות.

"בניגוד לאינטרס שלו 'כבעל העסק', שהינו להפעיל מידה מסוימת של פיקוח... לא נקט יוזמות שמטרתן להשביח את הנכסים כדי להגדיל את הכנסות 'העסק', העביר ללא תמורה למקורביו את מה שנתפס בעיני פקיד השומה כ'מלאי עסקי' (בירן העביר חלק מהדירות ללא תמורה לילדיו ולגרושתו, א' ל"ו), הותיר את הטיפול היום-יומי באותו 'עסק' בידי שניים (קרוב משפחה ומזכירתו, א' ל"ו), אשר עיקר עיסוקם בעסקים אחרים, ולא ניסה להגדיל את המלאי 'העסקי', אלא הקטינו בצורה מהותית, עד כדי מחצית".

דורות אף חייב את פקיד השומה ירושלים 1 לשלם לבירן הוצאות משפט בסך 60 אלף שקל.