ההשפעה המעוותת של בועת רכישות הרכב על כלל המשק

זה כשנתיים אנחנו מתריעים במדור הזה על ההשפעות הבעייתיות והמתרחבות של בועת האשראי המתנפחת בשוק הרכב. שוק רכב חדש שמכפיל את עצמו בתוך פחות מעשור, בלי להישען על בסיס ריאלי יציב אלא על אשראי זול שמגובה בכלי רכב משומשים, עשוי להיות מתכון לצרות אם וכאשר תופר היציבות.

אלא שההתרעות הללו נפלו - ועדיין נופלות - על אוזניים ממשלתיות אטומות. למשרד האוצר לא אצה הדרך לקרר את השוק. נהפוך הוא. הזינוק במכירות רכב חדש הגדיל בשנתיים האחרונות את הכנסות המדינה ממסים במיליארדי שקלים אבל גם, ואולי בעיקר, תורם כיום תרומה חשובה לשיפור נתוני התוצר החיוביים של המשק הישראלי, שאותם מציגה המדינה בפני העולם.

נתונים מדאיגים

אנחנו יודעים את זה כי רק לאחרונה החל בנק ישראל, אולי בעקבות הנפת כמה "דגלים אדומים", למקד את הפוקוס המחקרי בתחום הרכב ולאסוף נתונים פרטניים על השפעת רכישות הרכב החדש על התוצר ועל הפעילות הריאלית בשוק. בדוח האחרון של נימוקי הריבית של הבנק לחודש ספטמבר, שפורסם בסוף אוגוסט, מצאנו לראשונה את הנתונים הבאים: "הצריכה הפרטית ממשיכה להוביל את הצמיחה. היא התרחבה ב-9.5% ובניכוי צריכת כלי התחבורה האישיים היא התרחבה ב-7.1%. ההשקעה גדלה ב-11.1% אולם בניכוי ההשקעה בכלי רכב היא התכווצה ב-1.2%". התרגום הישיר של המספרים הללו - ואנחנו מניחים שהם עדיין די ראשוניים - הוא השפעה מעוותת של הזינוק בייבוא הרכב וברכישתו על כלל נתוני המשק.

ואלה לא הנתונים היחידים בנושא. בדוח המקורות והשימושים החצי-שנתי של המשק, שפרסם הלמ"ס, נכתב כי ההוצאות של משקי הבית לרכישת כלי רכב לשימוש פרטי עלו ב-40.1% לנפש בחישוב שנתי ו-18.4% בחישוב מחציתי.

אנחנו יודעים שהנתונים הדי קיצוניים הללו עולים לאחרונה שוב ושוב בדיונים פנימיים של האוצר ושל בנק ישראל אולם נראה בינתיים שבאוצר מעדיפים להתעלם מהדגלים האדומים לטובת שיקולים קצרי מועד, כמו "כסף בכיס" וכאמור הצגת תמונה כלכלית יציבה כלפי חוץ.

חיפוש אחרי נדל"ן

בינתיים, בהעדר פיקוח על האשראי לרכב, שוק הרכב הישראלי לא מגלה שום סימנים ל"קירור עצמי" ואף צופה להתרחבות של השוק בטווח הנראה לעין. אינדיקציה ברורה לכך היא החיפוש הקדחתני בענף אחרי שטחי נדל"ן לאכסון כלי רכב. אנחנו לא מדברים על הגודש, שמביא כיום את כל נמלי ישראל לחפש בבהילות שטחים של אלפי דונמים לאכסון כלי הרכב, שנפרקים ומאוחסנים בשטחי הנמל העולים על גדותיהם. זה בהחלט יכול להיות מצב זמני ועונתי.

מה שמצביע על תחזיות ארוכות טווח של הענף לצמיחת שוק הרכב הישראלי הוא השקעות העתק של יבואני הרכב באיתור וברכישה של שטחים נרחבים, שיוכלו לתת מענה לוגיסטי לפעילות הייבוא וההכנה למסירה של רכב חדש במסגרת שוק שעשוי לצמוח עד סוף העשור בעוד 40%.

בחודש שעבר, למשל, רכשה יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה, שטח של כ-180 דונם באזור התעשייה ניר צבי, בצמוד למתחם הענק של דלק רכב ומול המתחם הגדול לא פחות של קבוצת שלמה, הבעלים של "שלמה סיסקט" ויבואנית אופל. הרכישה, שבוצעה בסכום שיא של 386 מיליון שקל, נועדה לספק עתודה לוגיסטית אסטרטגית ליבואנית טויוטה, שהשטחים הלוגיסטיים הקיימים שלה בדרום הארץ הפכו קטנים על מידותיה. השטח ישמש כאתר הכנה למסירה וכנראה יאכלס גם את המוסך הראשי העתידי של החברה.

בחודש מארס חתמה קרסו מוטורס, יבואנית רנו וניסאן, על הסכם לרכישת שני מגרשים בהיקף 32 דונם בסמוך למרכז הלוגיסטי של החברה באזור התעשייה פארק ראם. אלה מצטרפים לשטחים נוספים במתחם, בהיקף של 37 דונם, שאותם חכרה החברה בנובמבר 2015. בסך הכול השקיעה קרסו בשנים האחרונות כמעט 200 מיליון שקל ברכישת שטחים לוגיסטיים.

אלה רק שתי דוגמאות לפעילות הנדל"נית הנרחבת, שרוחשת כיום מעל ומתחת לפני השטח, בעת שיבואנים בהווה ובעתיד מתמודדים זה מול זה על רכישת משבצות מפתח ומציעים עבורן מחירים, שנחשבו דמיוניים עד לפני כמה שנים.

ענף הרכב אופטימי

אחת מהנחות היסוד של יבואני הרכב בתחזית הצמיחה של השוק לשנה-שנתיים הקרובות היא המשך הסביבה היציבה של הריבית. שלא לציטוט מעריכים בענף שגם אם תעלה הריבית במשק כתוצאה מהעלאת הריבית בארצות הברית - תסריט בהחלט אפשרי כבר בחודשים הקרובים - יופעלו בישראל צעדים כדי לרסן ולמתן אותה בשל הסיכון לקריסה בשוק הנדל"ן והדיור.

במילים אחרות, הבוננזה הנוכחית של שוק הרכב, שנשענת על הלוואות לרכישת רכב בריבית נמוכה, תמשיך "לתפוס טרמפ על שוק הדיור". כמובן, תסריט כזה אינו מוגן מפני "תרחישי יום הדין" של קריסה שנובעת כתוצאה ממשבר עולמי חריף או מחוסר יציבות גיאופוליטי, אבל לרוב תרחישי אסון כאלה לא נכנסים לתוכניות העבודה הרגילות.

תרחיש אחר, שעשוי לקלקל את החגיגה, הוא "כשל תחבורתי מערכתי", או במילים פשוטות "מצב שבו יעלו יותר מדי מכוניות על כבישי ישראל בזמן קצר מדי ולא יאפשרו לנהגים לנוע בשעות העומס, מה שיביא לירידה במכירות הרכב". התרחיש הזה אינו בלתי אפשרי, לפחות בגוש דן, והוא זה שמדרבן כיום את משרד האוצר ואת משרד התחבורה למצוא פתרונות חירום דוגמת הקמה מואצת של נת"צים ומכרז להקמת כבישי אגרה לאורך כל גוש דן.

מנקודת מבטם של הנהגים ושל שוק הרכב, אלה לא בשורות טובות. כיוון שאי אפשר להמציא נתיבי תחבורה "מהיום למחר", אפשר להניח שחלק לא מבוטל מהתשתית "המהירה" החדשה בערים ובין הערים יקום על חשבון נתיבים, שכיום פתוחים לציבור הנהגים.

"אז שייסעו בתחבורה ציבורית", אומרים משרדי האוצר והתחבורה, אלא שחלק גדול מבעלי הרכב בגוש דן לא רואים כיום בתחבורה ציבורית אלטרנטיבה קבילה מבחינה מעשית (זמני נסיעה, נוחות) או כלכלית (העבודה מכסה את עלויות הרכב) לרכב פרטי, כך שלפחות בשנים הקרובות, עד ואם שתקום מערכת יעילה להסעת המונים, אפשר לצפות להחמרה נוספת בפקקים.

ואיך זה ישפיע על שוק הרכב? "אני לא צופה השפעה דרמטית של גודש התנועה על רכישות הרכב בשנה-שנתיים הבאות", אמר לנו השבוע איש שיווק בכיר בענף. "חלק גדול מכלי הרכב החדשים נרכשים על ידי קהלי יעד, שאין להם אלטרנטיבות מעשיות של תחבורה ציבורית. עובד שגר בערי הלוויין של גוש דן וחייב להגיע כל יום לעבודה בתל אביב וסביבותיה, לא יבחר באלטרנטיבה צפופה, לא נוחה ובלתי חזויה מבחינת זמנים עם עלויות לוואי כמו מוניות מתחנות הרכבת לעבודה ובחזרה. השיבושים האחרונים בתנועת הרכבות רק המחישו את הבעייתיות".

לדבריו לא צפוי גם שינוי משמעותי ברכישות לרכבי ליסינג צמודים, שמקיפות יותר מ-100 אלף מכוניות בשנה, כתוצאה מהגודש התחבורתי. "יש כמעט 200 אלף מקבלי רכב צמוד בגוש דן והמוטיבציה שלהם לנטוש את הרכב אפילו קטנה יותר. אנחנו מעריכים שכאשר יוקמו כבישי האגרה הפרטיים בגוש דן, שכיום עולים למכרז, מעסיקים רבים יגלמו את עלויות הנסיעה בהם בשעות העומס כחלק מתנאי השכר של העובדים".

האם מדינת ישראל ערוכה לתוספת שנתית של כ-100 עד 150 אלף כלי רכב חדשים נטו (בניכוי כלי רכב שנגרעים) על הכבישים? האם האדישות של המדינה כלפי בועת האשראי והאדישות של השוק מהגודש בכבישים יוכלו להימשך לנצח? אלה בהחלט שאלות מעניינות, מהסוג שעולות על סדר היום הציבורי כשכבר מאוחר מדי.

 חובות משקי הבית שלא לדיור במילארדי שקלים