מיכל קרמר, מורה לאנגלית בת 25, פרסמה פוסט נוקב בפייסבוק שבו תקפה את מערכת החינוך ואת העומד בראשה, שר החינוך נפתלי בנט. הפוסט, שפורסם אתמול (ד') בצהריים, קיבל עד כה יותר מ-14 אלף לייקים, כ-5,500 שיתופים ויותר מ-1,600 תגובות.
קרמר כותבת בפוסט: "הי נפתלי. או שמא 'אחי' ידבר אליך יותר? אז אני מיכל. ואני בת 25. אני מורה לאנגלית במקצועי, אבל מלמדת עוד שאר ירקות. ו.. אני די חדשה. אולי מאד חדשה במושגים שלך. סיימתי תואר ראשון בכבוד, ובעוונותיי החלטתי לעשות תואר שני. באוניברסיטה העברית. קשה, אבל הכי טוב.
"השנה הגעתי לבית ספר חדש. מנהלת מדהימה. מורה חדשה. צעירה. אולי מדי. בעיות משמעת, בעיות משמעת ועוד קצת בעיות משמעת. בכי. דמעות. שלי. לא שלהם. מורה חדשה. שעות של כתיבת מערכים. טלפונים של הורים. משובים. מבחנים. רגעים של אושר, שיחות עומק צחוק משותף והרבה מאד אהבה לילדים האלה. הם ממיסים אותי. פשוט. ביי ביי להולמס פלייס. לדייטים. ליציאות עם חברות. לכתיבת העבודות ולחלומות על התזה.
"פתאום שנ"צ הוא לא משהו שגורם לי להישאר ערה בלילה, אלא משהו שגורם לי להישאר בשפיות בשעות הערב. הכי פשוט. שפיות. כי מה תעשה ותוך כדי שיעור של 45 דקות מלבד החומר שאתה צריך להעביר אתה צריך לזכור מי מתקשה ומי רוצה להתקשות, מי ישן אצל אבא שלו ואת מי אמא שלו נטשה, מי הפסיק לקחת ריטלין ומי החליף לקונצרטה. מי הוריו התגרשו בשבוע שעבר, מי חולה סכרת ואת מי חבריו לכיתה החרימו. ו-150 שמות חדשים. ופרצופים. ועולמות. וחיים.
"ורצית כוס קפה והשקעת אפילו בסנדביץ', אבל בעשרים דקות הפסקה את רצה ממקום למקום ונזכרת שאת בעצם תורנית ותלמידים באים לדלת ואת רק רוצה עשר דקות של מנוחה, אבל אין לך אותן, ואת אפילו לא מספיקה לחזור לטלפון של אמא וחברות מקשקשות בוואטסאפ... ומיכל למה את לא עונה לאבא, יש אזכרה לסבתא. ו... די. נגמר. את צריכה להיכנס לשעתיים רצופות שוב.
"1.10, 1,622 שקל ממשרד החינוך. אז, כן. הייתה טעות. הורידו לי 1,990 שקל מתוך ה-3,980 המגיע לי למס הכנסה. באיזה קטע אתה מרשה לעצמך לטעות במשכורת שלי ושל חבריי, והדבר מתקבל בשוויון-נפש? כאילו זה מובן מאליו שיהיו טעויות. ומה יהיה על השכירות, מים, חשבון החשמל, קניות לארוחת חג והגנים להורים שבינינו. ומה אם הצ'קים היו חוזרים, היית משלם את הריביות? למה אני צריכה לבלות יום שלם בטלפונים בדאגה למשהו שמגיע לי ביושר?
"אתה היית צריך שם לרוץ אחריי כדי שאכנס לכיתה? שאומר מילה טובה ליונתן? שאתן חיבוק לטליה? שאדבר עם אמא של נאור? שאלמד אותם את ההבדל בין fact ל-opinion? אני את החלק שלי בעסקה מילאתי. ביושר. הרבה מעבר. איפה אתה, 'אח'?! איפה?!
"3,900 שקל. לפני הורדות. באופק חדש. אז תגיד לי בנט, הבייביסיטר שלכם לא מרוויחה יותר?! דיילת אוויר באל-על? מנקה רחוב? נציג שירות בהוט? דיילת מכירות בסופר-פארם? דוגיסיטר? שומר לילה? מוכר מיצים ב-Rebar? כסטודנטית נציגת שירות, חסרת השכלה המסרבת לנתק לקוחות, הרווחתי כפול. אולי יותר. תלוי בבונוסים.
"חכי שיהיה לך ותק, הם אומרים לי. תהיה לך משכורת טובה יותר, הם אומרים. איך יהיה לי ותק אם אני עם רגל אחת בחוץ, כי עד אז אני מקבלת משכורת משפילה שסוקר טלפוני מרוויח יותר ממנה? וזה לא שאז אקבל מיליונים. עם כל התארים שארכוש ועם כל הפיתוח המקצועי, לא אגיע לשכר בסיס של מתכנת מתחיל שרכש תעודה של מה"ט בשנתיים.
"ומי אתם אנשים שמוכנים לעבוד בשכר כזה? מי אתם אנשי הוראה המסכימים לעבוד בתת-תנאים שכאלה? למה אף אחד לא מדבר? בשביל מה למדתי חמש שנים, בשביל מי אני עושה את התואר השני שלי? בשביל מה יש לי השתלמויות וישיבות ומליאות? ומה כבר ביקשתי... הערכה על העבודה שאני עושה?
"אני מבינה שאת המיליונים שלך לא עשית מחינוך. אני מבינה שכלכלת ישראל לא פורחת בזכותי ובזכות חבריי למקצוע. אבל, אולי כן? אולי מי שלימד אותך לחלום, לשאוף, להתקדם, להעז ולהיות בן אדם היה המורה שלך? אחד. כזה שנגע בך. הכי עמוק שיש.
"מורים. אלה שהם קצת מהכול... קצת פסיכולוגים, רופאים, יועצים, אמא, אבא, חבר, מקור הידע, הדוגמה האישית, המחנכים של הילדים שלך ומעצבי החברה כולה בשעה שאתה והחברים שלך כותבים קודים בJava שעבורם אתם מרוויחים המון. אולי יותר מדי. מי גידל את אותם היי-טקיסטים, רופאים ויזמים שאתם כל-כך גאים בהם. מי?! לא אתה. גם לא אף אחד מחבריך.
"אתם הייתם בעבודה. השארתם את המלאכה בידיים של האנשים שתפקידם להקיז דם בחינם. זה הכול עניין של הערכה. אתה לא מעריך אותנו. זה הכול. לא רואה אותנו. שר חינוך שנמצא שם כי לא קיבל את הביטחון.
"והלעג. הצחוק. הלמה לך? מה יעזור לך עוד תואר? תעשי הסבה. תודי כבר בטעות. את חכמה מדי בשביל זה. מסוגלת להרבה יותר. סתם נרקבת שם בבית ספר. אבל אני לוחמת. אני מתעקשת. ומנסה. ואומרת שאוהבת את זה. ואותם. אבל עם האהבה שלי אליהם א"א לקנות בסופר, א"א גם לממן דלק לעבודה (חיפשתי בתלוש סעיף נסיעות. ראית אותו אולי?) עם אהבה א"א לחסוך לחתונה ולממן לימודים.
"תן לי סיבה להישאר במערכת. אני רוצה. אני אוהבת. אבל גם אם אני לוחמת... אני לא רוצה ליפול בקרב בשביל אנשים שאפילו אנדרטה לא יניחו אחריי".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
