התקדמות בפיתוח מאגר הגז הגדול בישראל - לוויתן. חברת רציו, השותפה הקטנה במאגר, משלימה את גיוס המימון הבכיר למימון חלקה בפיתוח המאגר והחלה בגיוס ההון העצמי. בסך-הכול עלות הפיתוח הראשונה של מאגר לוויתן מוערכת ב-3.5-4 מיליארד דולר כך שרציו אמורה להשתתף במימון בהיקף כספי של 600 מיליון דולר.
יש לציין כי שוויו של מאגר לוויתן הנגזר מרציו עומד על 5.15 מיליארד דולר (במונחי שלב פיתוח ראשון). עוד יש לציין כי בשבוע שעבר הודיע יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים, כי גם קבוצת דלק השלימה את חלקה בגיוס המימון הבנקאי באמצעות הלוואת גישור.
השקעתה של רציו, שנמצאת בשליטת אנשי העסקים יגאל לנדאו וליגד רוטלוי, אמורה לבוא משני מקורות: המקור הראשון הוא מימון בנקאי שיעמוד על 70% מהיקף ההשקעה, כלומר כ-420 מיליון דולר, והחלק השני יבוא מהון עצמי של 180 מיליון דולר. בקופת החברה יש כיום כ-100 מיליון דולר והחברה החלה במהלך לגיוס יתרת הכספים באמצעות הנפקת אג"ח.
המימון הבנקאי
הסגירה של רציו מול המערכת הבנקאית הבינלאומית ארכה זמן רב, פרויקטים בסדר גודל כזה דורשים הקפדה מדויקת על הפרטים הקטנים שעיקרם יכולת החזר החוב והבטוחות שישועבדו בשעבוד ראשון לטובת המערכת הבנקאית.
גורמים המעורים בפרטי הסגירה הבנקאית של רציו אמרו בימים האחרונים ל"גלובס" כי המערכת הבנקאית חיכתה עם הסגירה הפיננסית לשני דברים מרכזיים: 1. חוזה אסטרטגי עם לקוח עוגן. 2. העמדת הון עצמי.
בשבועות האחרונים הועמדו בקבוקי השמפניה בכוננות לקראת פתיחה כשהלקוח האסטרטגי, חברת החשמל הירדנית, חתם על חוזה ארוך טווח עם השותפות. הנתון השני, העמדת ההון העצמי, יוצא לדרך כשרציו העבירה באמצעות חתמי ההנפקה (לידר חיתום ודיסקונט חיתום) טיוטת שטר נאמנות להערות המשקיעים. המועד האחרון להערות נקבע לסוף החודש.
המשמעות היא שבנובמבר השנה, אם לא יקרה משהו חריג, תשלים רציו את גיוס האג"ח, שיעמוד על כ-300 מיליון שקל, ובכך תשלים את העמדת ההון העצמי לפיתוח המאגר.
המערכת הבנקאית
את המימון הבנקאי יוביל קונסורציום של בנקים זרים. זהות כל השותפים בקונסורציום עדיין לא ידועה, אך היא תורכב לפחות משני בנקים, HSBC ודויטשה בנק. נראה כי בשלב הראשון המערכת הבנקאית הישראלית לא תיקח חלק במימון הבנקאי, אך המערכת הזרה מנוסה במימון פרויקטים תשתיתיים בסדר גודל כזה ויש לה גם ניסיון טוב עם מימון מאגר "תמר".
גורמים המעורים בפרטי הסגירה הבנקאית מסרו ל"גלובס" כי בשלב השני תיכנס המערכת הבנקאית הישראלית לתמונה, בעיקר דרך הידברות עם המערכת הזרה על כניסה כמממן משני.
נתון שיש לשים אליו לב בכל הנוגע לסגירה הבנקאית, הוא חלקו של דויטשה בנק במהלך. דויטשה בנק נמצא כעת בהליך לא פשוט מול הרגולציה האמריקאית, הליך שגורר אותו מעבר לתשלום הקנס הצפוי (14 מיליארד דולר בנקודת זמן זו) להליך של שימור לקוחות. האם במצב עניינים כזה יכול הבנק לקחת חלק במימון פרויקטים בסדר גודל כ"לווויתן"? לא ברור. דויטשה הוא למעשה הנקודה החלשה בקונסורציום הבנקים שיממנו את חלקה של רציו בתהליך.
גורמים המקורבים לסגירה הבנקאית אמרו ל"גלובס" כי הם מודעים למצבו של דויטשה בנק, אך אינם מוטרדים מכך יתר על המידה. למה לא? כי דויטשה הוא הבנק הגדול בגרמניה ואחד הגדולים בעולם. לבנק יש מומחיות גדולה במימון פרויקטי תשתית ונראה שיוכל לכלכל את צעדיו בין הסערה שהוא נמצא בה לבין המשך הפיתוח העסקי של "לוויתן". בכל מקרה, טוענים הגורמים, חלקו של דויטשה במימון הבנקאי "אינו מרכזי" כך שבמקרה חירום ניתן יהיה להחליפו בבנק אחר.
ההון העצמי
כאמור, נכון להיום בקופת רציו יש קצת יותר מ-100 מיליון דולר, משני מקורות עיקריים:
1. סדרת אג"ח שהנפיקה החברה הבת "רציו מימון" ועומדים נכון להיום ביתרה של 94 מיליון דולר.
2. סדרת האופציות שהנפיקה החברה ביוני, כשחלק מהאופציות כבר מומשו והניבו לחברה עוד כ-28 מיליון דולר.
בהנחת עבודה שרציו תצליח לגייס בנובמבר את יתרת ההון הדרוש, כלומר קצת יותר מ-100 מיליון דולר, הרי שהושלם חלקה בגיוס ההון העצמי לצורך קבלת המימון הבנקאי.
יש לציין כי אמנם חלקה של רציו בהון העצמי הנדרש עומד על 180 מיליון דולר בשלב הראשון, אך קצב "שריפת המזומנים" שלה עומד על 25 מיליון שקל בשנה בממוצע, כך שבחישוב גס היא נזקקת לסכום גבוה מ-180 מיליון דולר. לסכום זה יש לצרף את תשלומי הריבית שעל החברה לשלם עד 2019, ריבית שנובעת בעיקר מסדרת האג"ח שבמחזור.
"זו לא עסקה קלה"
גורמים מרכזיים איתם שוחח "גלובס" בימים האחרונים מעריכים כי הנפקת האג"ח של רציו בנובמבר לא תהיה קלה. הגורמים ציינו כי על הגיוס מכבידה בטוחה חלשה מדי, מה גם שזה גיוס שמתבצע דרך חברת הבת "רציו מימון" במתכונת "נון ריקורס" לרציו עצמה.
הבטוחה של האג"ח היא למעשה 1.5% מתזרים המזומנים שינבע מלוויתן עם השלמת הקידוח ותחילת המכירה ללקוחות. לכן, ברור שבתרחיש של קריסת "לוויתן" יוותרו מחזיקי האג"ח עם בטוחה שאינה שווה דבר. יחד עם זאת, כיום מקובל להתייחס למאגר "לוויתן" כמאגר מוכח, מה שמעביר את הסיכון לשלב לוחות הזמנים להוצאת הגז ועמידה של הלקוחות ביעדי הרכישה של הגז. בשונה מקידוח "תמר", הרי שהלקוח המרכזי הראשון של "לוויתן" אינו חברת החשמל הישראלית כי אם חברת החשמל הירדנית - לקוח שנחשב, מה לעשות, יציב פחות. יש לציין כי צפוי שלקוחות ישראלים נוספים (תחנות הכוח הפחמיות והפרטיות) יחתמו בשלב מאוחר יותר על חוזים עם לוויתן.
בתרחיש קיצוני נוסף, שבו רציו היא זו שקורסת והמערכת הבנקאית משתלטת על חלקה ב"לוויתן", הגורמים המממנים (הבנקים ומחזיקי האג"ח) ייכנסו בנעלי רציו והפיתוח יימשך על ידי נובל אנרג'י. בתרחיש כזה, הבטוחה הנחותה (הבטוחה שתשמש את מחזיקי האג"ח) אינה שווה אפס. אמנם לא ברור כמה היא תהיה שווה, אך לבטח לא אפס.
כאמור, גם העובדה שהגיוס מתבצע באמצעות חברת "רציו מימון", מכביד על המהלך. למה רציו לא מגייסת ישירות? החברה היא שותפות מוגבלת, כך שאם תבוצע הנפקת האג"ח באופן ישיר על ידה עלולה להיווצר חשיפה משפטית אישית לשותפים ברציו לרבות למחזיקים מהציבור. ואת זה השותפים רוצים למנוע. גורם מרכזי בשוק ההון אמר בהקשר זה ל"גלובס": "אם השותפים כל כך בטוחים בעצמם מדוע הם חוששים מחשיפה משפטית?"
מנגד, גורמים המעורים בפרטי המימון של החברה מציינים כי המהלך הוא מהלך שגרתי במיזמי תשתית בסדר גודל כזה. "נכון, הבטוחה לאג"ח נחותה מהבטוחה לבנקים, אך היא קיימת ונושא הגיוס באמצעות חברה בת ולא באופן ישיר הוא טכני משפטי במהותו", אמרו הגורמים.
מרציו לא נמסרה תגובה לכתבה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
