מיליארד שקל להרס הפריפריה

שנת 2030, המקום: שכונת המגדלים "אם המושבות" המזדקנת בפתח-תקווה, מחלוצות הבנייה לגובה בישראל. פה ושם נופלים אריחי חיפוי, בכל מגדל לפחות מעלית אחת כבר לא עובדת, האינטרקום שבק, משאבות המים מזייפות וכולם סובלים מהפסקות חשמל כשמתחיל גשם. בישיבת ממשלה חגיגית לרגל 150 לייסוד העיר, מתקבלת החלטה להעביר לכל ועד בית חצי מיליון שקל לשיפוץ התשתיות והשטחים המשותפים במגדל.

התרחיש דמיוני כמובן. אך יש תקדים. בשנת 2010, בישיבה חגיגית לרגל 100 שנה להקמת דגניה, קיבלה הממשלה החלטה דומה: להקצות מיליארד שקל במשך 10 שנים לשיקום תשתיות ביישובים ותיקים וקטנים בפריפריה, שבחלק גדול מהם גרים פחות אנשים מבכל מגדל עירוני ממוצע.

שנתיים אחרי כן, ב-2013, ביטל שר האוצר דאז, יאיר לפיד, את ההחלטה, ובשבוע שעבר התכנסה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לדון בדרישה לחדשה. ח"כ איתן ברושי, יוזם המהלך, מסביר: "חלק מהמדרכות והכבישים הפנימיים נבנו לפני קום המדינה ולא על חשבונה. היישובים הזדקנו, והגיע הזמן להעמיד אותם בקו אחד עם ההרחבות החדשות שנבנו לידם. התשתיות יותר יקרות בבית צמוד קרקע".

האינטרקום של המושב

ברושי צודק. בקצה קווי מים וחשמל במרחב הכפרי יש בית אחד ומשפחה, לעומת עשרות ומאות אנשים בקצה אותו קו בעיר, והתנועה שעוברת ביום אחד ברחוב אחד מרשת דרכים עירונית, תעבור בכל היישוב הקהילתי בשנה שלמה בקושי. רשת ביוב, תאורת חצר וגינה שמשרתת רבים, יותר יעילה זולה, בגלל איגום המשאבים. אין פלא שצמודי הקרקע דלילי האוכלוסייה מתקשים לעמוד בהוצאות, אבל קשה לנמק מדוע תחזוקת התשתיות שלהם צריכה ליפול עלינו, משלמי המסים.

מיליארד השקלים שמבקשים היישובים מיועד לשיפוץ תשתיות מאחורי שער יישוב, בדיוק כמו מעבר לאינטרקום בבית משותף בעיר שאליו נכנסים רק בעלי הדירות ומוזמנים. יתרה מכך, בבית המשותף בעיר כל אחד יכול לקנות דירה. לעומת זאת ביישוב יהודי קטן במרחב הכפרי, צריך אישור מוועדת קבלה.

כלומר משלם המסים מתבקש לממן מדרכה ופנסי רחוב שלעולם לא יוכל ליהנות מהם, וכביש שצריך הזמנה מבעלי הבית לנסוע בו, כמו במעלית בלובי המגדל.

ברושי אומר שתכלית הכסף היא חיזוק הפריפריה. אם זו באמת מטרתו, עליו להילחם שיעבירו את כל המיליארד לעיריות צפת וקרית שמונה, עפולה, ונצרת, באר שבע ואשקלון, להתחדשות המרחב הציבורי במרכזי הערים, אשר כיום משותקים מיושן.

מחריבים כל סיכוי לתחרות עם ת"א

מצב מרכזי הערים מרחיק מהן אוכלוסייה חזקה, הצעירים עוברים לנסות את מזלם בתל-אביב והמשפחות בורחות להתיישב ביישובים צמודי הקרקע, שכעת מבקשים את הכסף לעצמם. חיזוק צמודי הקרקע הוא פגיעה בהתחזקות העיר הפריפריאלית, והיעדר עיר טובה וחזקה בפריפריה מחריב את האפשרות לבניית אלטרנטיבה לתל-אביב, וסופו שהוא דוחף כל מי שחזק למטרופולין המרכז.

תקציבים ציבוריים צריך לחלק באופן שיועילו לכמה שיותר אנשים ויחזקו את כל המדינה. אין טעם לפזרם בין קומץ יישובים צמודי קרקע יקרים לתחזוקה, שתלויים בקופה הציבורית כדי להתקיים ואינם משתפים את הציבור במה שנותנים להם.