כך תזהו את שד' רוטשילד הבאות

15 שנה עברו מאז הופק הפרק האחרון בסדרה "רמת-אביב ג'" על שכונת היוקרה הכי נחשקת בתל-אביב של שנות ה-90'. לו היו מפיקים את אופרת הסבון על העשירון העליון בימינו, הגיבורים היו כנראה דיירי מגדל בשדרות רוטשילד או בית מגורים לשימור בסביבה.

כך חולפת תהילת נדל"ן: כיום המחיר למ"ר בשכונות עבר הירקון בצפון תל-אביב נמוך בהרבה בהשוואה ללב העיר, שבימי הזוהר של הסדרה אוכלס בסטודנטים ובצעירים דלפונים. למי שלא היה כסף, או שכל, לקנות דירה "אי שם בדרום העיר" שעוד היה מוזנח וזול לפני 15 שנה, נרשם הפסד בסיבוב הראשון. אבל מי שיש לו כסף היום, יכול להסיק ממהפך הנדל"ן בתל-אביב, מה סוג המקומות שבהם מחירי הדיור יעלו יותר בשני העשורים הבאים.

כמו פריז, וינה וברצלונה

הביקוש למגורים במרכזי הערים הוא תופעה בינלאומית. עד סוף המילניום הקודם משכו הפרברים, ומי שהיה יכול להרשות לעצמו קנה דירה "מחוץ לעיר". כיום, בכל העולם, מי שיכול להרשות לעצמו עושה ההפך. צעירים מאוד שמוכנים להסתפק בשטח מצומצם ועשירים מאוד שהממון בכיסם, מתבססים בדירה "בלב העיר". המחירים מצביעים על העדפה ברורה למגורים ברחובות צרים, בסביבה מעורבת שימושים, בטווח הליכה לשדרות מסחריות, ובצפיפות שמאפשרת ניידות בטוחה ברגל ובתחבורה ציבורית, וקרבה מקסימלית לעבודה, לשירותי שגרה ולבילויים.

תנאים כאלה מתקיימים באזורים עירוניים שנבנו עד אמצע המאה ה-20, לפני שהתחילו לתכנן שכונות שיתאימו לחיים תלויים במכונית פרטית. גם בערים כמו ברצלונה, וינה ופריז, השכונות הוותיקות במרכז נבדלות בסגנונן מהפרברים שנבנו סביבן בסוף המאה שעברה, וגם בהן ניכרים פערי מחירים שמתרחבים בקצב מהיר בין הנדל"ן הדועך בפרבר החדש יחסית, למרכז הישן שעולה ופורח.

בישראל, רק בתל-אביב המרכז יקר מהשוליים והחדש זול מהישן, ברוב הערים המצב הפוך, בינתיים. אזורים בסגנון ישן שבכל העולם מתייקרים, יש בערים נוספות בארץ. כך הם למשל הרחובות שסביב הרצל וביאליק ברמת גן, הרחובות שיוצאים מארלוזורוב והמובילים לאזור השוק בפתח תקווה, סביבות קולנוע רינה בחולון, ויצמן בכפר סבא ושדרות העצמאות בבת-ים. הבניינים אינם נוצצים כמו בשכונות החדשות שנבנו ועדיין נבנות בשולי ערים אלה, אבל הבינוי, רשת הרחובות, תמהיל השימושים והצפיפות, הם בסגנון המבוקש היום, והביקוש לו עוד יעלה.

בני העשרה והעשרים היום הם דור הקונים של העשור הבא. הם לא ירצו לחיות בשכונות פרבריות מהסוג שנבנה בשולי הערים, יעדיפו מיקום מרכזי על פני גודל, וקרבה למסחר ולשירותים על פני תלות ברכב פרטי. רובם לא יוכל לקנות דירה בתל-אביב, והפתרון יהיה מגורים במרכזים הישנים של הערים האחרות (בגבעתיים כבר אפשר לראות את הדבר קורה).

הדרג המקצועי דחף, הדרג הבכיר פקפק

קצב התפתחות עירונית תלוי בתשומת לב הרשויות. התוכניות לשיקום מרכז תל-אביב נולדו לפני יותר מ-30 שנה בדרג הביצועי, ויושמו לאט עד שבדרגים הבכירים השתכנעו בכדאיותן והתחילה תנופה. המצב בימינו שונה, הכיוון ברור, ולכן הכל יקרה מהר, בדחיפה של ראשי הערים ותוך מודעות לטעויות העבר בתחום התחבורה והקצאות המרחב הציבורי.

רוב מרכזי הערים בישראל נראים היום נורא, קשה לדמיין את השינוי שיתחולל בהם בקרוב. אבל זה בדיוק היה המצב לפני פחות מ-15 שנה בשכונות תל-אביב, שכיום בלי ירושה שמנה, אקזיט בכיס או באופק, אפשר רק לחלום לקנות בהם דירה.