לקבל גט - דרך הכיס של הבעל

בימים אלה התפרסמו ההנחיות של פרקליט המדינה בעניין מדיניות העמדה לדין וענישה לסרבני גט. הנחיות אלה מבססות מתווה חוקי של העמדת סרבן הגט לדין פלילי (להבדיל מסנקציות אזרחיות שננקטו עד היום כלפי סרבנים) במקרה שניתן צו כפייה לגט. ההנחיה קובעת כי אם הסרבן אכן יורשע בהפרת הוראה חוקית, תבקש התביעה לגזור עליו מאסר בפועל לתקופה ממשית. אם לאחר ההרשעה ולפני הטיעונים לעונש יחזור בו הסרבן מסירובו, יהיה זה שיקול להקלה בעונשו אך לא לביטולו.

על-פי ההלכה היהודית, גט צריך להינתן בהסכמת שני בני הזוג. במקרה שאין הסכמה, יכול כל אחד מהצדדים להגיש תביעה לבית הדין הרבני, וככל שקיימת עילת גירושים, יורה בית הדין לצדדים להתגרש. אך גם לאחר החיוב בגירושים, נדרשת עדיין הסכמת הצדדים. בהיעדר הסכמה מצד אחד, לא ניתן לבצע גט.

בעיית סרבנות הגט היא חמורה לשני הצדדים, אולם באופן מובהק היא הפכה לבעייה של נשים, כיוון שעבור גבר מסורב גט קיים פתרון הלכתי - קבלת היתר מיוחד מ-100 רבנים המאפשר לו לשאת אשה שנייה. לעומת זאת, אין פתרון מקביל לאשה. אם בעלה יסרב לתת לה גט, היא לא תוכל בשום דרך אחרת להשתחרר מנישואיה אליו.

כמו כן, בעל הקושר את חייו עם אישה אחרת בעודו נשוי "על הנייר", ואף מוליד ילדים עם אותה בת זוג חדשה, אינו כפוף לסנקציה שילדיו ייחשבו ממזרים. לעומת זאת, אישה מסורבת גט שתלד ילדים לבן זוג חדש, הם ייחשבו ממזרים.

הניסיון מלמד כי בתי הדין הרבניים לא נוטים להחמיר יותר מדי עם סרבני גט, אף שהם מוסמכים להטיל עליהם סנקציות כגון עיכוב יציאה מהארץ, איסור אחזקת רישיון נהיגה, איסור אחזקת חשבון בנק פעיל ואפילו מאסר בפועל. על רקע זה פורסמו הנחיות פרקליט המדינה, כאשר החידוש הוא שבמקביל לסנקציות מכוח הדין העברי ומכוח הדין האזרחי, ניתן יהיה להעמיד לדין פלילי סרבני גט וכאמור גם לשלוח אותם למאסר.

אין ספק כי יש לברך על קריאת המלחמה היוצאת מפרקליט המדינה כאמצעי נוסף לשחרור הנשים העגונות מסבלן. אולם האם יש בכך כדי לזרז את מתן המזור למסורבות הגט? לא בהכרח. הנחיות פרקליט המדינה נכנסות לפעולה רק לאחר שבית הדין הרבני כבר חייב את הבעל במתן גט, אך עד אז עוברות בדרך-כלל שנים רבות. ונזכיר כי בית הדין, פרקליט המדינה וכל גוף אחר יכולים להקשות על חייו של סרבן הגט, אך אינם יכולים לכפות עליו לתת גט לאשתו. לפיכך סנקציות אלה, אזרחיות או פליליות, מטפלות בסימפטום אבל לא בבעיה עצמה.

היכן בכל זאת מורגש השינוי? נוכח הבעייתיות הקשה הטמונה בסרבנות הגט, החלו בתי המשפט לענייני משפחה להכיר בזכותן של נשים עגונות לתבוע את בעליהן בדרישה לפיצוי כספי, אף בטרם חייב בית הדין את הבעל למסור את הגט. תביעות אלה מבוססות בעיקר על הנזקים הרגשיים הנגרמים למסורבות הגט בשנות ההמתנה: בושה, סבל, בדידות, אובדן הנאות החיים, פגיעה באוטונומיה ואובדן הסיכוי להינשא ולהביא ילדים לעולם. ניתן לראות פסיקות של בית המשפט המחייבות סרבני גט בפיצוי של מאות אלפי שקלים לאישה.

נראה כי דווקא פתיחתו של צוהר זה בבתי המשפט לענייני משפחה, שאינו תלוי בדרך הייסורים הארוכה שתעבור האישה עד אשר יוגדר הבעל כסרבן רשמי, עשויה להביא לשינוי המיוחל.

לסיכום, יש לברך על ההנחיות החדשות של פרקליט המדינה, אולם עושה רושם כי בכך אין די, וכי נדרשות גם התפתחויות הלכתיות מעודדות ומקדמות יותר, שיביאו מזור הלכתי אפקטיבי לתופעת סרבנות הגט.

■ ד"ר עו"ד פרילינג היא בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה.