בית המשפט העליון נתן היום (א') גושפנקה (אישור רשמי) סופית לפסק הדין המרשיע באחת מפרשות השחיתות הקשות ביותר שהתרחשו אי-פעם בשלטון המקומי בישראל. שופטי העליון, עוזי פוגלמן, יצחק עמית ונעם סולברג, דחו פה-אחד את מרבית חלקי ערעורו של צבי בר, ראש עיריית רמת-גן לשעבר, על הכרעת הדין של שופט המחוזי בתל-אביב, צבי גורפינקל, שהרשיע את בר בלקיחת שוחד בהיקף של כ-1.8 מיליון שקל. נוסף לכך נגזרו על בר מאסר על-תנאי, חילוט וקנס בסך 800 אלף שקל.
עם זאת, העליון קיבל חלקית את ערעורו של בר בן ה-81 על העונש שנגזר עליו, והפחית את תקופת מאסרו ל-3 שנות מאסר בלבד, לעומת 5.5 שנים בכלא שגזר עליו המחוזי. זאת, בשל גילו המבוגר ומצבו הרפואי.
השופט סולברג אף העלה תהיות באשר למנהג לשלוח עבריינים זקנים דוגמתו של בר לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח, והציע לכנסת לחוקק חוק שיאפשר לנקוט נגדם ענישה אלטרנטיבית, דוגמת זו שבה נוהגים בקטינים.
השופטים הבהירו כי במצב הדברים הרגיל - אלמלא מצבו הרפואי של בר וגילו המבוגר - היה מקום להעמיד את עונשו על תקופה של 7 שנות מאסר בפועל. זאת, בדומה לעונש שנגזר על מהנדס העיר ירושלים לשעבר, מאיר שטרית, שהורשע במסגרת משפט "פרשת הולילנד" בלקיחת שוחד בהיקפים דומים מיזמי נדל"ן בירושלים.
"אם לא היה מצבו הרפואי מחייב התייחסות, ואם לא היה גילו מבוגר במיוחד (כ-81) - היה מקום להעמיד את עונשו של בר על תקופה קרובה לזו שנגזרה על מהנדס העיר שטרית בפרשת הולילנד - 7 שנות מאסר בפועל".
בר פעל בדפוס שיטתי מול יזמי נדל"ן שונים משך שנים, כאשר שעה שכיהן כראש עיר שלשל לכיסו כספים בהיקף ניכר - כ-1.8 מיליון שקל. "יזמים אלה ביקשו לקדם פרויקטים עתירי תקציב, שהיו יכולים להשיא לבעליהם וליתר המעורבים בהם רווחים ניכרים".
האינטרס הציבורי מחייב מאסר
לדברי השופטים, "'תוצאת' הפרויקטים - בניין שנבנה או שלא נבנה - הופכת לחלק מחזות העיר ועומדת על מכונה שנים רבות. בנושאי תכנון ובנייה, רב הוא שיקול-הדעת של הגורמים המקצועיים ושל נושאי המשרה בעיר... רוחב שיקול-הדעת מחייב אחריות מוגברת ושימוש זהיר מצד העושים במלאכה זו. על כן נודעת בנסיבות אלו חומרה יתרה למצב שבו שיקול-הדעת מוסט - או שיש חשש שיוסט - עקב קבלת שלמונים מבעלי עניין".
לצד זאת, עמדו השופטים על השיקולים להקל בעונשו של בר, ובהם קביעת המחוזי שלפיה בר "לא פגע בטובת העיר רמת-גן". נקבע, כי לנתון זה יש משקל בגזירת הדין.
לאחר זאת דן העליון בהרחבה במשקל שיש לתת לגילו של בר, 81, ולמצבו הבריאותי בעת גזירת דינו. העליון ציין כי בשונה מעניינו של ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי (שהורשע בשוחד במשפט "פרשת הולילנד". ח' מ'), המסמכים הרפואיים שהגיש בר אינם תומכים בטענתו, שלפיה הוא אינו כשיר למאסר, ואין בסיס למסקנה שלפיה כניסתו למאסר עלולה לסכן את חייו או להביא לקיצור תוחלתם.
עם זאת, נקבע כי יש להביא בחשבון את העובדה שבר הוא כיום אדם מבוגר, ואת הקושי המתלווה לנשיאה בעונש מאסר בגיל כזה, גם בהינתן מצב רפואי שאינו פשוט. לכך יש להוסיף כי בר זוכה מעבירה של הלבנת הון ומ-5 עבירות מס. באיזון הראוי בנסיבות העניין נגזר על בר עונש של 3 שנות מאסר בפועל.
בפסק הדין כתבו השופטים כי "לא בנקל מורים אנו כי אדם בגיל כה מבוגר, שלוקה בבריאותו, יישא במאסר במשך תקופה לא מבוטלת מאחורי סורג ובריח. אולם בהינתן אופיו של השוחד שנטל בר כראש עיר והיקפו, עיקרון ההלימה והאינטרס הציבורי הראשון במעלה - מלחמה בשחיתות - מחייבים תוצאה מעין זו".
אם כן, העליון הותיר על כנה את הרשעת בר במחוזי ב-4 עבירות של קבלת שוחד; עבירה אחת של מירמה והפרת אמונים; שתי עבירות הלבנת הון; שיבוש מהלכי משפט; ו-3 עבירות מס. בר זוכה מעבירה אחת של הלבנת הון ומ-5 עבירות מס.
לסיכום, הערעור על גזר הדין התקבל חלקית. עונש המאסר שנגזר על בר הופחת ל-3 שנות מאסר בפועל, וסכום הקנס שהוטל עליו הופחת ל-800 אלף שקל.
ההרשעות נותרו - אך עונשי המאסר הופחתו
בית המשפט העליון דחה היום גם את ערעור היזם שאול לגזיאל על הרשעתו, והותיר על כנה את הרשעתו בשתי עבירות של מתן שוחד לבר ובעבירה אחת של הלבנת הון. השופטים הפחיתו את עונשו של לגזיאל ל-9 חודשי מאסר בפועל (מ-33 חודשים שגזר עליו המחוזי).
גם ערעורו של היזם חיים גייר על הרשעתו נדחה ברובו. העליון הותיר על כנה את הרשעת גייר בעבירה אחת של מתן שוחד, ובעבירה אחת של שיבוש מהלכי משפט. גייר זוכה מעבירה אחת של הלבנת הון. ערעורו של גייר על גזר דינו התקבל חלקית. עונש המאסר שנגזר עליו הופחת ל-10 חודשי מאסר בפועל (מ-11 חודשים שגזר בית המשפט המחוזי); ובוטל החילוט שהוטל עליו.
גם ערעורו של היזם דוד לוי מהרשעתו בשוחד, נדחה ברובו. לוי זוכה מתשלום אחד של שוחד, וסכום השוחד שבו הורשע הופחת ל-345 אלף שקל. עונש המאסר שנגזר על לוי הופחת ל-10 חודשי מאסר בפועל, מ-22 חודשים שגזר בית המשפט המחוזי.
שוחד במיליוני שקלים
במסגרת הפרשות השונות הואשם בר בכך שקיבל שוחד מיזמי נדל"ן בעלי אינטרסים ברמת-גן, לטובת קידום מיזמי בנייה שונים בעיר. במהלך תקופת כהונתו של בר כראש העיר וכחבר בוועדות התכנון, היו שאול לגזיאל ובן משפחתו עמנואל ארביב - עד המדינה בפרשה - בעלי אינטרסים במיזם הנדל"ני "בית ליר אור", שנמצא במרחב התכנון של רמת-גן. המחוזי מצא כי בר קיבל שוחד מהשניים בסכום של כמיליון שקל, בשל כך שהשניים העבירו כספים לטובת פירעון הלוואה שנטל בר בלונדון מהחברה האנגלית rove Property Finance Limited. זאת, כדי שבר יפעל לטובת קידום המיזם.
השופטים קיבלו את קביעת המחוזי, שאימץ את גרסת ארביב, שלפיה בשנת 2005 הוא התבקש על-ידי בר לסייע לו בנטילת ההלוואה בלונדון, וכך אכן עשה. מעדות ארביב עלה עוד כי כעבור שנה, בפסח 2006, התבקש ארביב על-ידי עו"ד מוטי גלוסקה - מקורבו של בר ובא-כוחם של לגזיאל וארביב - לפרוע את ההלוואה שנטל בר, וזאת בנוכחות לגזיאל.
בהמשך לכך העבירו לגזיאל וארביב סך של כמיליון שקל על-חשבון ההלוואה שנטל בר. מתוך סכום זה 100 אלף דולר מקורם בלגזיאל, ו-125 אלף דולר מקורם בארביב. סכום זה בא במקום תשלום כספים שהיו אמורים לשלם ארביב ולגזיאל לגלוסקה - שהוגדרו כ"עמלת תיווך" - בגין חלקו של עורך הדין בקידום המיזם.
העליון דחה את טענת בר, שלפיה הוא פרע את ההלוואה בכספיו שלו. בר גרס כי הוא החזיק מזומן במט"ח בסכומים משמעותיים בכספת בביתו. לדבריו, כספים אלה נצברו אצלו מעבודות ייעוץ ביטחוני שהעניק בשנות ה-80. נמצא כי גרסת בר בעניין זה הייתה כבושה ונולדה בשלב מאוחר.
גם בעניין השימוש שעשה בכספים מצאו שופטי העליון כי בר החליף כמה גרסאות: האחת - כי אלה שימשו בעיקר לרכישת רכב לבנו; השנייה - כי הם שימשו להמרות מט"ח; והשלישית - כי הכספים שימשו לפירעון ההלוואה שנטל בלונדון. אם לא די באלה, בר טען כי כספי המזומנים שבכספת שימשו אותו גם להחזר הלוואה נוספת ולביצוע המרות מט"ח נוספות בסכומים משמעותיים.
תזת ה"כספים בכספת"
השופטים פסקו כי בר לא סיפק כל הוכחה ממשית לעבודות הייעוץ הביטחוני שבהן צבר לכאורה את הכספים ולהכנסות שהתקבלו בגינן; כי גרסתו בעניין הייתה גרסה כבושה ומתפתחת; וכי תזת ה"כספים בכספת" אינה מתיישבת עם השכל הישר, שכן בר לא סיפק הסבר מניח את הדעת לכך שבחר ליטול הלוואה בריבית משמעותית בלונדון, שעה שהיו ברשותו, כטענתו, סכומי מזומן משמעותיים במט"ח. לאור האמור, העליון הגיע למסקנה כי לא הוכח כי בר החזיק דולרים במזומן בסכומים הנטענים על ידו בכספת ביתו, וכי אלה שימשו לפירעון ההלוואה.
לסיכום, נקבע כי לגזיאל וארביב העבירו את הכספים לפירעון ההלוואה על-מנת להניע את בר לקדם את מיזם "בית ליר אור". בפסק הדין נכתב כי "סופה של דרך שאליה הגענו הוא כי את עובד הציבור רם-הדרג - בר - יש להרשיע בעבירה של קבלת שוחד. עבירות אלה מגלות, שוב, כמה רגיש הוא התפר שבין יזמי נדל"ן לבין נושאי משרה ברשויות מקומיות, בבחינת 'פרצה קוראת לגנב'. היכן שמסתתר כסף גדול ובמקום שבו הפיקוח דל - צומחת לעיתים השחיתות".
באישום השני הורשע בר בהפרת אמונים ובקבלת שוחד, ולגזיאל הורשע במתן שוחד.
בעת שבר כיהן כראש העיר רמת-גן, היה לגזיאל בעל מניות בחברת מגדלי התמרים, שפעלה להקמת פרויקט נדל"ן בעיר. לגזיאל ושותפים אחרים הקימו במקביל חברה בשם "אקו-פאוור", שמטרתה הייתה לרשום פטנט על מכשיר בעל יכולת השבחת חומרים אורגניים. ביום הקמת החברה, בינואר 2002 הועברו לבר 5% ממניות החברה, והוא שילם תמורתן את שוויין הריאלי, 50 שקל. עקב מצב עניינים זה, טיפל בר בהיבטים שונים של הפרויקט כאשר היה שותף עסקי של אחד היזמים. בית המשפט המחוזי קבע כי בעשותו כן, פעל בר מתוך ניגוד עניינים העולה כדי הפרת אמונים.
בנוסף היה לגזיאל שותף בחברה אחרת, מד פטרוליום, שמטרתה הייתה לעסוק במסחר בנפט. המחוזי קבע כי לגזיאל העביר לבנו של צבי בר, יואב, 20% ממניות החברה, וכי מדובר בשוחד שניתן לבר על-מנת שיקדם את פרויקט מגדלי התמרים.
העליון אימץ את הקביעות העובדתיות שנקבעו בהכרעת הדין, שלפיהן אין הסבר הגיוני להעברת מניות חברת מד פטרוליום ליואב בר, ולפיכך יש לקבוע כי מדובר במתן שוחד. השופט סולברג דחה את גרסתם של בר ולגזיאל כי העברת המניות נעשתה על רקע חברי בלבד או במסגרת העסקתו של יואב בר בחברה.
באישום השלישי הואשם בר בעבירה של לקיחת שוחד מאת ידידו חיים גייר, שלו יוחסה עבירה של מתן שוחד. השוחד ניתן בצורת הלוואה של 100 אלף דולר, שהעניק גייר לבר בשנת 2003. על אף שבהסכם ההלוואה נקבע כי היא תוחזר בתוך שנה, הסכום לא הוחזר גם כעבור 5 שנים, ובר החזיר לגייר חלק מהסכום רק לאחר שהוזמן לחקירה במשטרה.
במהלך תקופה זו גייר פעל מול בר לקדם את "פרויקט נפוליאון" - תוכנית לחילופי שטחים שתאפשר ליזם להקים מגדל מגורים בתמורה לזכויותיו באזור "הר נפוליאון" ברמת-גן. היזם, יוסף קרייתי, הבטיח להעניק לגייר סכום של 250 אלף דולר, אם הפרויקט יאושר עד למועד מסוים שנקבע ביניהם.
העליון דחה את ערעורם של בר וגייר על ההרשעה בעבירת השוחד. השופטים הגיעו למסקנה כי חלוף הזמן מאז המועד שנקבע להחזר ההלוואה, בצירוף נסיבות נוספות, מלמד כי ההלוואה הפכה למעשה למתנה.
כמו כן, נדחה הערעור על הרשעתם של בר וגייר בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. נקבע כי השניים נפגשו ערב החקירה במשטרה והזדרזו לייצר תחשיב להחזרת ההלוואה, כדי לשוות לשוחד מראה חוקי של הלוואה שעומדת להיפרע.
גם הרשעתו של בר בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור (לפי חוק איסור הלבנת הון) נותרה על כנה. לעומת זאת, בשים לב לאפשרות שהסכם ההלוואה היה מעיקרו הסכם "תמים", שלא נועד להסוות את מתן השוחד, זוכו בר וגייר מעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסוות את מקורו לפי חוק איסור הלבנת הון.
באישום הרביעי הורשעו בר ודוד לוי בעבירות של מתן וקבלת שוחד. לוי היה נציגה של חברת הילקרוסט, שרכשה מגרש ברמת-גן ופעלה לבנות עליו פרויקט נדל"ן. במקביל, שימש בעליה של חברת תל סאן, המעניקה שירותי מטבע שונים. המחוזי קבע כי בעת שהיה בעל אינטרס בפרויקט, העביר לוי לבר סכום כולל של 465 אלף שקל, ב-4 פעימות שונות, באמצעות צ'קים.
באשר לתשלום הראשון, שעמד על-סך של 120 אלף שקל, קבע העליון כי יסודות עבירת השוחד לא הוכחו מעבר לספק סביר, ועל כן יש לזכות את בר ולוי מעבירות השוחד בנוגע לתשלום זה. לעומת זאת, בנוגע ליתר התשלומים אימצו השופטים את קביעותיו של המחוזי.
העליון ציין כי בשלב שבו הועברו תשלומים אלה, היה לוי כבר בעל אינטרס בקידום הפרויקט, ולפיכך ניתן להניח כי כספים בסכום ניכר שהועברו על-ידו לבר ניתנו לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו של בר, בהיעדר הסבר חלופי אחר למשמעות הכספים.
סולברג: "איננו חפצים בגסיסה איטית של אסירים זקנים בתוככי בית הסוהר"
צבי בר, בן ה-81, אינו העבריין הקשיש היחיד שהפרקליטות ביקשה לשלוח בעת האחרונה לשנות מאסר ארוכות, ובתי המשפט נעתרו לבקשות. קדם לבר, למשל, אורי לופוליאנסקי החולה, שכיהן בעבר כראש עיריית ירושלים. לופוליאנסקי הורשע בלקיחת שוחד של כ-2 מיליון שקל, באמצעות תרומות לארגון "יד שרה", והשופט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, גזר עליו 6 שנות מאסר.
בעקבות הערעור, שופטי העליון הקלו בעונש באופן משמעותי, והטילו על לופוליאנסקי עונש של עבודות שירות בלבד.
את בנימין בן-אליעזר (פואד) העמידה הפרקליטות לדין פלילי בגין שוחד בעת שהיה חולה מאוד. בן-אליעזר מת במהלך המשפט. באחרית פסק הדין שניתן היום בעניינו של צבי בר העלה השופט נעם סולברג כמה הערות מעניינות מאוד בהקשר של ענישת עבריינים קשישים.
סולברג ציין כי יותר עבריינים עומדים לדין גם כשהם באים בימים, "ואינני בטוח אם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח בבית הסוהר הוא המענה ההולם לעבריינים מסוג זה". לדברי סולברג, ייתכן כי יש מקום לחשוב, כשם שהדבר נעשה ביחס לקטינים, על אופנים אחרים לריצוי העונש של עבריינים קשישים.
סולברג הבהיר כי כבר כיום שיקול הגיל הוא משמעותי בגזירת העונש, וכפי שקורה במקרה של צבי בר גם יכול להביא להקלה בעונש. אולם, לדבריו, "כיוון המחשבה שאני מציע כאן אינו מכוון להקלה בעונש, כי אם להתאמת העונש. ייתכן כי שהייה במעין מעון נעול, תוך ביצוע עבודות שירות למשך תקופה ארוכה, תהיה ענישה מתאימה יותר לחלק מהעבריינים האלה, מאשר ריצוי של חודשים ספורים מאחורי סורג ובריח בבית סוהר רגיל. ניתן לחשוב גם על אפשרות של 'מאסר בית'".
סולברג ציין עוד כי "אין זו אלא הערה, פרי מחשבה שלבטח איננו חפצים בגסיסה איטית של אסירים זקנים בתוככי בית הסוהר. זה עניין למחוקק לענות בו".
תגובות
עו"ד שרון קיסר, שייצגה את בר בצוותא עם עורכי הדין נבות תל-צור וירום ליפשס, מסרה בתגובה כי "בית המשפט הפחית את עונשו של צבי בר באופן משמעותי מאוד, למחצית מהעונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי, גם בעניין המאסר וגם בעניין הקנס. כמו כן, בר זוכה ממספר עבירות, ביניהן הלבנת הון ועבירות מסים".
לדבריה, "מדובר באדם אשר תרם תרומה אדירה לביטחון המדינה ולעיר רמת-גן, וחשוב להדגיש כי גם ביחס לפרויקטים הרלוונטיים בית המשפט קבע כי פעולותיו של צבי בר היו לטובת העיר רמת-גן ותושביה".
עו"ד ז'ק חן, שייצג את היזם לגזיאל בצוותא עם עו"ד ירון קוסטליץ, מסר בתגובה: "בסופו של פסק דין ארוך ומנומק מצא בית המשפט העליון להפחית בצורה דרמטית את עונשו של לגזיאל. על כך אנחנו מברכים".
כתבות
ני"ע
