"להרוויח זו מילה גסה. רווח מתפרש ממקום של ניצול"

בוועידת ישראל לעסקים 2016 של "גלובס" נערך היום (א') פאנל בשם "מה בולם את הצמיחה במשק", בהשתתפות עו"ד אוריאל לין, נשיא לשכות המסחר; מוני בר, מנכ"ל ובעלים באדג'ט ישראל; יפית גרינברג, יו"רית G גרופ; אבי כץ, נשיא קרן הגשמה ומייסד קופיקס; ישראלה שטיר, נשיאת קבוצת שטיר לארגון תערוכות וכנסים; אסי שמלצר, יו"ר שלמה החזקות; ואמיר שני, בעלים ומנכ"ל קבוצת עמי. את הפאנל הנחה כתב התעשייה של "גלובס", יובל אזולאי. 

לדברי מוני בר, "יש היצף של תביעות ייצוגיות. בענף הליסינג הוגשו בשנתיים האחרונות 12 ייצוגית. המשמעות היא שכל זמן שזה בא להגן על האזרח הקטן. זה מצוין, אבל עד כה 9 נדחו, והציבור לא קיבל גרוש בחזרה. עורכי הדין הפכו את זה לביזנס. השלב הראשון הוא הקריטי לאשר או לא. ההשקעה שלך בשלב הזה היא 200-250 אלף שקל לאיסוף נתונים אחורנית. אם התביעה אושרה, והאזרח יוצא נשכר, אני בעד, אבל כשמעיפים את התובע ההזוי מכל המדרגות, משיתים עליו הוצאות מגוכחות! עשרת אלפים שקל. שרת המשפטים הביאה הצעה של מינימום 60 אלף".

- איך האזרח יוכל להיאבק על זכויותיו?

"כשעורך הדין מייצר את זה, והוא מחפש", אומר בר. "אם התביעה היא הזויה, בית המשפט צריך לפצות אותנו על ההוצאה". 

אבי כץ: "ברור שכל החוקים הם גחמות". 

ישראלה שטיר: "חלק גדול מהחוקים שהטילו עלינו בתקופה האחרונה עוד אפילו מי שחוקק אותם לא למד ולא יודע איך ליישם... כך את נושא הפנסיה. זה דבר נפלא, תוחלת החיים גדלה, וצריך לדאוג לאנשים שלא יהיו עול - אבל במקום להגדיר פשוט להגדיל את הפנסיה, הגדירו את זה ככה שעסק שיש לו יותר מ-10 עובדים צריך להעסיק יועץ בנושא הזה. למה שמעסיק ירצה להעסיק יותר מ-10 אנשים?". 

- מי אשם בעודף הרגולוציה? הפקידות? הפוליטקאים או הצרכנים?

כץ: "זה כזה פשוט ומובן - אנחנו אנשים שעושים ומתנדבים לסחוב את הכלכלה על הגב שלנו. זה בדם שלנו, ואנחנו לא עושים טובה לאף אחד. יזמות זה אופי - רק מבקשים דבר אחד פשוט, רגולוציה זה מצוין, כמו רמזור. אי-אפשר לחיות בלי רמזור או רגולציה, אבל נהיה גרוע שגם אין רמזור, וגם נעמד שוטר - השוטר חושב שהוא יותר חכם מהרמזור. לא מספיק שאני משלם מכס? מעמ זה גם רגולוציה? הפוליטקיאים עוסקים היום בפופוליזם ויוצרים תקנות בלתי אפשריות. יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, ושתיהן בועטות לך ברגל". 

יפית גרינברג: "מדינה מתוקנת לא יכולה להתנהל ללא רגולוציה, אבל כאשר צריך מאעכר כדי להעביר דברים בחוק, כדי לקצר הליכים, אלה דברים שאסור שיהיו, לא בעיריות לא בממשלה ולא בשום מקום ציבורי". 

שטיר: "זה לא היה פעם, זה תהליך שקרה". 

כץ: "פקיד שיוצא לפנסיה מקים משרד לייעוץ איך להתמודד עם הרגלוציה שהוא עצמו יצר".

אמיר שני: "הובלנו מהלך בשנים האחרונות של לעצור את הרגלוציה ולשמור על האזרח במדינת ישראל. אם חברת סימנס בגרמניה עשתה תקנים, אז בואו נאמץ אותם". 

כץ: "מכון התקנים מחויב לאמץ תקינה בינלאומית".

- מה נכון או לא נכון? להתחרות על הרגלוציה?

שני: "בתחום היבוא להוריד למינימום. לא יכול להיות שבתחום המזון 5 חודשים בנמל אשדוד יש סחורות שנכנסות ולא משתחררות מעל 16 ימי עסקים, כי אני צריך חותמת של עובד במשרד הבריאות ליצמן שניסה לעזור ולא יכול עליהם. כל המזון שנכנס למדינה במכולות - לא יכול להיות ש-21 יום סחורה תשכב בנמל. סחורה רגישה של מזון, יש לה פגות תוקף. וזו רגולוציה גם את רפורמת הקורפנפלס שיצאה לדרך - אבל אם התחלנו צריך לגמור עד הסוף". 

כץ: "ישבתי כמה שנים במכון התקנים, ועזבתי כי היו לי לחצים בחזה. יושבים אנשים ופשוט חושבים איך לשמור על העסק ולעשות לא טוב לאנשים. יושבים שם כל מיני אנשים שהם כל מיני גופים. מאמצים תקנים... מכון התקנים צריך לתת תקן לצעצוע - מכון התקנים לא מקבל את התקן של חברת לגו. החליט מי שהחליט שכל מידה וכל צבע צריך לעבור מכון התקנים - זה מכניס ים של כסף, כמעט 20% ממחיר הצעצוע. פתאום קם חכם שמקים עמדה זמנית לבדוק את כל הגזירות שהם יצרו! אני מציע הפרטה. ראש ממשלה ונשיא יושבים בבית סוהר! זו מדינת חוק אבל מכון התקנים מעל, המעבדה היא מעל".

- באווירה הציבורית בישראל תוקפים יותר מדי את בעלי העסקים שרואים בהם כעושקים?

אסי שמלצר: "אני דור שני לשלמה שמלצר, שלפני 30 שנה היה לו חזון, והוא פיתח הקים ורכש חברות עם אלפי עובדים - אני דור שני, ואני מסתכל מסביב, ואני שואל את עצמי: המשימה לשמור על העסקים כמו שהם היום עם כל המכשולים שהזכירו פה - כל אחד פה יכול לספר סיפורים מסמרי שיער - זו משימה כמעט בלתי אפשרית לשמור על עסקים לנוכח אווירת ההתגוננות - אנחנו נמצאים בהתגוננות תמידית. כדור שני, איך אני רוצה להתקדם - בבת-אחת צריך לעבור מהגנה להתקפה, וזה מאוד מפחיד. אתה מתגונן כי אתה מוגדר כאויב כמישהו שמנסה להרוויח חלילה או לדפוק את הצרכן.

"להרוויח זו מילה גסה. רווח מתפרש ממקום של ניצול, וזה הופך להיות לא נעים. הפרנסה שאתה נותן יחד עם הדאגות הפכו להיות משהו שאך אחד לא רוצה לראות. אני לא יודע אם מישהו היום באווירה היום יהיה מסוגל להרים קבוצת חברות לפתח עסקים כמו שעשו לפני 30 שנה".

שני: "בתחום השילוח והלוגיסטיקה ב-2015, בגלל עומס יתר על בעלי נכסים, הגיע מצב שהם אומרים עד פה ומעבירים את התעשייה למזרח אירופה או למזרח הרחוק. פעם היו מקימים 60 מפעלים בשנה - ב-2015 לא הוקמו אפילו שלושה. היום אני מייצא מפעלים לחו"ל". 

כץ: "אני מרגיש כיזם בתחילת דרכו, ואין לי ארץ אחרת. לא יוותרו לנו על שום דבר מרצון. אני קורא להנהלת איגוד לשכות המסחר שיתחילו להיות רגולטורים עבורנו. הכי חשוב זה המלחמה ברגולוציה".