עמוס שוקן, מו"ל קבוצת הארץ-דה מרקר חושב שהוא-הוא האופוזיציה האמיתית לשלטון. הוא מבטל את כל המפלגות ורואה בעיתונו סמל היושרה, ההגינות, הדמוקרטיה וכדומה, וכל האמצעים כשרים למטרתו. כל עיתונאי שלא רואה עין בעין עם האג'נדות שלו ושל סגנו הוא יעד לחיסול, ויש לנו ה"עונג" לשמש מטרה שלו כבר שנים, במיוחד לאחר שחשפנו פה ושוב את שיטות הפעולה האלימות שלהם.
זה לא ירתיע אותנו ולא ימנע מאיתנו להמשיך לחשוף את פרצופו האמיתי של שוקן. גם לא אחרי ששליחי המצווה שלו, העיתונאים הנאמנים לו ולקו שלו באופן עיוור לחלוטין (לדוגמה נתי טוקר, כתב התקשורת שלו), פרסמו עלינו אין-ספור שקרים, בדותות וקונספירציות משעשעות היישר ממוחו הקודח של שוקן ושל סגנו, וניסו לערער את האמינות, המקצועיות והיושרה שלנו. כפי שהם מנסים לעשות לכל עיתונאי שלא מיישר איתם קו.
הצעתנו לשוקן: אם אתה רואה בעצמך ובעיתונך אופוזיציה אמיתית לשלטון, אין בעיה: צא לעם, נסה להיבחר כאופוזיציה בכנסת ותראה מה אתה שווה. ההימור שלנו: לא תעבור את אחוז החסימה. רוב העם בז לך.
והצעתנו לחונטה התקשורתית כולה שמגוננת עליו ומתחנפת אליו למרות קופת השרצים שלו: אנחנו מזכירים לכולם את הפתיח של רזי ברקאי בתוכניתו בגל"צ לפני כארבעה חודשים: "לפני איזה זמן רץ ברשתות החברתיות צילום מביך של אחד מבכירי מערכת 'הארץ'. זה היה צילום פולשני וגס רוח. בכירי העיתון התגייסו אז לסלק את המפגע. הם פנו אליי, כמו גם לאחרים, בבקשה להתעלם ולא לעשות פולו-אפ. זו הייתה פנייה מיותרת. איש מאיתנו, העיתונאים, לא העלה בדעתו לתת לגיטימציה לפרסום הגס הזה.
"למה אני נזכר בפרשה ההיא? כי הבוקר מאמר מערכת של העיתון, לא מאמר דעה של כותב מסוים, עיתון 'הארץ' כולו חתום על זה, 'לפטר את יולי תמיר, נשיאת שנקר, בגלל שצנזרה ציור עירום של השרה איילת שקד'. סוף ציטוט. הפלישה הגסה לפרטיותה של שקד לא מעניינת את עיתון 'הארץ', העיתון שנלחם בשעתו לצנזר פגיעה בפרטיותו של אחד מבכיריו. ונגיד שלערטל גופה של פוליטיקאית זו אמירה אמנותית, כך טוען 'הארץ', אפשר להתווכח על זה. אבל לפטר את הצנזורית משנקר? לא נסחפתם, חברים יקרים בעיתון 'הארץ'?"
ובכן, הבכיר שעליו דיבר רזי ברקאי הוא לא אחר מבכיר הבכירים בעיתון: עמוס שוקן, שנוהג לפנות בעצמו או באמצעות נאמניו העיוורים למערכות עיתונים כדי להסיר פרסומים פוגעניים לטענתו או לנזוף בהם שעשו לו "עוול" בפרסום כזה או אחר, ובמקביל הוא ועיתונו רוצים לקבל פרס אוסקר על עוול שהם גורמים לאנשים. התנהלותו של שוקן וקופת השרצים שלו מחייבים תחקיר עמוק ויסודי - וזה למען האינטרס הציבורי, הרי שוקן טוען שרק הוא ועיתונו מייצגים אותו. ייתכן, ואנחנו אומרים זאת בזהירות הראויה, שהאיש לא ראוי לשמש בכלל מו"ל עיתון.
אז למען האינטרס הציבורי, הציבור צריך לדעת מי מתיימר לייצג אותו ולהפסיק להסתתר מאחורי חומת הפרטיות או מאחורי ציוצים בטוויטר. הבעיה היא שאיש לא מוכן להתקרב לקופת השרצים הזאת, פן יבולע לו. מי, רביב דרוקר? דרוקר כותב טור ב"הארץ" והקבוצה הפכה כולה למשרד יחסי הציבור שלו ולמאבקיו בנתניהו. קרן נויבך? היא הפכה את תוכניתה לתוכנית אירוח לכתביו ועורכיו של שוקן על חשבון כספי המסים. לא רק שרון היה אתרוג, גם שוקן הוא חתיכת אתרוג.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.