התובע במשפט אלאור אזריה: "זה משפט השנה"

ב-19 בנובמבר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, פרסם המשורר נתן אלתרמן את השיר "על זאת" במדורו "הטור השביעי" בעיתון "דבר". השיר עוסק בפשע מלחמה של חייל צה"ל, המתואר בשני בתיו הראשונים של השיר:

"חצה עלי ג'יפ את העיר הכבושה,

נער עז וחמוש... נער כפיר.

וברחוב המדובר

איש זקן ואישה

נלחצו מפניו אל הקיר.

והנער חיך בשיניים-חלב:

'אנסה המקלע'... וניסה.

רק הליט הזקן את פניו בידיו...

ודמו את הכותל כיסה".

בהמשך השיר דרש אלתרמן למצות את הדין עם פושעי מלחמה ("לו יוכנו בידה עונשים של פלדה! / בתי דין צבאיים של שדה!"), ולא לטייח את מעשיהם ("אל יוגד 'רק פרטים הם בפרק הפאר'"). השיר "על זאת", שהופץ בקרב חיילי צה"ל, שימש להם במשך שנים כתמרור אזהרה מפני התבהמות מוסרית והפעלת כוח מיותר.

מאז ועד היום המדינה והצבא מתמודדים עם שאלות של מוסר ושל טוהר הנשק. 68 שנים שנים אחרי שפרסם אלתרמן את שירו המפורסם (ב-24 במארס 2016), ירה "נער כפיר" אחר - סמל אלאור אזריה מחטיבת "כפיר" - בראשו של מחבל הפצוע, עבד אל-פתאח א-שריף בחברון, בעת שזה שכב פצוע וחסר אונים על הארץ, והרג אותו. האירוע תועד על-ידי פעיל ארגון "בצלם", אזריה נעצר, והוגש נגדו כתב אישום באשמת הריגה והתנהגות שאינה הולמת חייל.

מעשהו של אזריה והתגובות של צה"ל והמערכת הפוליטית לאירוע, עוררו סערה ציבורית רחבה בישראל, שלא שככה עד היום. משפטו של אזריה, בבית הדין הצבאי ביפו, מקבל סיקור תקשורתי נרחב, ולכל ישראלי יש דעה כלשהי על המשפט ועל המעשה. "משפט אלאור אזריה"/"החייל היורה", הוא לא עוד משפט פלילי, זהו במידה רבה משפט על צביונה, דמותה, וערכיה של ישראל, וגם של צה"ל.

 אלאור אזריה / צילום: אמיר כהן, רויטרס / א.ס.א.פ קרייטיב

מי שעומד מול אזריה, מייצג את המדינה ומאשים אותו בביצוע עבירה של הריגה, שעונשה עד 20 שנות מאסר, הוא עו"ד נדב ויסמן. ויסמן, 45, מבצע את תפקידו במסגרת שירות מילואים מתיש ועמוס בפרקליטות הצבאית, שאליו הוא גויס במיוחד. עו"ד ויסמן אינו מוכר לציבור הרחב, אך הוא מוכר היטב לברנז'ת המשפטנים הבכירים ולעולם העסקי, שכן הוא אחד מראשי מחלקת הליטיגציה המפוארת בפירמת עורכי הדין הגדולה בארץ - מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל. בראיון בלעדי וראשון ל"גלובס", מאז שויסמן מונה לתובע במשפט "החייל היורה", ניכר כי הוא מודע לגודל האחריות המוטלת על כתפיו.

"הירייה הזו של אלאור אזריה היא 'אירוע השנה', והמשפט הזה הוא 'משפט השנה' ואפילו יותר מזה", אומר ויסמן לקראת הכרעת הדין במשפט שתינתן ביום רביעי הבא.

- מדוע המשפט הזה דווקא חשוב כל-כך ומעורר שיח ציבורי כה רחב?

"משום שזה משפט על הערכים שלנו כמדינת ישראל ועל הערכים של צה"ל. קיבלתי המון תמיכה מהמון אנשים לגבי הניהול של המשפט הזה, לגבי העמדה שלנו (להאשים את אזריה בהריגה, ח' מ'), ואני מאוד מאמין במשפט הזה. זה משפט שאי-אפשר לנהל אותו אם אתה לא מאמין שאתה עושה את הדבר הנכון".

- הלחץ עליך מצד גורמים שונים, משפחת הנאשם, פוליטיקאים כמו שר הביטחון, אביגדור ליברמן שתומכים בו, התקשורת והציבור הרחב, הוא גדול. במבט לאחור, אתה שלם עם ההחלטה לקחת את המשא הזה על כתפיך?

"אני מייצג במשפט אלאור אזריה עמדה שהיא לשיטתי מאוד צודקת. היא צודקת ערכית, היא צודקת מהותית, והיא צודקת עובדתית. אני מנהל את המשפט בגלל שאני חושב שאני עושה את הדבר הנכון, כך שהחוויה שלי היא בסופו של דבר חוויה חיובית".

- הסיכומים בתיק כבר הוגשו והכרעת הדין תינתן בשבוע הבא. האם להערכתך אזריה יורשע בהריגה?

"אני חושב שהצגנו את כל יסודות העבירה בפני בית המשפט, והוא יאמר את דברו. אני יודע שמוטלת עליי אחריות כבדה ולכן עליי להיות הגון, מדויק, ואמין בכל מה שאני עושה. כל מילה שלי צריכה להיות נכונה. כך אנו נוהגים".

רק לבית הדין יש הכלים להגיע לתוצאה נכונה

משפט אלאור אזריה מתנהל במקביל בבית הדין הצבאי ביפו וגם בזירה הציבורית. התחקיר המקיף ביותר שעשתה התקשורת על המשפט היה של התחקירן עמרי אסנהיים, ששודר בתוכנית "עובדה" ב-28 בנובמבר. התחקיר חשף בין היתר כיצד מתנחלי חברון, פחות או יותר, ניהלו את זירת האירוע, ולא צה"ל; ואת הבלגן הגדול ששרר במקום. אסנהיים אמר, כי השאלה אם אזריה יורשע בהריגה, או לא, הכי פחות מעניינת אותו. ובכל-זאת, מי שצפה בתוכנית ראה את גודל הכשל של הצבא, אבל גם של אזריה.

ויסמן אינו מושפע מהתחקירים בתקשורת, והוא סבור שהם לא ישפיעו על החלטת השופטים. לדבריו, ההליך המשפטי לא נפגע בשל כל הפרסומים מסביב. "יש כאן עניין של מקצועיות ומדובר בשופטים מקצועיים. שום תחקיר עיתונאי, רציני ככל שיהיה, לא יכול להידמות לעומק של הפרטים שיש בפני בית המשפט שדן בתיק אזריה. השופטים (אל"מית מיה הלר, סא"ל ירון סיטבון, וסא"ל כרמל וואהבי. ח' מ') שמעו 50 עדים ב-30 ישיבות שנערכו.

"כל אדם שהיה בזירת האירוע, כל מי שהיה בשטח, העיד בפני בית הדין במשך שעות ארוכות בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. לכן, לבית הדין הצבאי יש הכלים העובדתיים, מקצועיים ומשפטיים הטובים ביותר להגיע לפסק הדין הראוי ולתוצאה נכונה. כלים שהם טובים הרבה יותר מכל תחקיר ומכל חוות-דעת של מישהו מהציבור ומכל עמדה ציבורית.

"יש כאן טענה של 'הגנה עצמית' של החייל למול טענת 'הריגה' של התביעה. הפורום המוסמך והאובייקטיבי ביותר להכריע בשאלות הללו הוא בית הדין, ולכן בסופו של דבר פסק הדין יהיה הדבר החשוב ביותר".

- המשפט הזה הוא טעון ורגיש, ואף נשמעו במהלכו איומים עליך ועל גורמים אחרים. אתה חושש לשלומך?

"אני לא חושש לכלום. קיבלתי הרבה מאוד תמיכה. אני לא חושש לשום דבר".

- אתה מקדיש לילות כימים למשפט, האם אתה מקבל עבורו תשלום נוסף לתשלום של חייל מילואים רגיל?

"זה שירות מילואים רגיל. אני מקבל תשלום כמו כל חייל מילואים ולא אגורה אחת יותר מזה".

ניסיון פלילי-צבאי כתובע של פיקוד המרכז

- נמתחה ביקורת חריפה על האמירות של הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, ושל שר הביטחון לשעבר, משה יעלון, מיד אחרי האירוע, שהם כאילו חרצו את דינו של אזריה טרם משפט. אתם מושפעים מהאמירות הללו?

"ברור שלא. הפרקליטות הצבאית היא גוף עצמאי לחלוטין. הנושא הזה עלה במהלך המשפט, התבטאויות של גופים ציבוריים היו מכל הכיוונים, אבל בסופו של דבר בית המשפט, בית הדין הצבאי, עוסק בראיות. אני יכול להעיד שמשפט אזריה התנהל בצורה סופר-מקצועית".

לויסמן יש עוד הרבה דברים לומר על המשפט, שהוא מהחשובים ביותר שבהם היה מעורב בקריירה המשפטית ארוכת השנים שלו בפרקליטות ומחוצה לו, אלא שהפרקליטות הצבאית אוסרת עליו לדבר על הראיות בתיק, או לרדת לדקויות.

ויסמן, נשוי, ואב לשני בנים נולד וגדל בחיפה עד גיל 14, ומאז במושב עומר בנגב. היום, הוא מתגורר עם משפחתו ביישוב מבוסס במרכז הארץ. "אמי אדריכלית ואבי מהנדס כימיה. התעשייה הכימית שגדלה והתפתחה באזור הדרום הביאה אותנו לעשות מעבר בסגנון 'רילוקיישן של שנות ה-80', ולעבור מהצפון לדרום כשהייתי בן 14". ויסמן היה ילד מחונן ותלמיד מבריק. אחרי הגן הוא הוקפץ ישירות לכיתה ב'.

הוא למד בבית-הספר התיכון בבאר-שבע ביחד עם תלמידי שכונה ד' שנחשבה לשכונה חלשה. לדבריו, החברות עם עמיתיו לתיכון נשמרת עד היום. "בוגרי הכיתה שלי משכונה ד' הצליחו יפה מאוד בחיים. יש שם אנשי אקדמיה ואנשי-עסקים ואנשים שעובדים בשירות הציבורי, וזה מראה כי כשאנשים הם טובים הם יתקדמו. הייתה לאחרונה פגישת מחזור שלא הצלחתי להגיע אליה בגלל משפט אלאור אזריה".

ויסמן סיים תיכון ב-1988 בגיל 17, וכצעיר תאב דעת הוא רצה להמשיך מיד ללמוד. באותה תקופה אזרחי ישראל ובהם ויסמן היו מרותקים לשידור הישיר בטלוויזיה של משפטו של איבן דמיאניוק. ויסמן הנער הביט בתובעים יונה בלייטמן ומיכאל שקד, ובסנגור, יורם שפטל, ונשבה בקסם העבודה של עורך דין שמופיע בבית המשפט, ונדרש להציג עובדות וניתוח משפטי.

"הבנתי שזו עבודה שיש בה גם כתיבה וגם התבטאות בעל-פה שמאוד חשובים לי. הבנתי גם שחלק אינהרנטי ממשפט זה ללמוד תחומים נוספים וזה ריתק אותי. החלטתי ללמוד משפטים".

בגיל 17 הוא כבר היה תלמיד מהמניין בפקולטה למשפטים של האוני' העברית במסגרת העתודה הצבאית. ויסמן למד במחזור של השופטים המחוזיים תמר אברהמי, עודד שחם, יונתן אברהם, ואחד משותפיו היום, עו"ד דן שמגר. במקביל, עבר טירונות, תעסוקה מבצעית וקורס קצינים.

ויסמן התמחה אצל התובע הצבאי הראשי לשעבר, וכיום שופט מחוזי שמועמד לבית המשפט העליון, מנחם פינקלשטיין, שהשפיע עליו בצורה מאוד גדולה - "אני רואה בפינקלשטיין עד היום כמורה דרך". בהמשך, עבד גם עם השופט המחוזי לשעבר, הפצ"ר, אילן שיף. בין היתר, ויסמן עבד בשנים הללו גם לצד עו"ד אביחי מנדלבליט, היום היועץ המשפטי לממשלה. אחרי 4 שנים מונה ויסמן לתובע פיקודי של פיקוד המרכז, שם ניהל מאות תיקים של הצבא. תיקי רצח, אונס, סחר בסמים, וצבר ניסיון רב בליטיגציה. בגיל 24 נישא לעורכת דין, שאותה הכיר מימי התיכון בעומר.

אבן-דרך: הייצוג של חברת מדינול בארה"ב

חלפו עוד כשנתיים וחצי, ובגיל 26 וחצי החליט ויסמן להשתחרר מהצבא ולעבור לשוק הפרטי ולעסוק בליטיגציה מסחרית. "חשבתי שזה תחום שצפויה לו הרבה יותר התפתחות מהתחום של המשפט הפלילי הצבאי, והתברר שצדקתי. ב-15 השנים האחרונות המשפט המסחרי עבר מהפכה. קודם כול בחקיקת חוקים כמו חוק החברות וחוק תובענות ייצוגיות, בהקמת בית המשפט הכלכלי ועוד".

בתקופה שבה החליט לעזוב את הצבא, במקריות של החיים, פגש ויסמן קרובת משפחה שהמליצה לו להיפגש עם עו"ד רלי לשם. "היא אמרה לי, שרלי הוא עו"ד מבריק שפתח בדיוק משרד, ושאני ורלי נתאים אחד לשני 'כמו כפפה ליד'. והיא צדקה. מאז, כבר 19 שנה, אני עובד עם רלי. הוא מבחינתי מנטור ואני חושב שרלי הוא גדול הליטיגטורים בארץ".

בשנת 2003 התמזג משרד לשם, ברנדווין של רלי לשם עם משרד עורכי הדחם מיתר, וויסמן עבר איתו לפירמה הממוזגת. מאז הוא לא הפסיק להתקדם. הוא התחיל לעבוד במשרד קטן של 12 עורכי דין; והיום, ויסמן מוביל את מחלקת הליטיגציה של משרד מיתר, לצד עורכי הדין לשם ואייל רוזובסקי, שבה מועסקים 100 עורכי דין, שליש מכוח-האדם של הפירמה הגדולה בארץ.

ויסמן היה שותף לייצוג חברות ענק בתיקים משפטיים רבים וחשובים מאוד לאורך השנים. למשל, החל משנת 2001, הוא ייצג עם עו"ד לשם את חברת המכשור הרפואי מדינול, שבשליטת קובי ויהודית ריכטר, בסכסוך המתוקשר שהתגלע בינה לבין חברת בוסטון-סיינטיפיק. המאבק הסתיים בהסדר פשרה שויסמן מגדיר אותו היום "מדהים", מבחינתה של מדינול.

מדינול תבעה מבוסטון פיצוי של 2.4 מיליארד דולר; ואילו בוסטון הגישה תביעת-נגד משלה. הסכסוך הסתיים בסתיו 2005, לאחר התדיינות משפטית מתישה בבית משפט בניו-יורק ובמקביל בירושלים, עם פיצוי של 750 מיליון דולר למדינול - הסכום הגבוה ביותר שהורה בית משפט לשלם לחברה ישראלית.

- מה למדת מהייצוג בפרשה הזו?

"בתור שותף צעיר, בן 30, נחשפתי לליטיגציה בינלאומית, ולמשמעות של התדיינות מול גוף בינלאומי בשיתוף-פעולה עם עורכי דין זרים מהשורה הראשונה בניו-יורק. קובי ויהודית ריכטר הם אנשים מדהימים ויוצאי דופן. מאוד חכמים, מאוד יודעים מה הם רוצים. זה היה מעניין וכבוד לייצג אנשים כאלה. זה היה משפט מאוד מיוחד".

סימנס - דוגמה לחברה שעשתה שינוי

מאוחר יותר, משנת 2002, הוביל ויסמן את ייצוג עו"ד חן ברדיצ'ב שהיה הנאמן על הסדר הנושים של קבוצת פלד-גבעוני. "זו הייתה תביעה שהגענו בה אחרי כמה שנים לפשרה עם חלק מנושאי המשרה, להחזיר 7 מיליון דולר לבעלי המניות. זה היה הישג וגם תחושת שליחות של להביא כסף לנושים".

במקביל, התנהל ההליך הפלילי שנגמר רק השנה בבית המשפט העליון, בין היתר נגד רפי פלד, מפכ"ל המשטרה לשעבר, שהורשע בעבירות מנהלים ונדון לחצי שנה של עבודות שירות, ונגד טל יגרמן שנשלח ל-6 שנות מאסר. שנים מאוחר יותר, ייצג ויסמן את נאמני אי.די.בי אחזקות בפרשת קריסת הקונצרן.

חברה נוספת שויסמן מייצג היום עם שותפיו לפירמה היא סימנס הגרמנית, שהייתה מעורבת בעבר בפרשות שוחד בעולם ובארץ. סימנס נקנסה בגין מעשיה בכ-1.6 מיליארד דולר!

בישראל הורשע השופט לשעבר, דן כהן, שכיהן כדירקטור בחברת החשמל - נמלט לפרו במהלך החקירה והוסגר אחר-כך לארץ - בעבירות של קבלת שוחד ובמרמה. כמו כן, הוגש כתב אישום נגד שישה מבכירי חברת החשמל לשעבר, באשמת קבלת שוחד מסימנס. לדברי ויסמן, "סימנס היא דוגמה לחברה שעשתה שינוי מאוד משמעותי. אנחנו עובדים היום מול גוף שהוא בפירוש ישר והגון. סוחב על עצמו פרשיות עבר, אבל בא וניקה את עצמו".

משפט רמדיה: "עד היום לא הצלחנו להבין למה הגרמנים הוציאו את התיאמין מהמזון רק מהמשלוח לישראל. זה מאוד-מאוד מטריד"

עם כל הכבוד לשאר הפרשות המשפטיות שבהן ייצג עו"ד נדב ויסמן חברות ואנשים פרטיים במסגרת הקריירה שלו בפרקליטות הצבאית ובמשרד הפרטי, מהשיחה איתו עולה הרושם שמלבד משפט אלאור אזריה שאותו הוא חווה בימים אלה, המשפט ב-ה' הידיעה בקריירה שלו היה משפט "פרשת רמדיה".

ב"משפט אזריה", ויסמן מייצג את התביעה ומנסה להביא להרשעת החייל בהריגה. לעומת זאת, ב"משפט רמדיה", ויסמן ייצג יחד עם עורכי הדין רלי לשם ויובל ששון, את מנכ"ל חברת רמדיה לשעבר, גדעון (גידי) לנדסברגר, שהועמד לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. עורכי הדין הביאו לזיכויו של לנדסברגר מהאישומים המרכזיים שהוגשו נגדו.

פרשת רמדיה שהסעירה בשעתה את המדינה, באה בעקבות סדרה של מקרי מוות ותחלואה חמורה בתינוקות בישראל, עקב חסרונו של תיאמין (ויטמין B1) במזון צמחי לתינוקות, מתוצרת החברה הגרמנית "הומנה", שאותו שיווקה "רמדיה" הישראלית.

ב-פברואר 2013, יותר מ-9 שנים מאז שנחשפה הפרשה הטרגית, זיכתה השופטת ליה לב-און מבית משפט השלום בפתח-תקווה את לנדסברגר מרוב האישומים נגדו, והוא הורשע בעבירה שולית של אי-מילוי הוראות תקן רשמי. משה מילר, שהיה מבעלי רמדיה, זוכה מכל האישומים נגדו.

לעומתם, הורשע פרדריק בלק, טכנולוג המזון של רמדיה בתקופה הרלבנטית, בגרימת מותו ברשלנות של הפעוט אבישי זיסר, שנפטר בשל צריכת המזון הצמחי של רמדיה, ובעבירות נוספות.

השופטת קבעה, כי "האשם המרכזי בקרות התוצאה הטרגית, שנבע משורה של כשלים חמורים, בלתי נתפסים, שהוביל למותם ולמחלתם של תינוקות בישראל, רובץ לפתחה של חברת הומנה הגרמנית". בתום הליך ערעור בבית המשפט המחוזי בלוד, אושר הסדר הטיעון שבמסגרתו זיכויו של לנדסברגר מהעבירות הקשות שבהן הואשם נותר בעינו.

בסופו של דבר, הודה לנדסברגר, ללא הרשעה, בעבירה של הפצת מחלה ברשלנות, ונגזרו עליו 400 שעות לתועלת הציבור, וכן קנס של 10,000 שקל. הרשעתו של טכנולוג המזון, בלק, בגרימת מותו של תינוק ברשלנות, נותרה על כנה, והוטל עליו עונש מאסר של שנה וחצי.

"זו הייתה פרשה שוברת לב, יחידה במינה, וטוב שכך", אומר היום ויסמן, שבתו הייתה תינוקת בעת שהוא הגן על מנכ"ל רמדיה במשפט הדרמטי (אך היא לא צרכה מהמזון הפגום). "חשבתי אז, ואני חושב גם היום, שגידי לנדסברגר הואשם לא בצדק. בסופו של דבר, איך מנכ"ל של חברה יבואנית שרוכשת מוצר מחברה ענקית בגרמניה, שעוסקת בתחום הזה 60 שנה, יכול למנוע את הכשל הנדיר הזה? הוא היה מנכ"ל מאוד מסור, מלא דאגה לבטיחות של המוצרים. כשהוא זוכה, זה היה רגע מאוד משמעותי עבורי".

- במהלך המשפט עלו גם שאלות רפואיות רבות.

"נכון. ואני מאוד נהניתי להתעמק בחלק הרפואי של משפט רמדיה. היינו צריכים ללמוד הרבה מאוד שיעורים רפואיים. למעשה, קיבלתי באותה תקופה שיעורים ברפואה מ-5 פרופסורים לרפואה. קראנו הרבה מאוד מאמרים רפואיים. הגעתי למצב שאני יכול לקרוא ספרי רפואה בקלות".

- ההליכים המשפטיים במשפט רמדיה נמשכו שנים רבות, האם היה כאן 'עינוי דין' מוגזם ללקוח שלך?

"התקופה של 4 שנים בין החקירה למשפט, שבה ישבנו והמתנו, הייתה ארוכה מדי. לנדסברגר הוא אדם שיכול היה להיות מנכ"ל אסם או מנכ"ל עלית, ובגלל החקירה וההליך המשפטי שנוהל נגדו, הוא נאלץ לשבת בבית 10 שנים. אבל חשוב לומר, שבסופו של דבר הסבל הגדול ביותר היה הסבל של התינוקות ושל המשפחות שלהם. זאת הייתה טרגדיה גדולה. היה חשוב לנו לוודא שכל אחד מהילדים שנפגעו ומהמשפחות, יקבלו את הפיצוי הגדול ביותר שאפשר לתת".

משפט פרשת רמדיה הסתיים לפני כ-3 שנים, אבל מבחינתו של ויסמן, מבחינה מסוימת, הוא אולי לא יסתיים אף פעם. "עד היום לא הצלחנו להבין למה הגרמנים הוציאו את התיאמין (ויטמין B1) רק מהמשלוחים שלהם לישראל. החקירה לא הצליחה להגיע לגרמניה, והגורמים שם לא הועמדו לדין. אין לזה הסבר עד היום. אותי, זה עדיין מאוד-מאוד מטריד".