לשלם על שקיות הניילון הרבה יותר

השבוע נכנס לתוקף חוק השקיות. למי שנחת זה עתה ממאדים או טרם ביקר ברשתות מזון גדולה או אפילו צפה באחד הפוסטים הפארודיים על החוק שהציפו את הרשת, נזכיר כי מעתה, עבור כל שקית ניילון (המכונה שקית גופייה) נשלם 10 אגורות. וזאת, רק בקנייה באחת מרשתות המזון הגדולות.

הגיע הזמן שמישהו יגיד בקול: מדובר בסכום כסף סמלי, כה קטן עד אשר הטענות כי מדובר בעול נוסף על משק-הבית הישראלי נשמעות דמגוגיות, מופרכות ותלושות מהמציאות. עם יד הלב, ומבלי לזלזל ולו בשקל אחד - הרי מדובר בתוספות של שני שקלים לקנייה שבה תעמיסו את המצרכים ב-20 שקיות, לדוגמה.

מבלי להעמיק בתוכן של סל הקנייה של משק-הבית הישראלי, הרי יש להניח שאותם שני שקלים כבר נגבו מאיתנו עוד קודם, ועלות השקיות כבר מסתתרת מזמן באחד המוצרים שעליהם אנחנו ממילא משלמים יותר מדי (ודי בהצצה בניתוח שיעורי הרווחיות המקוממים שגוזרים עלינו בכל הרבדים כמעט).

והנה, כשסוף-סוף יש מוצר שעבורו אנחנו משלמים פחות מאשר באירופה - שקית הניילון המסכנה עולה בישראל רק 10 אגורות, בשעה שבמדינות אירופה נגבה עבורה סכום של פי חמישה ויותר - כבר עולים קולות הנגד.

למה כשהישראלי היפה עורך קניות בסופר באיטליה או בגרמניה הוא משלם כמו ילד טוב על שקית? למה בישראל עולות הטרוניות וקולות הציניות נגד ארגוני הסביבה ש"נכנסים לנו לכיס"? כי כאלה אנחנו - רוצים להמשיך לחנוק צבי ים אומללים במו שקיותינו ולהפגין גישה צינית כלפי משהו שבעולם כבר הפך להיות תובנה בסיסית.

מצדו השני של המתרס, הסכום הזה כה שולי, רק 10 אגורות, עד אשר הוא רחוק מלהרתיע ומלחנך את הצרכנים. 10 אגורות? אפילו מסטיק בזוקה עולה הרבה יותר. בשביל זה עם ישראל יטרח ויביא סל קניות רב-פעמי לקניות שהוא עורך? המחיר לא שווה את הטרחה.

המחיר הסמלי הזה, אפשר לקבוע כבר עכשיו, לא יסייע להציל את הטבע ולא יקטין את הררי השקיות שמתעופפות להן ברוח ומזהמות את חופי הים ואת נופי ארצנו.

בגלגולו הקודם ניסו יוזמי החוק לקבוע מחיר של 60 אגורות לשקית. קמה זעקה מצד מתנגדים, שטענו כי מתעשרים על גב הצרכנים. המחיר הלך והידרדר בהדרגה. בדרך הוא עצר בתחנה של 30 אגורות לשקית.

הזעקה לא שככה. 10 אגורות, אמרו מי שמנסים להגן על הסביבה במשרד הממשלתי - נתחיל מזה ונראה מה יהיה, ואם נצליח להפחית במשהו את הצריכה המופרעת של שקיות הניילון בישראל - הרי שהשגנו את המטרה.

אבל מה שיציל אותנו מלהמשיך לטבוע בשקיות הניילון היא התובנה הבסיסית שכן, זהו מוצר שצריך לשלם עליו (כאמור ממילא כבר שילמנו עליו בעקיפין דרך מחירי המוצרים), וצריך לשלם עליו הרבה יותר מ-10 אגורות - עד שנתרגל לרעיון של הצטיידות בסל קניות לפני שהולכים לסופר, בדיוק כמו פעם.

את הציניות ואת המחאות היצירתיות - תשמרו למשהו אחר. המציאות שלנו מספקת לנו לא מעט נושאים לפארודיות מוצלחות יותר.