תחזוקה במינימום דם ומשאבים?

קשה מאוד עד בלתי אפשרי להציג נתון מוסכם אחד שיענה על השאלה "כמה עולה החזקת ישראל בשטחים לצה"ל ולמערכת הביטחון?". הדבר תלוי, לדוגמה, באיזו שנה מדובר. לא דומים נתוני 1968 לנתוני 2016 - לא מבחינת סדר הכוחות, צירי התנועה, מספר המתנחלים שיש לאבטח, מספר ההתנחלויות ועוד.

גורם אחר שמשפיע הוא האירועים הביטחוניים. לא דומה ההוצאה על ביטחון בשטחים בשנה יחסית רגועה מבחינה ביטחונית לשנה כמו 2002, שיא הפיגועים באינתיפאדה השנייה ומבצע "חומת מגן" שבו הושקעה מרבית הכוח הסדיר של צה"ל ורבים מהמילואים שלו, או אפילו לשנת 2015-2016 - כמעט שנה וחצי של מה שהפלסטינים מכנים "הבת אל קודס", התפרצות ירושלים, וצה"ל מגדיר "גל טרור", או על-פי הגדרות אגף המבצעים במטכ"ל ופיקוד המרכז "אירועי גודל השעה".

אין אפילו הסכמה רשמית במערכת הביטחון מתי החל גל הטרור. המשטרה מתארכת אותו לפיגוע האבנים בערב ראש השנה 2015 בירושלים, שבו נרצח אלכסנדר לבלוביץ', בעוד צה"ל והשב"כ מתארכים את תחילתו ל-1.10.2015, לפיגוע הירי שבו נרצחו איתם ונעמה הנקין ז"ל בשומרון לנגד עיני ארבעת ילדיהם. לכן אין גם הסכמה במערכת הביטחונית אם למשל גל הטרור הסתיים, אם דעך, או אם בין כתיבת שורות אלה לפרסומן יבוצעו עוד עשרה פיגועי סכינים ברחבי השטחים ומזרח ירושלים. עם זאת, יש הערכה גסה שגל הטרור גרם להעברה של כ-4 מיליארד שקל לידי צה"ל, המשטרה ויתר גופי הביטחון בשל עומס הפעילות שהצריך גל הטרור, לרבות תגבורי כוחות בשטחים ובמזרח ירושלים וגיוס מילואים, מה שבצה"לית מכנים "שמיכה של סד"כ".

העלויות הנלוות

והנה עוד קושי בספירת הכסף: המהדרין, או המחמירים, יוסיפו ל-4 המיליארדים, שהם השקעה ישירה בגופי הביטחון, גם את ההפסדים העקיפים למשק כתוצאה מגל הטרור, המוערכים בעוד כ-5 מיליארד שקל. ההפסדים הללו כוללים את הפגיעה בתיירות, בעיקר בירושלים, בבתי עסק גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי שהציבור היהודי הדיר מהם את רגליו חודשים ארוכים, וירידה בהשקעות הזרות.

גיוס מאות מאבטחים לאבטחת התחבורה בירושלים, עלו למשל 80 מיליון שקל.

למעשה גל הטרור בשטחים גרם ל-2015 כולה להיחשב לשנה כלכלית אבודה למשק הישראלי, אלא שבניגוד לשנים עברו, שר האוצר משה כחלון מתיישר לימין, תרתי משמע, בכל פעם שבשל אירוע ביטחוני הוא צריך לפתוח את הכיס ואת הקופה.

קחו לדוגמה את סיטי פס שמפעילה את הרכבת הקלה בירושלים, יעד קבוע לטרור בגל האלימות הזה - מאבנים ועד פיגועי דקירה וירי, במיוחד בשל העובדה שהרכבת עוברת במרחב התפר בין מזרח העיר למערבה. המדינה העבירה לסיטי פס סכום של כ-35 מיליון שקל פיצויים על ההפסדים שלה בגל הטרור כתוצאה מירידה במספר הנוסעים.

ביניים: הפרדוקס שחשף הרמטכ"ל

אבל בכך ממש לא מסתיימת עלות החזקת השטחים. בסקירה שערך הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת ב-15 במארס 2016, לאחר שיא גל הטרור בשטחים שבמסגרתו היו ביום נתון אחד בין 5 ל-6 פיגועים במקומות שונים, הוא חשף כי לא פחות מ-65% מסדר הכוחות הסדיר, כלומר כוחות צה"ל שאמורים להגן על מדינת ישראל בביטחון שוטף, נמצאים פיזית בשטחים, בתחומי פיקוד המרכז. "בשלב זה צה"ל מפעיל באיו"ש 65% מהסד"כ הסדיר שלו, כך שאנחנו לא חוסכים בכוח-אדם כדי להעניק הגנה לאזרחים", אמר הרמטכ"ל לח"כים. לא מול סוריה, לא מול החיזבאללה בלבנון, לא מול החמאס בעזה או דאעש בסיני. רוב הכוחות נמצאים בשטחים.

בוועדת חוץ וביטחון הדברים נאמרו מן הסתם גם כדי להרגיע קולות מימין בעיקר, שטענו שצה"ל לא עושה הכול כדי לנצח, אבל בכך חשף הרמטכ"ל את פרדוקס השטחים בביטחון הלאומי: מבחינת צה"ל השאיפה הקבועה מאז 1967 היא לתחזק את הימצאות ישראל בשטחים בכמה שפחות משאבים, בכמה שפחות כוחות ובכמה שפחות דם, מול זירות המלחמה ה"אמיתיות": מצרים וסוריה עד 1977 ו-2011 בהתאמה, ומול החמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון בעשור האחרון.

בתחילת 2017 כבר ברור שהקונספציה הזאת נכשלה. השטחים שואבים אליהם עוד ועוד כוחות, בעיקר בשל העובדה שהחיכוך בין מתנחלים לפלסטינים עלה, מספר הכבישים עלה, מספר ההתנחלויות והמאחזים הלא חוקיים עלה, מה שאומר שצריך להשקיע הרבה יותר כוחות וחיילים כדי לחצוץ בין המתנחלים לפלסטינים.

עידן ההפרטה

לפני כשלוש שנים, ב-2013, פרסם החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב יחד עם מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום את את הספר "השפעת הכיבוש על החברה הישראלית". הכלכלן שיר חבר פרסם שם מאמר שכותרתו "העלות הכלכלית של הכיבוש עבור ישראל", ובו הוא טוען שבניגוד לכיבוש של סיני, הגולן, ודרום לבנון, ההבדל בכיבוש השטחים הוא כמובן השליטה באוכלוסייה אזרחית גדולה. גם הוא מתקשה לנסח מסקנה חד-משמעית באשר לעלות. למשל, מה עלות כלי הרכב הממוגנים והנשק שרכשו מתנחלים בשטחים? מה עלות אובדן החיים בפיגועים בשטחים? פציעות וטראומות פסיכולוגיות?

חבר מנסה לנסח משוואת עלות שתשווה את עלות המתנחלים בשטחים מול עלות המתנחלים אם יחזרו לתחומי הקו הירוק. הטענה במאמרו היא כי בתקופת "הכיבוש המוקדם", בשנים 1967-1980, צה"ל החזיק בשטחים כוח צבאי מצומצם ועם מעט תקריות ביטחוניות, מה שהפך את תחזוקת הכיבוש ל"זול". לדבריו, השינוי הגיע בשנות השמונים: הרחבת ההתנחלויות הטילו עול על תקציב המדינה, האינתיפאדה הראשונה שפרצה ב-1987 הביאה לעלייה בהוצאות הביטחון בשטחים, יצוא הסחורות לשטחים צנח בחצי, והתיירות לישראל ירדה. אחרי תקופת ה"כיבוש המאוחר - שנות ההתנגדות 1987-2004", בא לדבריו העידן השלישי והנוכחי, עידן ה"כיבוש המופרט": תחזוקת המחסומים וביטחון ההתנחלויות הופרטו, ונבנתה חומת ההפרדה, וכמובן ההתנתקות מעזה.

גם החוקר חבר לא זכה לקבל נתונים רשמיים מצה"ל וממשרד הביטחון על העלויות. בתירוצים של צנזורה ולמעשה בשל חוסר הרצון לקיים דיון ציבורי כן וכואב על העלות הכלכלית של החזקת השטחים, אין נתונים רשמיים לאיש על כמה באמת העסק הזה עולה.

האומדן שהציע הסוציולוג שלמה סבירסקי עומד על 100 מיליארד שקל, על-פי נתוני 2005. המסקנה של חבר היא חד-משמעית: החזקת השטחים מאז 1967 היא ההוצאה הגדולה ביותר של מדינת ישראל מאז הקמתה, בחישוב של הוצאות הביטחון והוצאות ההתנחלויות שכמו בקשר גורדי אי אפשר לנתקם. למרות הטענה הרווחת בספרות המחקר, שכיבוש הוא דבר שמשתלם כלכלית למדינות הכובשות, מגיעה הדוגמה הישראלית ומוכיחה בדיוק את ההפך.

בהיעדר מסד נתונים סדור, חבר לוקח נתונים שונים משנים שונות. למשל: עלות החינוך ב-2003 בהתנחלויות - כ-118 מיליון שקל. עלות הבריאות עד 2002 מוערכת ב-2.07 מיליארד שקל.

כאשר מחשבים את עלות ביטחון ההתנחלויות, הנתונים נראים כך: מאז 1989 התקציבים המיוחדים לפעולות בשטחים עולים על 30.6 מיליארד שקל, נוסף על תקציב הביטחון הרגיל. תקציב היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים, ולמעשה תחזוקת הכיבוש, מוערך ב-3.42 מיליארד שקל בשנים 1994-2008.

ההערכה היא שבין השנים 1968-2008 ממשלת ישראל השקיעה בתקציבי ביטחון פנים ומשטרה, פיצוי אזרחים מאלימות פלסטינית, ותוספות מיוחדות לתקציב הביטחון, 17.3% יותר בהשוואה על ההוצאה בסעיפים אלה לולא הימצאות ישראל בשטחים. לכך צריך להוסיף את עלות גדר ההפרדה ב-13 מיליארד שקל וההתנתקות שעלתה כ-11.25 מיליארד שקל.

לסיכום: ההכנסות מהחזקת השטחים - 39.64 מיליארד שקל. סובסידיות להתנחלויות: 104.46 מיליארד שקל. עלויות ביטחוניות: 316.21 מיליארד שקל. סך כל העלות: 381.02 מיליארד שקל נטו, בשנים 1970-2008, על-פי חבר.

כמה עלתה פרשת אלאור אזריה? כמה עלתה ההצבעה באו"ם? כמה עלתה זחילתה של ישראל לעבר מדינה דו- לאומית? לכו תדעו.

■ הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10.