פריבילגיה תל-אביבית

מיזם "אוטו-תל" יוסיף לרחובות תל-אביב 260 מכוניות. נכון, הן שיתופיות, אבל בכביש אין הבדל בין מכונית שיתופית לבין מכונית רגילה. כשתושבי שכונת פלורנטין בדרום העיר יסעו לעבודתם בחברת היי-טק ברמת החייל במכונית של אוטו-תל במקום ברכב חברה, הפקק לא יתקצר והזיהום לא יפחת. כשהתל-אביבים הצעירים שעד היום התניידו באוטובוסים יתחילו להשתמש באוטו-תל בזכות התעריפים הנוחים, ייסעו ברחובות העיר עוד מכוניות.

בכביש ובפקק המכונית השיתופית מזיקה רק כמו מכונית רגילה, ואילו בתחום החניה היא מזיקה יותר. כדי לאפשר את השירות, צריך להקצות חניה ביחס של שלושה מקומות חניה לכל מכונית בצי, כך לדברי הזכיינית המפעילה. אפשר לבקש מתל-אביבי לבלוע צמצום בהיצע החניה ליד הבית, אם יקבל בתמורה גינה או הרחבת מדרכה. אך עם אוטו-תל החניה נשארת חניה, היא פשוט שמורה למכוניות של העירייה.

אנשי התחבורה של תל-אביב מדגישים שמדובר בצעד נגד "המכונית הפרטית", כנראה משום שלא הבינו שהמלחמה אינה בבעלות על רכב (שלא תצטמצם, ועל כך במאמר אחר). הבעיות שדורשות פתרון הן המכוניות שנוסעות, מפייחות ומרעישות, והמקום שהן תופסות בחניה על חשבון שטח מדרכות, כיכרות וגינות. את המצוקות האלה אוטו-תל לא פותרת ואולי אף תחריף אותן, אז איפה הרווח?

פריבילגיה נדיבה

דווקא יש מרוויחים - תל-אביבים שסולדים מנסיעה בתחבורה הציבורית ולא רוצים להוציא את הכסף הכרוך בנסיעה אישית בתשלום למונית. עכשיו, במקום להידחק באוטובוס עם כולם, הם יקבלו מהעירייה סובסידיה בגובה עשרות מיליוני שקלים למכונית כמעט צמודה עם חניה מובטחת, בלי להתעסק בביטוח ובמוסך. זו אכן פריבילגיה נדיבה של תל-אביב המבוססת לתושביה המפונקים, אך אין לה דבר עם צמצום הנזק לעיר מתרבות המכונית הפרטית.

כשהשמירה על איכות הסביבה נהפכה לבון טון, נמלא השוק מוצרים באריזה ירוקה שהזיקו לטבע כמו מוצרים אחרים. הם כונו בלעג "גרין ווש", על יומרתם הנבובה.

"המכוניות השיתופיות" מייצגות צביעות דומה: שימוש בטרנד האנטי-רכב כדי לעודד ולהעמיק את השימוש במכונית. מי שסבור אחרת, כנראה לא בקיא במצב מיזמי מכוניות שיתופיות בעולם הרחב, או שאינו מבין דבר בתחבורה עירונית.