זכות השתיקה

בארצות-הברית וברחבי העולם מגיעה לשיאים חדשים הסערה הציבורית סביב החלטת הנשיא דונלד טראמפ לאסור למשך 90 יום את כניסתם של אזרחים מ-7 מדינות בעלות רוב מוסלמי, ובנוסף לא לאפשר לפליטים לקבל מקלט בארצות-הברית לפרק זמן של 120 יום.

הצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ מצליח לעורר רעש כל-כך גדול גם בגלל העובדה שמעבר להיותו הצהרת כוונות גורפת המכוונת לרגשות הנמוכים ביותר של פחד ושנאה, אין בו שום אמצעי חדש ויעיל שיתרום למלחמה בטרור. כל בר דעת מבין שמניעת כניסתה של פליטה בת 10 ממוצא סורי לתחומי ארצות-הברית, איננה מוסיפה כהוא זה להרתעה או למניעת הפיגוע הבא באמריקה.

הטלת איסור גורף על כניסת איראנים לתחומי המדינה לא ימנע פיגוע בנוסח 9/11 - שכן בפיגוע ההוא, הגדול בהיסטוריה, רוב המפגעים הגיעו בכלל מערב הסעודית, מדינה שאיננה נכללת בצו הנשיאותי הנוכחי, מסיבות השמורות עם נשיא ארצות-הברית.

דווקא הצעד ההחלטי לכאורה של ממשל טראמפ מלמד על כך שלמרבה הצער, לפי שעה אין לו כוונה לשנות סדרי עולם, לפחות לא בנושא המלחמה בטרור. כי בניגוד לצעד הצהרתי מטופש, ההגנה האמיתית נגד טרור המתדפק על גבולות המדינה היא איתור מדויק של מקורות הסכנה, עיצוב פרופילים של מפגעים אפשריים והתמקדות בהם בכל האמצעים האפשריים.

לראייה, לתחומי מדינת ישראל אפשר להיכנס, גם אם המוצא שלך אירני או סורי, ועדיין קשה להאשים את מדינת ישראל ביחס סלחני או חסר אחריות כלפי גורמי טרור המאיימים עליה.

את המחאה הנוכחית בארצות-הברית מובילות חברות ההיי-טק הגדולות. ניתן לומר שעמק הסיליקון בוער. המנכ"לים של מיקרוסופט, גוגל, אפל, פייסבוק ועוד חברות רבות יצאו בדברים חריפים ביותר ובפומבי כנגד טראמפ. התווספו אליהם משקיעי הון סיכון ידועים מהקרנות המובילות בעולם.

כל אלה אינם מסתפקים בפוסטים בפייסבוק, בציוצים ובהודעות לעיתונות - אלא מצטרפים להפגנות בשדות תעופה ולכנסים ברחבי המדינה. חברות כמו אובר, ליפט ו-Airbnb הודיעו על נקיטת אמצעים מעשיים לסייע לפליטים ולבני מיעוטים שנקלעו למצוקה בעקבות הצו הנשיאותי. בנוסף, קול המחאה הגדולה הולך ומתגבר גם בקרב קהילות נוספות של שחקני קולנוע, ידוענים מתחומי הבידור, האומנות והספורט ועוד.

אצלנו כולם מתחבאים באזור הנוחות

ובחזרה אלינו. גם בישראל נשמעים פה ושם דברי הלל או ביקורת בנושא הצו הנשיאותי מעורר המחלוקת של הנשיא טראמפ. אבל דווקא המחאה הקולנית והלוחמנית של אנשי ההיי-טק האמריקאי מעבר לים מעלה בי מחשבות נוגות. ללא קשר לנושא המחאה, עצם העובדה שכל-כך הרבה בכירים יוצאים מאזור הנוחות שלהם כדי להילחם בפומבי על דעותיהם ועל הערכים היקרים להם ראויה להערכה. זוהי דוגמה יפה לעמידה על עקרונות ונכונות לעשות זאת גם במחיר אפשרי.

אנשי עסקים אמריקאים, סלבריטאים למיניהם והמנכ"לים הבכירים ביותר עושים לכאורה כנגד האינטרסים האישיים שלהם, בכך שהם נרתמים למאבק ציבורי בנושא עקרוני השרוי במחלוקת קשה. וכל זאת שם, באמריקה הרחוקה.

עכשיו, תנסו להיזכר מתי לאחרונה ראיתם את בכירי המנהלים בהיי-טק הישראלי, את השותפים בקרנות ההון סיכון, או בכלל - את מובילי הכלכלה הישראלית, את המנהלים הבכירים במשק, או את מיטב האומנים, יוצאים בקול צעקה גדולה ובמחאה על משהו חשוב בעיניהם.

במדינת ישראל מתחוללים כבר זמן רב מאבקים על "זוטות" כמו הפילוג החברתי המעמיק והולך, על עתידנו המדיני בסביבה הקשה בה אנחנו מתקיימים, על הצביון התרבותי שלנו, על ערכי מוסר וטוהר הנשק, על אופיה הדמוקרטי של המדינה, על חינוך הדור הבא של אזרחי המדינה, ועוד ועוד, נושאים עקרוניים המגדירים את עצמנו ואת עתיד ילדינו.

אבל המנהלים שלנו, הבכירים שלנו, רובם ככולם, שומרים על זכות השתיקה. הם לא יוצאים בהצהרות, אינם נלחמים בפומבי, אינם מתייצבים לצד זה או לצד אחר, גם אם בשיחות פרטיות הם מקוננים על עתיד המדינה ומגינים בחירוף נפש על עמדותיהם בנושא החם שעל סדר היום.

מן הסתם, הם עושים את הדבר "הנכון". כי הרבה יותר בריא לעסקים או לתדמית האישית לא להיות מעורב, לא לנקוט עמדה פומבית, לא לאבד קהל תומך מצד זה או אחר, לא להסתכן חלילה בהסתבכות עם גורמי שלטון או עם מי שאולי יצטרכו לרצונם הטוב מתישהו.

המדינה אולי בוערת לנו מדי פעם מסביבנו, אבל גם אם סדר היום הציבורי הוא זה שיקבע את עתיד המקום בו יגדלו ילדינו רבים מאיתנו מעדיפים שלא לנצל את זכותם הדמוקרטית להתבטא, להביע תמיכה או מחאה ולפעמים אפילו לצעוק בקול גדול, שלא לדבר על להפגין, רחמנא ליצלן.

אבל לתשומת-לבכם בכירים יקרים: השמירה על זכות השתיקה איננה זכות ואיננה נכונה. להפך, זכות העמידה על ערכים ועל עקרונות היא בעצם חובה אישית. חובתם של כל מי שיכולים להשפיע, כל מי שעתידו של המקום הזה בו אנחנו חיים חשוב להם לא פחות ממה שעתידה של אמריקה חשוב למנכ"לים של פייסבוק, גוגל או מיקרוסופט.

תחשבו על זה חברים יקרים, בפעם הבאה שתחליטו - שוב - לשמור על שתיקתכם, גם אם היא רועמת וכעוסה למדי.

■ יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל.