אל-על רוצה להתאבד? שתעשה את זה בלי הנוסעים

לחברת התעופה אל-על לא יהיו עוד הזדמנויות רבות לזכות באמון הציבור הישראלי. מה שהחברה זו מרשה לעצמה במשבר הבא-והולך-ובא הנוכחי לא העזו להרשות לעצמן גם חברות גדולות ממנה, שכבר מזמן לא איתנו. זלזול כזה בלקוחות, בצורכי הלקוחות ובמה שגורם להם להחסיר פעימות, לא נראה כאן כבר שנים.

היום (ד'), בעיצומה של עוד התכתשות בין עורכי דין של הצדדים בבית הדין לעבודה, נראה היה כי נשבר עוד שיא. הקברניט רוני זוהר, מנהל צי 737, ביקש להשתחרר מתפקידו. לדבריו, "אין לזה קשר למשא-ומתן בין העובדים להנהלה, אני פשוט לא מסוגל לקחת אחריות לבטיחות הנוסעים. אני לא יכול לעבוד כמנהל צי תחת ההנהלה הנוכחית".

במילים פשוטות: משבר האמון בין הטייסים למנהלים באל-על חמור ועמוק כל-כך, שהוא עלול, חלילה-חלילה, לגבות את מחירו בחיי אדם. ואת זה אומר איש אל-על, מי שאמור לדעת יותר מכולנו מה הסכנות בטיסה בחברת התעופה שמעסיקה אותו.

נשאלת השאלה המתבקשת: למה? למה זוהר בחר להגיד זאת בפומבי, בבית הדין, בידיעה שדבריו נרשמים בפרוטוקול שמועבר אחר-כך לעיון התקשורת?

למיטב הבנתי קיימות שתי אפשרויות - שתיהן מעוררות אי-נחת קשה:

1. זוהר מאמין שזו האמת, שאכן קיימת בעיית בטיחות באל-על בגלל המאבק הבלתי פוסק בין הטייסים להנהלה. אם זה המצב, מדוע שמישהו מהנוסעים בשחקים ימשיך להזמין כרטיסי טיסה באל-על? יש דרכים זולות יותר ומפחידות פחות למות.

2. זוהר, כטייס בכיר, מעוניין לפגוע בהנהלת החברה ולהציג אותה כמי שהביאה את החברה אל סף קטסטרופה. גם בתרחיש זה אין בשורות ללקוחות החברה, שעדים כאן לשנאה הפנימית המפעפעת בתוך ארגון שמתיימר עדיין להטיס אותם בגובה אלפי רגל. אם בכירי הטייסים באל-על מוכנים לקו כזה של "תמות נפשי עם פלישתים", להשמעה און-רקורד של טיעונים המחריבים את תדמית החברה - אולי עדיף להתרחק מהם, ממנהליהם ומכלי הטייס שהם מטיסים?

הרי לא חסרות חברות תעופה מצוינות שפועלות בעולם, אפילו בנתב"ג. כך שאם יש חברה אחת, שמתעקשת להתאבד בבתי הדין ובמרתונים של תה עם לימון עם אבי ניסנקורן - שיבושם לה. אין שום סיבה בעולם לנוסעים פוטנציאליים, בינזס או פלז'ר, לעלות על השרפרף המתנדנד יחד איתה.