הרובוטים באים

השר ללא תיק איוב קרא (ליכוד) זכה בסוף השבוע האחרון לתהילה רגעית אחרי שפרש את משנתו הצבאית-ביטחונית באירוע שבתרבות בבאר-שבע. השר סיפר על רובוט מתוחכם שיעמוד בקרוב לרשותו של צה"ל, שיהיה מסוגל לחסל את ראשי חמאס ואת מנהיג חיזבאללה נסראללה, תוך הפחתת הסיכון לחיילינו - שיוכלו להישאר בעורף החמים והבטוח.

הרובוט, כך השר קרא, יוכל "לזהות מטרות, להיכנס למנהרות ולרוץ אחרי העכברונים האלה. הוא לא יחזור בלי לחסל אותם". בהמשך סיפר השר שהרובוט עשוי מחומרים מיוחדים שהופכים אותו לעמיד ביותר והוסיף, ש"אנחנו מדברים על רובוט שמופעל מעבר לגבול והוא מזהה אנשים עם מטרות רדאר מרחוק. אי אפשר לחסל אותו, הוא רק יכול לחסל".

את מקור הידע שלו ייחס השר קרא לשיחה עם הנשיא ה-9, שמעון פרס ז"ל, שחלק עימו את המידע הרגיש זמן קצר לפני שנפטר. "דיברנו על הנושא הזה. ומאחר והוא היה איש סוד ואיש מיוחד, הוא אמר לי איפה נמצא בארצות-הברית משהו שמכינים את הדבר הזה. הדבר הזה עניין של שנה, שנתיים, שלוש. הרובוט לחיסול נסראללה וראשי חמאס בדרך".

דבריו של השר ללא תיק קרא זכו לחשיפה ציבורית נרחבת במהדורות החדשות ובעיקר בתוכניות הסאטירה. היה בהם כל המרכיבים שבונים בדיחה: תיאור עתידני דמיוני של מלחמות רובוטים, שיחה הזויה משהו עם הנשיא המנוח, הסברים פשטניים על טכנולוגיות מורכבות וסודיות, שר שמוכן להסתכן בלעג הציבור למען קצת חשיפה ופרסום, בקיצור - כל מה שכותב מערכונים צריך כדי לעורר חיוך רחב בקרב הצופים.

אבל, עיון נקי בדבריו של השר קרא ובחינה של ההנחות הטכנולוגיות המופיעות שם, יובילו דווקא למסקנה הפוכה: השר קרא לא אמר שום דבר שיש בו בבחינת הבלתי אפשרי. ליתר דיוק, רוב ההישגים הטכנולוגיים שהשר ייחס לרובוט העתידי כבר קיימים היום ביישומים שונים, צבאיים וגם אזרחיים.

רובוט דמוי כלב

השימוש ברובוטים למטרות צבאיות היה נפוץ כבר במלחמת העולם השנייה. הצבא הנאצי הפעיל על ידי שלט רחוק רכבים משוריינים עמוסים במטעני חומר נפץ. הרכבים האלה הונחו לנסוע אל מטרות כמו גשרים, מבנים או קבוצות של חיילים ולהתפוצץ בסמוך למטרתם תוך גרימת הרס רב וכמות גדולה של פצועים והרוגים. הצבא הרוסי מצידו השתמש ב"טלטנקים" - טנקים קטנים שהונחו מרחוק למטרות דומות.

מאז ועד היום ממשיכים צבאות העולם וארגונים הקשורים בהם לפתח רובוטים מסוגים שונים, בטכנולוגיות ההולכות ומשתכללות. הידועים שבהם הם מטוסים ללא טייסים, שהפכו כבר מזמן למרכיב בלתי נפרד בחילות אוויר מודרניים, כולל חיל האוויר הישראלי, ומשמשים למטרות מודיעין, סיור ותקיפה בהתאם לצורך. אבל, דווקא הרובוטים היבשתיים הם אלה המציתים את הדמיון ופחות חשופים, נכון לעכשיו, לציבור הרחב.

סוכנות דארפא (DARPA) האמריקאית היא בין הגופים המובילים בפיתוחים טכנולוגיים ביטחוניים, בין השאר בתחום הרובוטים. בשיתוף עם חברת בוסטון דיינמיקס, פיתחו מהנדסים בגופים האלה את הרובוט "ביג-דוג" (כלב גדול), רובוט דמוי כלב ענק, בעל ארבע רגליים וללא ראש, המסוגל לנוע בכל תנאי השטח הקיימים ובכל מזג אוויר, תוך שהוא סוחב עליו משקלים גדולים של למעלה ממאה ק"ג והוא עושה זאת ללא לאות ובאומץ רב, לפחות ככל שהסוללה שלו מחזיקה מעמד.

מי שיקדיש זמן לצפייה בסרטונים שהתפרסמו כבר בציבור הרחב, המתעדים את ביצועיו של "ביג-דוג" ואחיו הקשוח יותר "אלפא-דוג" המיועד לחיל המארינס האמריקאי, עשוי לחשוב שדברי השר קרא בשבת האחרונה לא כל כך מופרכים או רחוקים מהמציאות, כבר היום.

דארפא פרסמה בשנה שעברה את מפת הדרכים שלה בכל הקשור לשימוש ברובוטים בשדה המלחמה העתידי. במצגת שבוחנת את השתלבות הטכנולוגיות הקיימות ואלה שצפויות להתפתח בשדה הקרב העתידי נראה בבירור שרובוטים למיניהם - החל מכלי טיס בלתי מאוישים והמשך במשוריינים ולוחמים דמויי אדם או חיות בסגנון "ביג-דוג" - יהיו חלק בלתי נפרד מתורת הלחימה והצבאות המודרניים.

הטכנולוגיות המפורטות כוללות ניווט עצמאי, שיפור היכולת לנוע בתנאי שטח קשים ולשאת משקל רב, קבלת משימות כחלק מכוח משולב אדם/מכונה, פעילויות בקבוצות גדולות - "להקות" של רובוטים, חלוקת משימות בין חברי הקבוצה ועוד.

ואולם, בצד היכולות הרובוטיות האלה, הולכת ומתפתחת בעולם ההיי-טק היכולת פורצת הגבולות באמת, העשויה להשפיע באופן דרמטי ביותר גם על הרובוטים העתידניים: השימוש ההולך וגובר בטכנולוגיות של אינטליגנציה מלאכותית וקבלת החלטות בהתאם לתנאים מתפתחים ומשתנים, המבוססת על "למידה עמוקה" (Deep Learning).

היכולות האלה הופכות את הרובוטים לא רק ליצורים מכניים בעלי עמידות ויכולות פיזיות משמעותיות, אלא גם לבעלי כושר החלטה ותהליכי חשיבה המדמים את החשיבה האנושית - מה שמעלה שלל חדש של שיקולים מוסריים וערכיים בהפעלתם של כלי מלחמה שכאלה.

איך מתכנתים קודים מלחמתיים וערכים של טוהר הנשק לתוך רובוט שמסוגל להרוג ללא הבחנה? האם ניתן יהיה בכלל לשלוט בצבא של רובוטים שקיבלו משימה שבה יש חשיבות מכרעת גם לגורם האנושי ברגע ההחלטה על לחיצה על ההדק?

משמעויות ערכיות

הוושינגטון פוסט פרסם לפני מספר חודשים מאמר שבחן את המשמעויות הערכיות בשימוש ברובוטים בשדה הקרב. בצד החיובי, ניתן יהיה לתכנת רובוטים לא להרוג נשים וילדים, למשל. כמו כן רובוטים לא אמורים להרגיש כעס ולכן גם לא יתפרצו בזעם וירססו לכל עבר תחת לחץ כלשהו. מצד שני, ההחלטה לקפד את חייו של אדם כלשהו, על פי הפוסט, היא החלטה שצריכה תמיד להיות נתונה בידי אנשים ולא בידי רובוטים.

הטכנולוגיה המתפתחת בצעדים כל כך מהירים תיאלץ את האנושות לקבל החלטות קשות לגבי מידת ההסתמכות שלה על מכונות ותוכנות מתוחכמות, בבואן להחליף את הגורם האנושי במצבים של חיים ומוות. נושא לא פשוט, שככל הנראה החידושים הטכנולוגיים הכרוכים בו מקדימים בהרבה את הדיון הערכי מוסרי סביבו.

ובחזרה אלינו. הרובוט של השר איוב קרא כבר קיים, או לפחות הטכנולוגיות הנדרשות להרכבתו, כך ניתן להניח די בוודאות. ואם הוא עדיין לא נראה בדיוק כפי שדמיין אותו כבוד השר ללא תיק, הרי זה רק משום שמקבלי ההחלטות המבצעיות אצלנו טרם החליטו שהגיע הזמן לכך. ובשביל לדעת את זה, אין צורך להמתיק סוד עם נשיא המדינה ז"ל או ראשי מערכות הביטחון שלנו, למיניהן. אתם מוזמנים לשוטט מעט ברחבי הרשת כדי להתרשם.

לו אני במקומם של נסראללה, או מנהיגי חמאס למיניהם, הייתי בהחלט לוקח ברצינות את הרובוטים של השר קרא. כי הרובוטים באים, אויבינו היקרים, או ליתר דיוק - הרובוטים אולי כבר שם. 

■ יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל.