מושיע השמאל, מרטין שולץ

התופעה מוכרת לנו גם בישראל - הידלדלות והידרדרות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית עד כדי אובדן הסיכוי להנהיג את המדינה. עד כדי כך, שאפילו התקווה להחליף את השלטון בעתיד יורדת לטמיון. זאת, הן משום שמעמד הפועלים הולך ונעלם, ומעמד הביניים הולך וגדל במדינה המודרנית המערבית; והן משום שמפלגות הימין מנכסות להן, נוסף ללאומיות, גם חלק מן התוכנית הסוציאלית שאפיינה בעבר את מפלגות הפועלים.

בגרמניה, התוצאה כואבת במיוחד: מדובר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, הלוא היא הוותיקה בעולם וקיימת יותר מ-150 שנה. היא שרדה את חוקי הסוציאליסטים בימי ביסמרק (המאה ה-19) ואת הרייך השלישי (במאה ה-20). המפלגה הזו הנהיגה את הרפובליקה הפדראלית ב-20 מתוך 60 שנות קיומה.

והנה, מאז עלתה הקנצלרית אנגלה מרקל (המפלגה הנוצרית-דמוקרטית) לשלטון לפני תריסר שנים, נדמה כי סיכויי הסוציאל-דמוקרטים להנהיג את גרמניה בעתיד, אפסיים; וכי עליהם להסתפק במעמד השותף-הזוטר בממשלת קואליציה של המפלגה השמרנית, או ללכת לאופוזיציה, כאשר ה"שחורים" (המפלגה השמרנית) יחברו ל"ירוקים", כמו שכבר קרה במדינות אחדות בגרמניה, ולמפלגה הליברלית המתאוששת.

עד לפני כחודש, לא נראה אף סיכוי אריתמטי לרוב קואליציוני של המפלגות הסוציאל-דמוקרטית, ה"ירוקים" ומפלגת השמאל (Linke, יורשת המפלגה הקומוניסטית המזרח-גרמנית לשעבר), שלא לדבר על המחלוקת הנדמית כבלתי ניתנת לגישור בין הסוציאל-דמוקרטים ל"שמאל" בשאלות עקרוניות. גם מנהיג כריזמטי מן הזן של הלמוט שמידט או גרהרד שרדר לא נמצא בשורות הסוציאל-דמוקרטים, כדי להתמודד מול אנגלה מרקל.

כך, עד שהגיע המושיע: מרטין שולץ. בחודש שעבר הוכרז על-ידי מפלגתו הסוציאל-דמוקרטית למועמדה למשרת הקנצלר, בבחירות שייערכו בספטמבר השנה; ומיד קפצו הערכים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית במשאלי דעת-קהל מכ-20% ליותר מ-30%.

המשאלים האחרונים מראים שהסוציאל-דמוקרטים הפכו תוך חודש למתחריה של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (השמרנים) על המקום הראשון. במצב החדש, קואליציה של הסוציאל-דמוקרטים עם ה"ירוקים" ועם "השמאל" יכולה להגיע ליותר מ-45%, מה שמבטיח לפחות אפשרות אריתמטית לאלטרנטיבה לשלטון, שבה יחליף מרטין שולץ את אנגלה מרקל.

יתר על כן, שולץ, המנהיג החדש, מחפש את צמצום הפער עם מפלגת "השמאל", כדי להפוך את הסיכוי האריתמטי לסיכוי ריאלי. מכאן אפוא עולה השאלה - האם אמנם יכולה הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית לשוב ולכבוש את השלטון?

התשובה נעוצה במידה רבה במה שיצליח שולץ "למכור" לבוחר הגרמני. יתרונו הגדול הוא, ששולץ "מוצנח" מן הפרלמנט האירופי, שבו שירת עד כה, ולכן אי אפשר לתלות בו את פגמי התנהלות מפלגתו השותפה בקואליציה בגרמניה בשנים האחרונות.

שולץ הוא מעין "שחקן רכש"; והוא יודע גם היכן המפתח: הסוציאל-דמוקרטים אמורים לחזור ולתפוס את ה"משבצת" המסורתית שלהם - מפלגת הצדק החברתי. שוויון בין נשים לגברים, שוויון בין מזרח למערב גרמניים, תמיכה רבה יותר במובטלים, במשפחות, בחלקי האוכלוסייה החלשים.

הפופולריות של שולץ נוגסת גם בכוחה העולה של מפלגת הימין הפופוליסטי "אלטרנטיבה לגרמניה", שבמשאלים האחרונים ירדה כמעט ב-5%. נראה, כי מה שחושב לעצמו שולץ הוא - כדי להילחם בפופוליסטים צריך להיות פופוליסט. צדק חברתי, ביקורת על האליטות, ביקורת על הזנחת כוחות הביטחון - כל אלה טענות שאימץ לעצמו שולץ, כדי לקבל קולות של מצביעי "אלטרנטיבה לגרמניה". וכך, בלי לערער על עצם ההחלטה לקלוט פליטים, שולץ מרשה לעצמו לבקר את ההליך חסר הסדר של כניסת הפליטים. גם זה עוזר לו בקרב הבוחרים שנגרפו ימינה.

האם מגמת העלייה תימשך במשך 7 החודשים שנותרו עד לבחירות הכלליות? יש בדרך שני מבחנים.

בעוד חודש יתקיימו בחירות במדינה הסאאר, ובעוד 3 חודשים במדינת צפון-הריין. יתר על כן, האתגרים במדיניות החוץ - בין שמדובר באמריקה של טראמפ וברוסיה של פוטין, ובין שבהולנד של וילדרס וצרפת של לה-פן - עשויים לקבוע סדר יום חדש.

אבל, דבר אחד ברור יחסית. מנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לא ינהגו בישראל של בנימין נתניהו בכפפות של משי: שר החוץ שטיינמאייר ייכנס החודש לתפקיד נשיא המדינה. שר החוץ המחליף אותו, זיגמר גבריאל, כבר קרא למשטר הישראלי בדרום הר חברון, "משטר אפרטהייד"; ומרטין שולץ עצמו, בנאומו בכנסת לפני שלוש שנים (בתפקידו כנשיא הפרלמנט האירופי), נזף בישראל על קיפוח האוכלוסייה הפלסטינית בתחום הקצאת המים.

עד כדי כך, שחברי-הכנסת של "הבית היהודי" עזבו בצעקות את אולם המליאה, בעת נאומו. אם ייבחר שולץ לקנצלר גרמניה, והימין הישראלי יכנה אותו בשמות גנאי, אנשיו ייתקלו באדם מחוסן מפני אלה: הוא כבר התמודד עם כינויים מעליבים ועם איזכור של התקופה הנאצית, הן מברלוסקוני והן מהלאומנים האנגלים בפרלמנט האירופי - ושרד.