ללמוד או לא ללמוד - מה השאלה?

אני עומד להרגיז כאן כמה וכמה אנשים. אני מקווה שהילדים שלי לא יחליטו דווקא הפעם לעיין בעיתון המכובד הזה, ושהרבה חברים טובים לא באמת קוראים את הטור הזה, למרות שהם מחמיאים לי בנימוס מדי פעם על דברים שכתבתי כאן. אז הנה זה בא: אל תלכו ללמוד באוניברסיטה - חבל על הזמן.

אל תשקיעו 3, 4 או יותר שנים בלימודים לתואר, שלא באמת ישרת אתכם במסע שלכם, הדרך הארוכה שמתחילה עבור רבים ביום שבו הם מסיימים את לימודיהם הגבוהים, זוכים לתואר כזה או אחר ומצוידים בו הם יוצאים אל החיים האמיתיים.

אוקיי, זכיתי לתשומת-לבכם? שלחתם את הילדים למסך כלשהו כדי לצפות בתוכן יותר חינוכי מהדברים הרשומים כאן? אז הנה, כתב ההגנה שלי לדברים הללו: הם לא מיועדים לכל אחד. מי שרוצים להיות רופאים, לכו ללמוד. עוד לא קם החולה האנוש שירצה להיות מטופל על-ידי רופא שלא למד רפואה. כמו כן, אין די אנשים בעולם שיסכימו לקבל הגנה משפטית מעורך דין שקרא באינטרנט את דיני המדינה, ואין לו תואר מתאים. אז לכו ללמוד משפטים, אם חפצתם במקצוע המכובד הזה.

כמובן, הדברים נכונים לגבי ראיית חשבון, פסיכולוגיה, ריפוי בעיסוק, אדריכלות, פיזיותרפיה, עבודה סוציאלית - ועוד מקצועות מהסוג שהידע הנלמד לגביהם באקדמיה הוא בסיס חשוב והכרחי לעבודה בהם. וגם הוראה, לכו ללמוד חינוך ואת מקצוע ההוראה במוסד אקדמי, כי הוא אחד המקצועות החשובים והיותר משפיעים הקיימים, והוא מקצוע שחייבים ללמוד אותו כמו שצריך.

אוקיי, אני מניח שיש כנראה הצדקה ללמוד תואר אקדמי כזה או אחר, גם כשאתם לא יודעים בדיוק מה תרצו לעשות בחיים. חשוב להרחיב אופקים, להיפתח למגוון של תחומים או דעות ולרכוש ידע כללי שישמש אותנו בחיים במסלולים השונים אליהם נגיע בסופו של דבר. מה עוד שרוב מקומות העבודה המודרניים מסננים החוצה את מי שאין לו לפחות תואר אקדמי אחד, גם אם ברוב המקרים אין קשר ישיר בין מה שלמד מאן דהוא ומה שהוא עושה בפועל.

אז לכו ללמוד מקצוע כלשהו שמעניין אתכם, גם כי יהיה לכם נחמד בתקופת הלימודים, וגם כי כורח המציאות הוא כזה, לפחות בינתיים, עם תחילת המאה ה-21. זה ישתנה בעתיד, אולי אפילו בתקופת חיינו.

מעסיקים ולא מועסקים

אז מי בכל זאת לא צריכים ללמוד באוניברסיטה? מי שיודעים שלא יחפשו מקום עבודה. מי שהם יזמים בנפשם, שיודעים בוודאות שהם יהיו מעסיקים ולא מועסקים, שהם יקימו את מקום העבודה שישלם את המשכורת שלהם, ובעצם זו לא תהיה משכורת קבועה ומובטחת, זו תהיה הכנסה התלויה בהצלחות ובכישלונות שלהם, והיא תהיה גבוהה או נמוכה בהתאם.

ואיך יודעים בחור צעיר או בחורה צעירה, האם הם יזמים? הם יודעים. כי יזמים יודעים. נכון שרוב היזמים בעולם הופכים להיות כאלה אחרי שצברו ניסיון כזה או אחר במקומות עבודה, אבל זה איננו מסלול הכרחי, ויש די דוגמאות שמוכיחות אחרת.

מארק צוקרברג עזב את הרווארד הרבה לפני שסיים את לימודיו כדי להקים את פייסבוק - החברה המשפיעה ביותר בעולם המודרני נכון לעכשיו. ביל גייטס עזב את אותה האוניברסיטה בגיל 19 כדי להקים את מיקרוסופט למרות מחאות קשות ביותר של הוריו. סטיב ג'ובס לא יכול היה להרשות לעצמו ללמוד לתואר רשמי, אז הוא לקח על עצמו ללמוד בקורסים הספציפיים שחשב שיועילו לו להגשמת חלומותיו. והם אכן הועילו. ויש דוגמאות נוספות. איך היה נראה העולם שלנו אילו צוקרברג, גייטס וג'ובס היו מקפידים על רכישת תואר אקדמי, במקום להקים לעצמם את חברת החלומות שלהם?

היזם והמשקיע הנודע פיטר ת'יל (ממקימי PayPal ומהמשקיעים הראשונים בפייסבוק) הקים בשנת 2011, בצעד שעורר עליו את כעסם של רבים, תוכנית תמיכה מיוחדת לצעירים שמעוניינים לעזוב את לימודיהם על-מנת להגשים חלום יזמי. התוכנית הזו מעניקה לצעירים מתחת לגיל 20 מלגה בגובה 100 אלף דולר על-מנת להקדיש את עצמם לחדשנות ולעסקים שיכולים לשנות את העולם. התנאי למלגה: הם חייבים לעזוב את הלימודים שלהם.

מטבע הדברים, לא כולם אוהבים את הקריאה החצופה הזו לצעירים המוכשרים ביותר, אלה שיכולים לעמוד בתנאי הקבלה המחמירים של התוכנית, להפסיק ללמוד. לארי סומרס, שר האוצר האמריקאי לשעבר ונשיא לשעבר של אוניברסיטת הרווארד, אמר בנאום בפני ועידה רבת משתתפים שהתוכנית של ת'יל היא "הפילנתרופיה הלא ראויה ביותר שקמה בעשור האחרון... ההשפעה שלה והמסר שהיא מסמנת לחברה הם הפקרות".

אבל ת'יל, ועימו גם הפונים הרבים להתקבל לתוכנית וכמובן משתתפיה ובוגריה, אינם מתרגשים. אתר הבית של התוכנית מדווח על 2,800 פניות לקבלה רק בשנה החולפת, על 104 בוגרים ועל חברות בערך מצטבר של מיליארד דולר, שהוקמו על-ידי אותם יזמים שבחרו להתמקד במיזם שלהם ולעזוב את לימודיהם למטרה זו.

למען ההגינות מן הראוי לציין כי האתר לא מדווח על בוגרים רבים של התוכנית, שלא התמידו במסע והעדיפו לחזור - בכל זאת - אל ספסל לימודים.

להתמקד בהגשמת החלום

המגזין המקוון "Business Insider" פירסם השבוע את סיפורם של 9 יזמים צעירים בוגרי התוכנית, שהעדיפו לעזוב את לימודיהם, לקבל מלגת תמיכה של 100 אלף דולר ולהתמקד בהגשמת החלומות שלהם.

ארי ויינשטיין, שעזב את לימודי התואר ב-MIT היוקרתית, הקים ביחד עם קונרד קרמר שעזב את לימודיו בבית ספר תיכון לטובת התוכנית, את חברת Workflow המפתחת אפליקציות פופולריות ביותר לניהול עסקים, ומעסיקה כיום 8 עובדים בעיר סן פרנסיסקו. עדן פול גו עזבה את פרינסטון היוקרתית כדי לפתח פאנלים סולריים זולים ויעילים שכבר מספקים חשמל ל-10,000 לקוחות ב-18 מדינות.

ג'יימס פראוד היה אמור להיות הראשון מבני משפחתו שילמד באוניברסיטה. אבל במקום זה הוא הצטרף לפרויקט של ת'יל, פתח סטארט-אפ בשם GigLocator שנמכר לאחר זמן קצר, וכיום הוא מנכ"ל בסטארט-אפ השני שהקים, המפתח מכשירים לשיפור השינה.

ריטש אגרוואל הוא צעיר הודי שנעזר במלגת התוכנית כדי להקים רשת תיירות מקוונת המתמקדת בחדרי מלון זולים ברחבי הודו. עד היום הוא גייס 187 מליון דולר ושווי החברה בגיוס האחרון עמד על 400 מליון דולר. אגרוואל הוא בן 22 כיום. לאורה דמינג הצטרפה לתוכנית כדי למצוא תרופה להזדקנות, לא פחות מכך. כיום היא שותפה בקרן השקעות המתמקדת במימון מחקר ופיתוח תרופות להארכת החיים של בני אנוש.

הדוגמאות הן רבות והמכנה המשותף הוא הנכונות של הצעירים הללו לחלום בגדול, לפרוץ את מגבלות המסגרת והמוסכמות ולהסתכן ביציאה אל הלא נודע. בהחלט ייתכן כי חלק מהצעירים האלה יתבגרו יום אחד אל מציאות הרבה פחות זוהרת ואולי אפילו יתחרטו על כך שלא ניצלו את תקופת צעירותם לרכוש השכלה רחבה יותר ולפתוח לעצמם אופקים חדשים.

מצד שני, אנחנו חיים בעולם משתנה של הזדמנויות ופריצת מוסכמות נושנות. בעולם הזה יכול אדם צעיר בן 45 לרכוש לעצמו השכלה אקדמית בתחום חדש ושונה ולפתוח בקריירה חדשה.

נכון, ככל שאנחנו מתקדמים בחיינו אנחנו צוברים מגבלות רבות, לעתים קשות. אבל בסופו של דבר, הכול אפשרי. אפילו ביל גייטס זכה בסופו של דבר בתואר אקדמי (תואר כבוד במשפטים מטעם אוניברסיטת הרווארד, 2007) ומי יודע, ייתכן שמארק צוקרברג מתכנן לעצמו יום אחד, כשיהיה לו זמן, תואר משלו. אז מה אתם אומרים, חשוב לרכוש השכלה אקדמית?

■ יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראלץ