מה יהיה מחיר הלאומנות של טראמפ בנוסח "אמריקה תחילה"?

במבחן התוצאה, אין ספק שמופע הבחירות של דונלד טראמפ היה מוצלח מאוד. האיש הוכיח שהדבר הכי טוב, ובינתיים גם היחיד, שהוא יודע לעשות, הוא לשווק את עצמו. אף שקיבל כ-3 מיליון קולות פחות מהילרי קלינטון (הוא, כמובן, כופר בכך וטוען לזיופים בבחירות), הוא ידע לנצח במדינות המפתח, במקומות הנכונים, בהפרש של כ-70 אלף קולות בלבד. מקוריוז, הוא הפך לנשיא המעצמה החזקה בתבל, כנגד כל הסיכויים וכנגד כל העמדות הנחרצות של כלי התקשורת נגדו.

בניסיון להסביר את הבחירה באדם כזה לנשיא המעצמה הגדולה ביותר, הרי שמעבר ליכולות האישיות שלו, טראמפ קלע לרגשות העמוקים של קהל הבוחרים ובמיוחד של מעמד הביניים הנמוך, שמעמדו התערער בעקבות הגלובליזציה שתרמה מאוד לעשירים על חשבון האחרים. יש כאן ריאקציה לתהליכים שנמשכו ב-40 השנים האחרונות, פרי הגלובליזציה שהביאה שגשוג כלכלי לעולם שעיקרו זרם, כאמור, לעשירים.

נאום ההכתרה של טראמפ ומעשיו מאז הוכיחו למי שהשלה את עצמו, שטראמפ הנשיא לא יהיה שונה מטראמפ הקמפיינר. מה שראינו ומה שאנחנו רואים, זה בדיוק מה שאנחנו מקבלים. הדבר הבולט ביותר, בעיניי, בנאום ההכתרה הסכסכני והפלגני שלו, הוא הביטוי שעליו הקפיד לחזור "America First". למי שאינו מודע לכך, America First היה שמה של מפלגה אמריקאית ערב מלחמת העולם השנייה ובראשיתה, תנועה לאומנית, ש"אינה מחבבת" יהודים, שהתנגדה בחריפות לכניסת ארה"ב למלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית, ורק המתקפה היפנית בפרל הרבור והכרזת המלחמה של היטלר על ארה"ב, שמו קץ למפלגה ה"פטריוטית" הזו.

גרוע מכך: הביטוי הזה מזכיר מאוד את האמירה הנאצית -"Deutschland Uber Alles" - "גרמניה מעל לכל". אכן דמיון מצמרר. ואין זה מקרה שרודנים מסוגם של פוטין וארדואן, היו בין הראשונים לברך אותו על בחירתו. אגב, סין צנזרה את שידור השבעתו.

ואשר לתוכניותיו הכלכליות, טראמפ הגיע לנשיאות עם אג'נדה כלכלית ברורה ו"פשוטה" שחלקה מתקשר היטב ל"אמריקה תחילה". הוא אינו מבזבז רגע מ-100 ימי החסד הניתנים לפי המסורת האמריקאית לנשיא חדש. הוא הגיע נחוש. השריף הגיע לעיירה והוא שולף ראשון.

מבחינה מסוימת, יש ברכה בהצגת תוכנית פיסקאלית חדשה של הממשל. במשך שנות המשבר האחרונות, נטל המדיניות הכלכלית היה כמעט כולו על הפד - דהיינו, על המדיניות המוניטרית, וזה הזמן להעביר את הנטל לממשל ולמדיניות הפיסקאלית.

ארבעה מרכיבים עיקריים בתוכנית הכלכלית של טראמפ, ובהם נעסוק במאמר זה:

1. השקעה מאסיבית בתשתיות

זהו מהלך חיובי ומתבקש. מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת, נוצרה בארה"ב הזנחה מתמשכת בתחום זה. השקעה בתשתיות פיזיות (וגם אנושיות) ידועה כמחוללת צמיחה ומשפרת פריון. יש צדק בטענה שארה"ב סייעה לתשתיות של מדינות אחרות והזניחה את שלה.

אגב, הדמוקרטים תמכו בכל השנים האחרונות בהגדלת תקציבי התשתיות ומי שהתנגד, היו דווקא הרפובליקנים שהתנגדו לגירעון שייווצר. ועדיין, השאלה היא מי יממן השקעה של קרוב לטריליון דולר. הממשל? הסקטור העסקי? שניהם? בכל מקרה, זה עלול כנראה ליצור גירעון בתקציב ולהעלות את יחס החוב/תוצר של ארה"ב, שכבר כיום מצוי במצב בעייתי.

וזה אינו התקציב היחיד שטראמפ מבקש להגדילו. הוא כבר הודיע שבכוונתו להגדיל באופן ממשי את תקציב הביטחון (כנראה בכ-54 מיליארד דולר), ובכלל זה את מאגר הנשק הגרעיני.

2. הורדת המס לחברות וליחידים

טראמפ מבקש להגביר את קצב הצמיחה השנתי בארה"ב מכ-2% בשנים האחרונות לכ-4%. אחד האמצעים, בעיניו, הוא הורדת שיעור המס לחברות מ-35% לכ-20% או אף ל-15%, הורדת שיעור המס ליחידים בעשירונים העליונים, תוך פישוט מדרגות המס, יחד עם ביטול מס הירושה (לא ממש משפיע על הצמיחה), והוא מבטיח - גם הקלה גדולה במיסוי למעמד הביניים.

בימים האחרונים הבטיח טראמפ שתוך זמן קצר הוא יציג תוכנית ענקית בתחום המיסוי. ברוח זו דיבר גם שר האוצר שלו, סטיבן מנוצ'ין, שמבקש להעביר תוכנית כזו בקונגרס עד סוף אוגוסט. מערכת המס האמריקאית היא אכן מסורבלת ובעייתית, אבל גם שינויה בעייתי. זו משימה לא פשוטה לנוכח המורכבות של נושאי מיסוי והמורכבות הפוליטית של התנגדות הדמוקרטים, אבל גם של חלק מהרפובליקנים.

ברקע לכך צריך לזכור שטראמפ הינו אמנם שמרן בהתייחסותו לנשים, הפלות, מיעוטים ובית המשפט העליון, ואולם תהיה זו טעות להתייחס אליו כשמרן. במובנים רבים וחשובים יותר, הוא רדיקלי, שיחד עם סטיב באנון, יועצו האסטרטגי הראשי, מבקשים לשנות סדרי עולם - להרוס מנגנונים קיימים ולבנותם מחדש. אג'נדה זו אינה תואמת את סדר היום של המפלגה הרפובליקנית שהיא אכן מפלגה שמרנית. הרפובליקנים היו שמחים להיפטר מטראמפ ולהישאר עם סגנו, מייק פנס, שהוא שמרן אמיתי.

העמדה המסורתית של הרפובליקנים היא סלידה מגירעון בתקציב. מהלכים של טראמפ בכיוון של יצירת גירעון גדול, עשויים לייצר מעת לעת קואליציה אד-הוק בין רפובליקנים לדמוקרטים.

אפשר לבנות על הכפלת הצמיחה?

המהלכים האלה אמורים לייצר גירעון גדול בתקציב, למרות ששיעור המס שמשלמות בפועל חברות אמריקאיות נמוך מ-35%. כי חלק קטן מאובדן ההכנסות הצפוי לממשל, יתקזז אולי עם מהלכים של קיצוץ בתקציב בנושאים שטראמפ מבקש לבטל או לגמד, כמו המשרד לאיכות הסביבה, ועם כך שחברות אמריקאיות בינלאומיות שממעטות לשלם מס בארה"ב, יחזרו הביתה וישלמו מס לרשויות המס האמריקאיות. בשלב זה טרם ברור כיצד בדיוק תעבוד השיטה.

אחת האפשרויות היא מתן עידוד מאסיבי לייצוא מול פגיעה בחברות היבואניות, מה שלא מתיישב עם דולר חזק שיפגע בייצוא. בנוסף, מדובר על אפשרות של הכרה בהשקעות הוניות כהוצאה ולא בפריסה כפחת לאורך שנים, ומצד שני, אי הכרה בעלויות ריבית.

אבל, יותר משטראמפ בונה על כך, התוכנית שלו מניחה הכפלת צמיחה מ-2% ל-4%, מה שאומר שהפעילות המוגברת של המשק, צפויה להגדיל את סך המסים לממשל. מעבר לזה, שמדובר בנשיא שמתגאה בכך שהוא לא שילם מיסים 20 שנה, צמיחה בשיעור של 4% היא בגדר חלום באספמיה.

מנוצ'ין דיבר בסוף השבוע כבר על צמיחה של 3%. צמיחה כזו קשורה לא מעט בשיעור הגידול הדמוגרפי. והנה, אותו נשיא מדבר בחלק אחר של תוכניותיו על גירוש מיליוני מהגרים לא חוקיים מארה"ב, היספנים ברובם. זו רק סתירה אחת מני רבות בתוכניות הכלכליות והאחרות שלו (יש בארה"ב, ככל הנראה, כ-10 מיליון מהגרים ללא זכויות שהייה). אגב, גם בעניין זה הרפובליקנים, אבירי המגזר העסקי, שמעסיקים לא מעט מהגרים בשכר נמוך מאוד, לא בדיוק מאושרים מהמהלך הזה.

אגב כך נציין שצמיחה בשיעור של קרוב ל-4% לשנה או מעט יותר, הייתה מנת חלקה של ארה"ב כאשר הבשיל דור ה"בייבי בום" בשנים 1984-1992. צריך לחכות ולראות על איזו הנחת צמיחה יהיה מבוסס התקציב.

גירעון גדול מאוד בתקציב לאורך זמן, אינו מתכון מוצלח מדי כדי לייצר ולהבטיח צמיחה בת קיימא מהסוג שטראמפ מבטיח. טראמפ הרגיל במינוף חברותיו בעולם העסקי, יגלה שמינוף יתר בעולם המדינתי מסוכן לא פחות.

מה כל זה אומר מבחינת השווקים הפיננסיים?

בנאומו הראשון בפני הקונגרס, טראמפ לא התייחס למספרים, ולא נותר לנו אלא לחכות. אם אכן התוכנית תהיה גרנדיוזית, התגובה של שוקי אגרות החוב צפויה להיות מאוד שלילית - הן של אגרות החוב הממשלתיות והן של אגרות החוב הקונצרניות (למעט אג"ח קונצרניות בדירוגים נמוכים שמתנהגות בדומה יותר לשוק המניות), והריבית תעלה יותר מהר מהצפוי בשווקים כרגע.

מבחינת שוקי המניות בארה"ב, התגובה אמורה להיות חיובית, שכן הפחתת מסים ניכרת תיטיב עם הרווחיות של הפירמות, אולם שוקי המניות אינם זולים והם עשו כבר כברת דרך ארוכה "על חשבון" התוכנית, ומעבר לכך, ירידות חדות בשוקי האג"ח לא ייטיבו עם שוקי המניות.

3. שינויים בכללי המגזר העסקי

אחרי 8 שנים של רגולציה מתהדקת, שיסודה במשבר הכלכלי שחשף את נקודות התורפה במערכת הפיננסית בארה"ב, מגיע טראמפ ועימו הבשורה של דה-רגולציה בתחום זה, כמו גם בתחום הפארמה, שמשמעותו תהליך אישור מהיר הרבה יותר של תרופות על-ידי ה-FDA).

בעיניו, זהו מהלך נכון, והטיעון המעניין שהוא משמיע: "החברים שלי לא מצליחים לקבל הלוואה מהבנקים". אכן, יש לאחרונה הידוק מסוים באשראי שהבנקים מוכנים להעניק ללקוחות.

מבחינת טראמפ, צריך לבטל במחי יד את החקיקה של דוד-פרנק, שהחמירה מאוד את דרישות ההון מן הבנקים, אסרה עליהם פעילויות מסוימות, הן כעיסוק והן במסגרת הנוסטרו, ובהמשך נקבעו מבחני לחץ לבנקים. המטרה - למנוע משבר עתידי במערכת הבנקאית, שרק כפסע היה בינה לבין פשיטת רגל על רקע ואקום רגולטורי, משבר שנוצר בצורה פושעת על-ידי הבנקים.

טראמפ גם מבקש להקל על הבנקים ועל הברוקרים-דילרים, בחובת הנאמנות שלהם כלפי הלקוחות, אותם גופים שהחילוץ שלהם עלה עשרות מיליארדי דולר למשלמי המסים, ואותם לקוחות-אזרחים שטראמפ הבטיח ומבטיח לדאוג להם, ובינתיים הוא דואג בעיקר לבנקים בארה"ב, שלא במקרה, מניותיהם עלו לאחרונה בעשרות אחוזים.

ביטול החקיקה של דוד-פרנק יהיה בחזקת "פליק פלאק" לאחור ואין ספק שייתקל בהתנגדות ניכרת גם פוליטית וגם כלכלית. שינויים קלים של דה-רגולציה יכולים להיות מבורכים, אבל לא ביטול מוחלט. אמנם, הממשל החדש קבע כלל כי על כל רגולציה חדשה יש לבטל שתיים קיימות, אבל טראמפ יגלה שהרבה יותר קל לקבוע ולהעצים רגולציה מאשר להפחית אותה.

אגב כך, נציין כי בהשראתו של היועץ האסטרטגי הראשי שלו, סטיב באנון, טראמפ מינה כמה שרים "לעומתיים" למשרה, במובן זה שכל מטרתם היא לא לבנות את המשרד והתחום עליו הם מופקדים אלא להרוס אותו. כך הדבר למשל בתחומי האנרגיה הירוקה והחינוך.

4. הגנה על מוצרים אמריקאיים

בעיניי זהו גם המרכיב החשוב ביותר בתוכניותו של טראמפ, וגם הבעייתי ביותר.

בהתאם לתפיסת עולמו שתמציתה: "אמריקה תחילה", טראמפ מבקש מהאמריקאים לקנות תוצרת "כחול-לבן-אדום" (Buy American), שספק רב אם תייצר היענות כאשר לא מדובר במצב חירום שמזמין פטריוטיות.

טראמפ והתקשורת: בחזרה למקארתי

טראמפ, בעזרת יועצו והאסטרטג הראשי שלו, סטיב באנון, מנהלים מערכה מתוכננת היטב נגד התקשורת, אותה הם מכנים "אויבת העם". צריך להאמין לבאנון שאומר שזו רק ההתחלה ושצעדים נוספים מחכים בצנרת.

מסתמן שהימים החשוכים של ג'וזף מקארתי של ציד אנשים ושל סתימת פיות, הולכים לחזור. זו דרכם של פוליטיקאים ויועצים בדמותם של טראמפ ובאנון - אם אין לך אויבים, תדאג ליצור אותם, תכוון אליהם את האש ואל תרפה. זה מאוד מעניין, כי טראמפ חייב את פרסומו לתקשורת הטלויזיונית בתוכניות ריאליטי בהן הוא כיכב, ובמידה רבה הוא עשה שימוש בתקשורת חינם לאורך כל קמפיין הבחירות שלו, ועד כמה שזה נשמע מוזר, הוא חייב לה חלק חשוב בנצחונו.

הצמד-חמד הזה מאשים את התקשורת בחדשות מזויפות. בינתיים, מי שמייצר חדשות מזויפות הוא טראמפ עצמו, שממהר להוריד מעצמו כל דבר שאינו מחמיא לו בטענה שמדובר בשקרים, ומנכס לעצמו הישגים שלא היו ולא נבראו.

הדוגמה האחרונה: טראמפ משתבח בנתון של צמצום הגירעון במאזן המסחרי בחודש האחרון, "הישג" ששייך לאובמה. כל מי שעיניו בראשו, מבין שנתונים כלכליים מסוג זה "מתבשלים" הרבה זמן לפני נשיאותו של טראמפ. אין ספק, הדמוקרטיה האמריקאית עומדת בפני אתגרים גדולים, ונקווה שהתקשורת תצלח את המתקפות, יותר מאשר התקשורת ברוסיה של פוטין, או בטורקיה של ארדואן, שבנו לעצמם תקשורת משלהם.