עוגייה צרפתית בדמות מקרון

חושבים עדיין שארה"ב היא מנהיגת העולם החופשי, מבצר זכויות האדם והאזרח, ארץ הכיסופים של מדוכאים ופליטים מהעולם (גויים ויהודים), מעצמת הכוונות הטובות, השוטר העולמי שממצה את הדין עם מדינות לא מוסריות? - לא ממש, נכון? פסל החירות מחליד והולך, לא פיזית אלא רעיונית. למעשה, הסיסמאות שמפארות כל בית-ספר בארה"ב, מהגן עד האוניברסיטה, נשמעות לעיתים חלולות למדי, וזה לא חידוש. הנשיא דונלד טראמפ רק הציף את אמריקה השנייה, שלא רוצה להרגיש לא אשמה ולא אחריות לשלום העולם, אלא רק להסתגר מאחורי חומה מפני העולם המכוער.

בעולם הישן המפוצל מאוד, שנומינלית ופורמלית הוא מאוחד יותר מאי-פעם בהיסטוריה (אולי מלבד ימי רומא וקארל הגדול) - "האיחוד האירופי" - מתרחשים תהליכים מעניינים עוד יותר. בחודש הבא, ב-23 באפריל, הצרפתים ילכו לקלפיות לבחור - לא נשיא חדש אלא את שני המועמדים הסופיים לכהונה.

לצרפתים יש היסטוריה ארוכה של בחירה לא-אופטימלית, בלשון המעטה, של מנהיגים. נניח לנפוליאון, דיקטטור מחונן שמעולם לא טרח לגבש לעצמו ולצרפת "אקזיט" בר-קיימא, כדי ליהנות מפירות ההצלחה הצבאית המדהימה. נדלג למנהיגים גדולים מהחיים, שעשו לעם שלהם לא מעט צרות, כמו שארל דה-גול ופרנסואה מיטראן. אחריהם (וביניהם) באו טיפוסים לא יצירתיים במיוחד, כמו ז'ורז' פומפידו, ואלרי ז'יסקאר-ד'אסטן, ז'אק שיראק ופרנסואה הולנד, וביניהם השתחלו טיפוסים צבעוניים ופחות אמינים, כמו ניקולה סרקוזי.

עמנואל מקרון, מועמד מטעם עצמו (של מפלגה חדשה שהקים בשם "קדימה"), כיהן עד אוגוסט כשר הכלכלה בממשלת השמאל של הנשיא הולנד. הישראלי הממוצע יודע מעט מאוד על הצעיר הנאה, בן 39, שנשוי למורתו לספרות ולדרמה בתיכון, אישה מקסימה בשם בריז'יט טרונייה, שמבוגרת ממנו ב-24 שנה. לרובנו הייתה מורה נחשקת בתיכון, אבל כמה מאיתנו נשבעו לה אהבת-נצח בגיל 18, והתחתנו איתה בגיל 29?

האישיות של מקרון קורנת עוד יותר כשמשווים אותה למי שהיה אמור להיות הנשיא הבא, פרנסואה פיון בן ה-62, קתולי אדוק, שמתעקש לא לפרוש מהמרוץ, למרות פתיחת החקירה הרשמית נגדו בהמשך לשערוריית ההעסקה הפיקטיבית של אשתו הוולשית פנלופ ובניו כעוזרים פרלמנטריים.

פיון, שהתחייב במכתב לראשי הכנסייה בצרפת לשמור על העיקרון ש"ילד יהיה תמיד פרי הורות של אב ואם", והתמודד על בסיס של מועמד נקי-כפיים מצרפת הישנה והטובה, הפך למגוחך גם בעיני תומכיו מהימין הפרובינציאלי (בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית בנובמבר הוא ניצח את סרקוזי ואת אלן ג'ופה). לפי הסקרים, מובטחים לו עדיין 20% מהקולות בסיבוב הראשון, שהמנצחים בו יהיו מארין לה-פןועמנואל מקרון.

נזכיר כי בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות צרפת, יתמודדו חמישה: מקרון, לה-פן, פיון, מועמד הסוציאליסטים בנואה המון, וז'אן-לוק מלנשון, מועמד השמאל הקיצוני. נתייחס קצת למצעים החברתיים-כלכליים של המועמדים, אף שבצרפת, נראה שהפרסונה קובעת יותר, ואין לי סימוכין מדעיים-מחקריים לכך. פיון הוא התאצ'ריסט-ליברל של הפוליטיקה הצרפתית. הוא התומך הנלהב ביותר של מה שנתפס בצרפת כמודל כלכלי אנגלו-סקסוני, ואינו חושש לפגוע במסורת הצרפתית של ממשל ריכוזי. במובן זה, הוא טראמפיסט יותר מלה-פן, שמזוהה יותר עם הנשיא האמריקאי האנטי-ממסדי.

פיון, חובב מכוניות ספורט ומתגורר באחוזה כפרית מפוארת, מתחייב לפטר חצי מיליון עובדי-ציבור בחמש שנים. נכון שהמגזר הציבורי בצרפת היה מאז ומעולם אבן-ריחיים כלכלית, אבל במדינה עם שיעור אבטלה קרוב ל-10%, פיטורי חצי מיליון עובדי ממשלה, שיעברו להעיק על תקציב הרווחה, אינם פתרון אופטימלי.

המועמד הסוציאליסט המון, גם הוא הפתעה בפני עצמו, מטיף להכנסה אוניברסלית לכל אדם, עובד ומובטל, בלי לומר איך הוא יממן אותה.

מקרון מיקם את עצמו במרכז, והוא מבטיח תוספת של 10,000 אנשי ביטחון כדי להיאבק בטרור הרצחני, במקום פיטורים המוניים.

לה-פן, שהיא שיפור ממשי ביחס לאביה האנטישמי ז'אן-מארי, שהקים את "החזית הלאומית", מבטיחה שתפעל להוציא את צרפת מגוש האירו, תערוך משאל על עזיבת האיחוד האירופי, ותטיל מסים על העסקת זרים.

נחזור למקרון. הוא ורעייתו בריז'יט טרונייה נפגשו בתיכון ישועי באמיאן. הוא היה בן 15, בכיתה י', והיא הייתה מורה בת 40, אם לשלושה שלימדה ספרות צרפתית והדריכה בחוג לתיאטרון. מקרון היה נער מחונן ופסנתרן מוכשר, שהצטיין בלימודיו וכיכב בהצגת בית-הספר שטרונייה ביימה.

הקשר ביניהם הפך לרומנטי בכיתה י"א, כשהוא שכנע את מורתו לכתוב מחזה יחד. בזכות הכתיבה, הם נפגשו בכל יום שישי. כאשר נודעה הפרשה להוריו, הם העבירו אותו לתיכון יוקרתי בפריז. לפני נסיעתו, הוא הבטיח למורתו: "את לא תיפטרי ממני. אני אחזור ואני אתחתן איתך". בהמשך, התגרשה טרונייה מבעלה, ועברה ללמד בפריז. ב-2007 הם נישאו, ומקרון קיבל גם שלושה ילדים חורגים מטרונייה, ושבעה נכדים.

לצד הרומנטיקה הבלתי רגילה והיציבות הזוגית, צצו ועלו שמועות. למשל, שלמקרון מערכת יחסים חשאית עם מנהל צעיר וחתיך של תחנת רדיו. מקרון הגיב: "אומרים, שאני מנהל חיים כפולים, אבל אני כל הזמן עם אשתי". זה חשוב לצרפתים, כי אם יתברר שמקרון משקר, הוא לא יעלה לסיבוב השני של הבחירות בתחילת מאי. זו לא הומופוביה, אלא הצורך לדעת שהנשיא הבא יהיה פוליטיקאי סולידי. אחרי פרנסואה הולנד האנמי וניקולה סרקוזי הרעשן, צרפת רוצה פרסונה אמיתית.