אחוות גברים

לרגל "יום האישה הבינלאומי" שחל בשבוע שעבר, פרסמה המחלקה הכלכלית של רשות ניירות-ערך, ממצאים סטטיסטיים על שיעורי ההשתתפות של נשים במשרות בכירות ומספר הנשים שמכהנות כדירקטוריות במועצות-מנהלים (דירקטוריונים) של חברות בורסאיות. על פניו, נראה שמגמת הגידול בשיעור הנשים בדירקטוריונים של חברות אלה הולכת וגוברת, אולם למעשה, מדובר בגידול כה נזיח שניתן לומר שמדובר במגמה זוחלת, כמעט בהקפאה.

מהנתונים עולה, שחל גידול של 1%-2% בלבד משנה לשנה, ובסך-הכול עלייה מצטברת של 5% מאז יצא בשנת 2011 תיקון 16 לחוק, שחייב מינוי דירקטורית אחת לפחות בדירקטוריונים של החברות הציבוריות. עוד מתברר, שנוכחותן העיקרית של הנשים היא בקרב הדירקטורים-החיצוניים כפי שדורש החוק, והן לא לוקחות חלק משמעותי בקרב שאר הדירקטוריון, שלגביו נכון להיום, אין חובת מינוי נשים.

לנוכח מציאות זו, בחישוב פשוט מתברר, ש-80% לפחות מהדירקטוריון כולו - דירקטורים רגילים, דירקטורים בלתי תלויים ודח"צים, מורכבים מגברים. מהיכן נובעים הפערים, ומדוע אין יותר נשים בדירקטוריונים? האם ייתכן שנשים פחות תאימות לשמש בתפקידים אלו? האם הן פחות מוכשרות? האם הן לא מגישות מועמדות לתפקיד?

ובכן, הסיבה העיקרית לכך שרואים רוב גברי מובהק בדירקטוריונים, היא שבחירת דירקטור מתבצעת על בסיס קשרים אישיים, ולא על בסיס מקצועי גרידא, שהרי מי שממנה את כולם הוא בעל-השליטה. אף שמינוי דירקטור-חיצוני אמור להיות לכאורה נטול זיקה כלשהי בין המועמד לחברה, לעסקיה, למנהליה ולבעלי-השליטה בה, ועל אף שבחירת המועמד מתבצעת באסיפה-הכללית של כל בעלי המניות, למעט בעל-השליטה, דה-פקטו, המועמד ממונה בהמלצת בעל-השליטה, ובמילים אחרות הוא "מועמד מטעם".

בחירה כזו מפלה מן הסתם את הגברים לטובה, שכן לקשרים אישיים שנוצרים במהלך השנים יש משקל מכריע בהמשך חיינו המקצועיים. קשרים אלה נוצרים בצמתים כמו שירות צבאי, מילואים, מקום העבודה, אקדמיה, כנסים מקצועיים ועוד, מה שיוצר לגברים יתרון על פני נשים, מעצם היותם של הגברים בעלי המשרות הבכירות במשק, באופן מובהק (87% גברים לעומת רק 13% נשים). לכן, אין פלא כי נשים מתקשות להתברג למשרות בכירות או לדירקטוריונים.

לעומת זאת, אם היו בוחרים לאייש משרות בכירות על-פי השכלה וכישורים, הנתונים מצביעים על כך שכמות הנשים הייתה לפחות מתאזנת עם הגברים, אם לא עולה עליהם.

נראה, כי הישועה לא תגיע מבעלי-השליטה, וכמו בכל תחום שבו הנוהג לא מצליח להשתנות על-ידי כוחות השוק, יש צורך בהתערבות רגולטורית כלשהי, כי אחרת מציאות עגומה זו לא תשתנה מעצמה. הפתרונות קיימים; כל שנשאר הוא לדאוג ליישם אותם.

כך למשל, המחוקק יכול לקבוע כי הגופים המוסדיים יהיו יותר מעורבים ואקטיביים בבחירת דירקטורים-חיצוניים, וכך הם יוכלו להשפיע גם על הגדלת שיעור הנשים בדירקטוריון כחלק מבחירתם זו. בעל-השליטה יהיה שותף בבחירה בכך שיועברו אליו שמות חמישה דירקטורים או דירקטוריות מועמדים, אשר נבחרו מאחד המאגרים הרבים הקיימים כיום, לרבות נבחרת הדירקטורים של רשות החברות הממשלתיות.

גם בעל-השליטה וגם המוסדיים יידרשו לתהליך בחירה, שבראש ובראשונה מבוסס על כישורים והתאמה מקצועית על-פי הנדרש לחברה עצמה; וכפרמטר שני, תינתן עדיפות לנשים בעת הבחירה מבין כמה מועמדים בעלי כישורים מקצועיים שווים.

היות שעדיין ייתכן כי מי שירצה ימצא את הדרך לעקוף גם המלצות מהסוג הזה, כדי למנות מקורבים גברים, בטענה לכישורים טובים יותר, נדרשת חקיקה שתחייב שלפחות 40% מכלל הדירקטוריון יורכבו מנשים, בדומה להמלצות הקיימות במדינות האיחוד-האירופי.

אם מדינת ישראל תשכיל לבצע את השינויים הנדרשים בחקיקה, ותביא לביטוי ביתר שאת את הנוכחות של נשים בדירקטוריונים בחברות הבורסאיות, עד מהרה נראה כי יחול בהן שיפור בפרמטרים כמו רווחיות, איתנות פיננסית, בקרה ותהליכי פיתוח עסקי, וכולנו נרוויח מכך.

■ הכותב הוא דירקטור בלשכת רואי-חשבון ובחברות ציבוריות.