להציל את היצוא

זה שנים אחדות שהשקל הישראלי רק הולך ומתחזק, ולא מראה שום סימני חולשה לעומת המטבעות האחרים. התהליך הזה מעורר דאגה רבה ומוצדקת בקרב ציבור היצואנים. כי מצבים של שקל חזק מול מטבעות-חוץ חלשים, מצמצמים את תמורות היצואן במטבע ישראלי, בשעה שההוצאות הרבות שיש ליצרן הישראלי בישראל מבוצעות בשקלים.

ליצוא המוצרים יש משקל גדול וחשוב מאוד ביצוא הישראלי בכללו ובמאזן המסחרי של ישראל. אמנם משקל יצוא המוצרים הולך ומצטמצם בהדרגה יחסית ליצוא שירותים, אבל עדיין יצוא המוצרים הוא חלק חשוב ודומיננטי ביצוא של המשק. ב-2016 עמד יצוא הסחורות על 55.5 מיליארד דולר, בעוד שיצוא השירותים היה 39.3 מיליארד דולר. כך שהדאגה לסחר החוץ של ישראל היא בהחלט מוצדקת, אך ככל שסחר החוץ צובר עודפים אף השקל הולך ומתחזק.

אולם אסור לראות את התמונה כולה כמתמצית בהשפעת השקל החזק על יצוא המוצרים. יש לבחון את התמונה בכללותה בראייה מאוזנת, וגם בצידה החיובי שהוא לא מבוטל. מטבע מקומי חזק בעולם שבו מתקיים סחר חופשי במטבעות-חוץ, הוא עדות נאמנה לכיצד רואים ושופטים השווקים הפיננסיים בעולם את חוסנה של הכלכלה הלאומית. דימוי של עוצמה וחוסן כלכלי הוא חיובי, והוא תורם משמעותית לתדמיתה של המדינה.

למרות פיחות המט"ח, יצוא המוצרים לא נפגע במלואו כתוצאה מהתחזקות השקל. הוא נפגע רק במחציתו, שכן מחצית מערך יצוא המוצרים הוא יבוא של חומרי-גלם ומוצרי ביניים מארצות חוץ, וכך תשומות הייצור המיובאות עולות פחות ליצואנים במונחים שקליים.

התחזקות השקל ועלייה בכוח הקניה שלו, מעלה גם את השכר של כלל השכירים בישראל במונחים ריאליים, בלי שיהיה צורך לבצע תוספות שכר על-פי הסכמים קיבוציים ו/או ארציים מיוחדים, כאלה ואחרים. השכר עלה במונחים ריאליים ויחד עימו עלה כוח-הקנייה. ציבור הצרכנים בישראל בכללו, עצמאים ושכירים, נהנה אף הוא מתופעה זו, שהיא חשובה במיוחד ליכולת הצריכה של השכבות החלשות בחברה.

הדילמה האמיתית מתבטאת בכך שהתחמושת של בנק ישראל להחלשת השקל, או לחיזוק הדולר (והאירו) הולכת ואוזלת. יש גבול להיקף הרכישות שהוא יכול לבצע בדולרים. הגדלת יתרות הדולרים של בנק ישראל כבר חצתה את גבול ה-110 מיליארד; ומה שמחליש את האפקטיביות של מדיניות זו, הוא המצב שהיקף יתרות זה פועל גם בכיוון ההפוך: נגד החלשת השקל, שכן אחד המדדים המחזקים את המטבע המקומי הוא היקף היתרות במטבע-חוץ. מתברר, כי ככל שיתרות בנק ישראל בדולרים עולות, כך גם מתחזק השקל. ההשפעה של רכישות הדולרים מוגבלת בזמן, לפעמים לא יותר מימים אחדים, כפי שאנו נוכחים שוב ושוב ממה שמתרחש בפועל.

חייבים לתת גם תשומת-לב לעובדה שהדולר אינו נחלש מול סל מטבעות החוץ. הוא אפילו התחזק במידה מוגבלת מול סל המטבעות. בשוקי העולם הדולר לא נחלש; מה שקרה כאן הוא שהשקל התחזק. נראה שהפתרון היותר ריאלי שניצב בפנינו, הוא הפחתת עלויות הייצור של התעשייה המקומית, בשיתוף-פעולה עם הממשלה והכנסת. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא בלימה מוחלטת של כל ההוצאות הנוספות המושתות על התעשייה והמגזר העסקי, בדרך של חקיקה ו/או הסכמי עבודה קיבוציים.

במצב הנוכחי, ועד אשר התעשייה תוכל למצוא אפיקי שיווק נוספים, בסיטואציה שבה השקל הוא אחד המטבעות החזקים ביותר בעולם, אין להוסיף על העלויות המושתות על המגזר העסקי, אם אנחנו רוצים להמשיך ולשמור על מאזן מסחרי חיובי של ישראל.

בשורה התחתונה, ייתכן כי הקפאת תוספות העלויות המושתות על המגזר העסקי, בתוספת מאמצים להתייעלות ולמציאת שווקים חדשים, הן הדרך היחידה העומדת כיום בפני המגזר העסקי על-מנת לשמור על היקף היצוא של המשק.