להיערך לבוא הלוויתן

לקראת סוף שנת 2019, מאגר לוויתן יגיע לחוף, יחובר לרשת החלוקה הארצית, ולראשונה בתולדותיה, ישראל תוכל להכריז על צעד משמעותי בדרך אל עצמאות אנרגטית, ובעצם על ביטחון אנרגטי מלא, ועל סיום עידן התלות בצינור בודד לאספקת הגז לישראל. לצד החגיגות וההכרזות, היתירות האנרגטית שלוויתן יעניק לישראל חייבת להיות מלווה גם בצעדים קונקרטיים ובהכנה של המשק לקליטת הגז, בתחומי ייצור החשמל, התעשייה, התחבורה ועוד.

נכון להיום, משק האנרגיה עוד לא ערוך למהפכה האנרגטית של מאגר לוויתן. אמנם, בשנים האחרונות הממשלה הקימה שתי מינהלות לעידוד השימוש בתחליפי נפט - מינהלת לקידום תחליפי נפט מבוססי גז טבעי לתחבורה במשרד האנרגיה; והמינהלת לתחליפי דלקים במשרד ראש-הממשלה - שמטרתן היא לעודד את השימוש בתחליפי גז בתחומי המשק השונים, אולם הממשלה טרם אישרה צעדים משמעותיים כלשהם לקידום השימוש בגז טבעי במשק המקומי.

למרות האצת הפעילות והשקעת משאבים ניכרים בחיבור מפעלי התעשייה לגז, למשרדי האנרגיה, האוצר ואיכות הסביבה יש עוד מלאכה מרובה. ראוי שמשרדים אלו יאמצו תוכנית עבודה מתואמת, עם יעדים ברורים ומדידים, להטמעת הגז הטבעי במשק, תוך קביעת תאריך יעד של השלמת ההיערכות הנדרשת, עד לסוף שנת 2019, עם הגעת הלוויתן לחוף הישראלי.

האתגר המשמעותי ביותר שעומד בפני המדינה בהקשר זה, הוא קידום מעבר מהיר של משק ייצור החשמל מהפחם המזהם לגז טבעי, והובלת מהפכה סביבתית של ממש. בפועל, למרות ההכרזה על קבלת החלטת השקעה במאגר לוויתן, ועל אף שהשותפות במאגר מתחייבות על לו"ז ברור לפיתוח המאגר, עדיין לא התקבלה החלטה מחייבת על העברת תחנות-הכוח הפחמיות לגז טבעי, ועוד לא נקבע מי יקים את התחנות החדשות - חברת החשמל ו/או יצרני החשמל הפרטיים.

נציין כי המשך ההישענות על פחם כמקור אנרגיה מרכזי גם לאחר השגת יתירות אנרגטית, הוא פשע בריאותי וסביבתי, וחמור מכול, הוא עולה בחיי אדם. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כ-1,600 ישראלים מתים מדי שנה כתוצאה משריפה של דלקים מזהמים, כגון פחם, סולר ומזוט. הזיהום גבוה במיוחד באשקלון ובחדרה, הסמוכות לתחנות-הכוח הפחמיות. לכן, על הממשלה לפעול בדחיפות לפתרון הסוגיה של הקמת והפעלת תחנות-הכוח החדשות שמונעות בגז.

לצד תחום ייצור החשמל, קיימת גם אי-אחידות בעמדת הממשלה בנושאים אחרים. מצד אחד, היא מכריזה על רצונה בהטמעת הגז בתחבורה, ומצד שני, מתעקשת להעלות באופן דרמטי את מס הבלו על גז לתחבורה, כפי שרואים מיוזמת "מיסוי ירוק 3" של רשות המסים, שלמעשה קוברת את עתיד הגז בתחבורה.

לגבי הצעת רשות המסים - אין כל קשר בינה לבין חשיבה סביבתית-אסטרטגית, וכל מטרתה להמשיך להעשיר את קופת המדינה על חשבון הדאגה לאיכות הסביבה. על-פי הצעת הרשות, מס הבלו על הגז הטבעי בתחום התחבורה יגדל פי 135. כלומר, יוטל מס הזוי שפוגע אנושות ברצון לעבור לגז. העלאת המס מנוגדת להיגיון הכלכלי, שהרי הקטנת הזיהום מתחבורה במרכזי הערים תוביל למניעת ולצמצום הנזק לבריאות הציבור, ולחיסכון ניכר בהוצאות הממשלה, וגם שלנו האזרחים, לבריאות.

הגיע הזמן שהממשלה תתחיל ללמוד מטעויות העבר. בשנת 2013, כשמאגר תמר חובר לחוף, כמעט לא היו מפעלי תעשייה שהיו ערוכים לקלוט את הגז הטבעי, ורשת החלוקה האזורית הייתה בפיגור אדיר. כתוצאה מכך, המשק הפסיד הון עתק, ושילם מחיר סביבתי כבד. היום, כאשר הלוויתן כבר מתקרב לחוף, אנחנו, כלומר הקברניטים/ מקבלי ההחלטות, חייבים להוכיח שלמדנו את הלקח, ואנו ערוכים לממש את הפוטנציאל הסביבתי והכלכלי המלא של מהפכת הגז הטבעי בישראל.

■ הכותב הוא יו"ר איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז.