אמנם דוד אדרי ושי בן-דוד היו מודעים לכך שהם עומדים להישלח למאסר, בגין הרשעתם בהרצת האג"ח בחשבון הנוסטרו בבית ההשקעות פסגות, אבל כששופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוב, הקריא היום (ה') את גזר דינם, אדרי, בן-דוד, סנגוריהם ובני משפחותיהם הוכו בתדהמה.
השופט כבוב גזר על השניים עונשי מאסר חסרי תקדים בחומרתם כאשר מדובר בעבירות של הרצת מניות. אדרי נשלח ל-4.5 שנות מאסר (54 חודשים); ובן-דוד לשנתיים וחצי מאסר (30 חודשים), בגין הרשעתם ב-3 פרשיות שביצעו בשנת 2007, שהמרכזית שבהן היא הרצת האג"ח.
בנוסף, השופט הטיל על השניים קנסות משמעותיים: על אדרי - קנס בסך כולל של 4.5 מיליון שקל, ועל בן-דוד - קנס בסך 1.75 מיליון שקל.
עם יציאתו של השופט מהאולם, מיהרו שני הנאשמים לצאת מבית המשפט כשהם חפויי-ראש והמומים. גם עורכי הדין של שני הנאשמים - נוית נגב ואיריס ניב-סבאג (שייצגו את אדרי) וירון קוסטליץ (שייצג את בן-דוד) - סירבו להגיב לגזר הדין. "המשכיל בעת ההיא, יידום", אמר עו"ד קוסטליץ, ומיהר לעזוב את המקום.
מנגד, בתביעה הביעו שביעות-רצון מכך שבית המשפט קיבל את עמדתה לגבי העונש הראוי במקרה זה. התובעים, עורכי הדין יהודית תירוש, עמית בכר, אבי ארוניס וורד מושקובסקי מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), מסרו כי "מדובר בפרשה חמורה העוסקת ביכולתם של גופים פיננסיים גדולים להשפיע על שוק ההון לתועלתם הפרטית של בעלי התפקידים המכהנים בהם".
עוד לדברי התובעים, "גזר הדין משמש תמרור אזהרה לבעלי תפקידים וגופים גדולים אשר בעתיד יבקשו להשתמש בכוחם הרב לצורך השפעה פסולה על השוק, ומעיד כי אלה לא יתחמקו מן הדין גם בחלוף זמן מביצוע העבירות".
השפיעו על שערי האג"ח
אדרי ובן-דוד הורשעו במשפט בדצמבר האחרון. ההרשעה הגיעה כ-9 שנים אחרי שהמעשים התרחשו, וכאשר בכירי פסגות לשעבר, רועי ורמוס ושי ירון, לא הועמדו לדין, על אף שנחקרו באזהרה בזמנם.
בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כיהן אדרי כסמנכ"ל ברוקראז' בבית ההשקעות וכן ניהל את חשבון הנוסטרו של פסגות; בן-דוד כיהן כמנהל חדר ברוקראז' בפסגות. השניים הורשעו כי פעלו במשותף כדי להשפיע על שערי איגרת חוב ממשלתית לקראת "מכרז החלף" שביצע משרד האוצר בספטמבר 2007.
לפי התוכנית המשותפת, בימים שקדמו למכרז ביצעו הנאשמים עסקאות רבות בהיקפים גדולים, על-מנת להשפיע על שערי איגרת חוב שהשתתפה במכרז. בנוסף לתוכנית המשותפת פעלו אדרי ובן-דוד במטרה להשפיע על שערי איגרות חוב נוספות שהשתתפו במכרז. פעילויות אלה שיפרו את יחס ההמרה שלו זכו הנאשמים במכרז והשיאו לפסגות רווחים משמעותיים.
באישום נוסף הורשעו השניים בביצוע עסקאות בהיקפים גדולים, במטרה להעלות את שער איגרת החוב של חברת דלק נדל"ן. זאת, על רקע סיכום מוקדם עם מנכ"ל דלק נדל"ן, הלל רוז'נסקי, שהתחייב לרכוש את האג"חים במחיר גבוה יותר מהמחיר בשוק.
לפי אישום שלישי, אדרי ביצע פעילות מסחר תרמיתית, תוך ביצוע עבירת מירמה והפרת אמונים כלפי פסגות. בדצמבר 2008 רכש אדרי אג"ח לחשבונו הפרטי; לאחר מכן, במשך כ-3 שבועות הוא ביצע רכישות מאסיביות של אג"ח זה, באמצעות חשבון הנוסטרו של פסגות שהיה בשליטתו, במטרה להעלות את שער האג"ח. אחרי עליית השער הוא הקדים ומכר את האג"ח תוך גריפת רווחים משמעותיים; ורק לאחר מכן, ולאחר שמכירותיו גרמו לירידות שערים של האג"ח, אדרי מכר את האג"ח מחשבון הנוסטרו.
ניצול בוטה ובריוני של העוצמה
גזר דינו של השופט כבוב הוא מפורט, מנומק ומדגיש כי השניים, אדרי ובן-דוד, פעלו מתוך תאוות-בצע וגרפו סכומי-עתק בזכות מעשי המירמה שלהם. "הנאשמים פעלו לכל אורך הדרך להשיא את הרווחים לבית ההשקעות באופן ישיר, וככל שרווחים אלה גדלים - הרי חלקם של הנאשמים ברווחים האלה גם הולך וגדל, שהרי נוסחת התגמול מורכבת משכר קבוע ומאחוזים ומבונוסים שנובעים מהרווחים שנוצרים לבית ההשקעות".
כבוב ציין כי אדרי קיבל במהלך השנים 2007-2009 שכר ופרמיות בסכום של כ-65 מיליון שקל (!), כאשר הפרמיה שקיבל ביחס לשנת 2007 היא יותר מ-27 מיליון שקל. בנוגע לבן-דוד, הוא אמנם הרוויח סכומים פחות אסטרונומיים, אבל גם עליו קשה לרחם: בן-דוד זכה לפרמיה של כ-20 מיליון שקל במהלך 3 שנים אלה, מתוכם כ-7.5 מיליון שקל פרמיה לשנת 2007.
השופט דחה את טענת ההגנה, לפיה מדובר במניע כלכלי לטובת פסגות, ולא במניע של תאוות-בצע לנאשמים עצמם. לדבריו, "הנאשמים ידעו ידוע היטב שעל-פי נוסחת התגמול שהם חתומים עליה מול בית ההשקעות, הם זכאים לקבל חלק יחסי מהרווח שפעילותם מניבה לבית ההשקעות".
לפי גזר הדין, "הנאשמים פעלו במסגרת תפקידם בבית ההשקעות פסגות, מהגדולים בישראל, המנהל כספי ציבור בהיקפים עצומים של מיליארדי שקלים, כאשר הם מנצלים את אותה פוזיציה, את כוח המסחר העצום המצוי בידם ואת יכולת השפעתם על מחירי ניירות הערך בשוק באופן בוטה. הם פעלו מתוך כוונה להשפיע על שערי ניירות הערך נשוא 'מכרז ההחלף', תוך ניצול גודלו, עוצמתו וכוחו של בית ההשקעות באופן בריוני".
השופט כבוב הוסיף וכתב כי "שעה שעבירת התרמית וההשפעה על שערי ניירות הערך נעשית על-ידי גוף כה גדול ועוצמתי ובהיקפים של מיליארדים, הרי שהפגיעה במחירי ניירות הערך וביעילותו של שוק ההון היא קשה, ואף קשה מנשוא שעה שאותה התרמית מבוצעת על-ידי גוף מוסדי מהגדולים במשק. ממשקיע מתוחכם אשר מנהל כספם של אחרים מצופה, על אחת כמה וכמה, כי יתנהל בהתאם להוראות הדין".
השופט כבוב הוסיף כי הוא התרשם מאופיו של אדרי כמקצוען, בקי וכידען, כפי שהעידו עליו כל העדים שבאו אתו במגע במסגרת עבודתו. אולם, לדבריו, "הרצון לנצח והרצון להשיג הישגים בתחום מומחיותו של אדרי אינם מפחיתים כהוא זה מהחומרה שיש ליחס למעשיו. העובדה שמדובר באדם בעל תפיסה מהירה ויכולת ניתוח מרשימה, אינה יכולה להוות נסיבה מקלה שמצדיקה פעילות תרמיתית מוסווית ומתוחכמת כפי שנעשה על-ידי אדרי".
עוד נקבע בגזר הדין כי "נוכח היותו של 'מכרז ההחלף' מכשיר פיננסי חדש, פנה האוצר להתייעץ עם אדרי כגורם מקצועי, התייעצות שבמסגרתה הוצג בפניו מצג-שווא בדבר הפוזיציה של אדרי".
השופט הדגיש כי עיוות מחירי השוק על-ידי הנאשמים בסיטואציה מעין זו מהווה "פגיעה אדירה וקשה במשקיעים המשתתפים במכרז, באוצר, בשוק ההון עצמו, ביעילותו ובאמינות הציבור בו".
בית המשפט דחה את הטענה שהעלתה ההגנה לתקדימיות ההרשעה ולראשוניותה כמצדיקה הקלה בענישה, ואף דחה את בקשת חפיפת עונשים באישומים השונים שבהם הורשע כל נאשם.
לפי גזר הדין, "בכירותם של הנאשמים כמי שהיו ממונים על המסחר בברוקראז' בבית ההשקעות הגדול בישראל, שיקול-הדעת המלא שניתן להם לפעול בסכומי-עתק של מאות מיליוני שקלים, התנהלותם הכוחנית במסחר (שלא לומר דורסנית), הרווחים העצומים שהפיקו הן בית ההשקעות והן הנאשמים בפרמיה שנגזרת מגובה הרווחים, הפגיעה הקשה באמון הציבור והאחרים בשוק ההון, סיכון פעילות בית ההשקעות הגדול וגם ההפסד הכספי שנגרם לאוצר המדינה - יש בכל אלה להצדיק את העדפת האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשמים, במובן של הטלת ענישה מצטברת בגין האישומים השונים, אף אם לא הצטברות מלאה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
