לפני מספר שנים פגשתי מנכ"לית של חברה בינונית (250 עובדים) שניסתה תקופה ארוכה להתקדם לניהול חברה גדולה יותר אך ללא הצלחה. בטרם פגישתנו היא התייעצה עם חבר קרוב שלה, יו"ר אחד הגופים הגדולים במשק, שהמליץ לה לכבוש את היעד בתהליך דו שלבי. הוא הסביר (ובצדק) שחסר לה ניסיון בחברה גדולה וכי בשלב ראשון עליה לכהן כסמנכ"לית בחברה גדולה מאד (אלפי עובדים), ומשם להתקדם בהמשך לכס מנכ"ל חברה קטנה יותר (500-600 עובדים), אך גדולה מזו הנוכחית.
השוק עובד על מספרים
על פניו הצעה מעולה. היו"ר - איש בעל עשרות שנות ניהול בגופים מרכזיים במשק - יודע שלא מתקדמים במעבר בין חברות, שהשוק עובד לפי מספרים (ניהלת 100 איש, לא יתנו לך לנהל 400, כנ"ל בהיקפים כספיים), על כן הציע מעקף. הוא גם ידע להגיד לה במדויק באיזה שווקים הסיכוי שלה להתברג הוא הגבוה ביותר ולאילו חברות לכוון, כולל עם מי כדאי לה להיפגש. הכל היה נכון, רק דבר אחד הוא שכח. את זמן הקריירה.
הוא לא לקח בחשבון שזמן הקריירה שלה כמעט נגמר, שבגיל 52 כבר אין לה מספיק שנים לעשות מהלך דו שלבי, בקושי זמן לעוד תפקיד משמעותי אחד. מדוע? כי הסיכוי אחרי גיל 55 להתמנות למנכ"ל הוא קלוש, מהלך השמור למקרים יוצאי דופן בלבד. בגיל 50+ השאיפה הריאלית היא להמשיך לשרוד בשוק העבודה (במקרה הטוב לדחות קצת את תחילת הנסיגה), ואכן בסופו של דבר המנכ"לית נאלצה להתפשר על ניהול חברה קטנה משמעותית (60 עובדים).
מהו, אם כן, זמן קריירה ומדוע רוב האנשים אינם מודעים לו? זמן קריירה הוא פרק הזמן הריאלי מהכניסה לשוק העבודה עד תחילת הנסיגה הבלתי הפיכה בקריירה (כשכירים). פרק הזמן הזה משתנה בין תחומי עיסוק שונים, מקצועות, שווקים ומגזרים תעסוקתיים ואיננו קשור בהכרח לרצונות, היכולות, המוטיבציה או החיוניות של העובד (אם כי טעויות קריירה פטאליות יכולות לקצר משמעותית את זמן הקריירה).
לדוגמא, זמן קריירה של אנשי רפואה, כספים, תפעול, לוגיסטיקה ואדמיניסטרציה הוא הרבה יותר ארוך מזמן הקריירה של מרבית המקצועות האחרים, ואילו זמן קריירה בתחומי מכירות, פרסום, שיווק, הוא קצר במיוחד. מאידך, זמן הקריירה במגזר הציבורי ארוך משמעותית בהשוואה למגזר העסקי, כנ"ל בתעשיות המסורתיות בהשוואה להיי-טק.
בנק ימים קצוב
הבעיה עם זמן קריירה שמרבית האנשים כלל לא מודעים לו. הם מתייחסים לקריירה רק מבפנים, מנקודת המבט של היכולות הרצונות, הצרכים והמאוויים שלהם, מתעלמים לחלוטין מנקודת המבט של השוק, שהיא זו שקובעת מה ניתן ומה לא ניתן לעשות.
ההתעלמות מזמן קריירה באה לביטוי בשיא חריפותה בהקשר של הסבה מקצועית. רבים מהחושקים בהסבה כשכירים לא מודעים לכך שאין להם מספיק שנים גם לרדת לדרג נמוך במקצוע החדש וגם לטפס חזרה לדרג מקביל/קרוב לנוכחי, אלא עם מדובר על הסבה למגזר הציבורי (הוראה, סיעוד, עבודה סוציאלית וכו').
אבל למה ללכת רחוק? מספיק שנתקעים יותר מידי שנים באותו התפקיד מבלי שנצברים ערכי מותג, שבוחרים תפקיד לא נכון המסיט את הקריירה ממסלולה או שמזגזגים בין תחומי עיסוק ולא צוברים מומחיות בשום תחום, כדי שזמן קריירה קריטי יאבד לבלי שוב, שהרי כל יום שעובר נגרע מבנק ימים קצוב שלא ניתן להארכה.
מה עושים? הדרך להימנע מבזבוז זמן קריירה היא לתכנן מראש מסלול ל-10-15 השנים הבאות, כולל התחנות שבדרך, ובהתאם לקבל החלטות. המסלול חייב לקחת בחשבון את זמן הקריירה בתחום/ במקצוע/בשוק/במגזר הרלוונטי, כולל מסלול אלטרנטיבי במקרה הצורך (למשל מעבר ממכירות לשירות, מהיי-טק לתעשיות מסורתיות וכו'), כשבמהלך הדרך יש לבצע עדכוני מסלול בהתאם לשינויים. בכל מקרה תתקבל תוצאה טובה יותר בהשוואה לקריירה המנהלת ללא תוכנית, גם אם המרחק מהתכנון הראשוני למסלול הסופי הוא עצום.
לפעמים עדיף להתבזבז
ומה עם כבר בזבזתם זמן קריירה? המשימה המיידית היא הערכת מצב. כמה זמן קריירה נשאר לי בתחום העיסוק שלי? האם יש התאמה בין זמן הקריירה שנותר לי לגיל שלי, לדרג המקצועי, למטרות? האם קידום מבחינתי הוא עדין ריאלי או שכבר הגעתי לשלב הסטגנציה? האם הנסיגה שלי הפיכה או לא? הערכה בעקבותיה יש להגדיר מטרות ריאליות ולבנות תוכנית פעולה. אבל אל תטעו, לא תמיד נכון לזוז. לפעמים גם מי שמתבזבז 8 שנים באותו התפקיד עדיף לו שימשיך להתבזבז, הכל שאלה של אלטרנטיבות. בהצלחה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
