דרמה ויצרים הם נכס ניהולי

"אין לי זמן לדרמות", אמר לי השבוע יאיר, מנכ"ל של חברה שמקיימת מתחת לרדאר יחסים מתוחים בין חברי ההנהלה. "אני לא גננת. יש לנו יעדים מאתגרים, והתחרות בשוק משאירה אותנו בלי אוויר. אני לא יכול להתפנות למשחקי אגו, ולחסכים רגשיים".

יאיר לא לבד. הרבה מאד מנהלים חיים בהפרעה ארגונית שכזו, ומאפשרים להנהלות שלהם לחיות על חרבן. להתחרות על תשומת הלב של המנכ"ל/ית ושל חברי הדירקטוריון, ולצבור נקודות וכוח אחד על גבו של השני ושל שאר העובדים ובעלי העניין.

יריבות על בסיס אישי, דם רע ומלחמות מקצועיות בין-אישיות הן תופעות לוואי שכיחות בקומת הניהול של ארגונים וחברות רבים. כמו בחיים הפרטיים, גם בעבודה מערכות יחסים הן דינמיות ודורשות תחזוקה על בסיס קבוע. מי שרוצה להפיק ערך מישיבות ההנהלה חייב להיות מודע לפוליטיקה שמתנהלת על ומתחת לשולחן הדיונים.

ישיבת הנהלה היא לעולם לא רשימת הנושאים שעל סדר היום. על אלה אולי עוד אפשר לשלוט בעבודת הכנה ממוקדת, ובניתוב נבון של האינטרסים השונים והמשותפים. האתגר הניהולי הוא לזהות את הדיונים הסמויים שמתקיימים סביב השולחן. עשרות דיונים סמויים, ולעתים אף יותר, מתקיימים במקביל לישיבה המקצועית המתוכננת. כל המשתתפים, בלי יוצא מהכלל, משתמשים בפורום המכובד כזירת משא מתן למיצוב המקום שלהם בחברה. ההערכה שלהם בנוגע לקרבתם לעמדות הכוח, להשפעתם על קבלת החלטות, ושאיפותיהם המקצועיות והאישיות משפיעות על החלטות באופן שלא תמיד הם עצמם מודעים אליו.

במקביל לניהול הרושם המקצועי שכל המשתתפים שוקדים עליו מול חבריהם לפורום, הם מנהלים בינם לבין עצמם מערכה יצרית ותובענית על הערך שלהם בעיני עצמם. ישיבות הנהלה הן במה מאתגרת לבחינה ולשיפור של היחסים שלנו עם עצמנו. סגירה של פינות אפלות מהעבר, מימוש של תהליכי התפתחות אישיים ומנהיגותיים. כל משתתפ/ת ובלון הניסוי שלו או שלה.

כאילו לא די בכמות היצרים והאנרגיות שפרשנו עד כה על השולחן, עלינו להוסיף מטען חורג ומורכב הרבה יותר. זקן ארוך, כאורך חייו של הארגון, של עימותים ואי הסכמות, של יחסי כוח, טינות היסטוריות, ירושות והסכמים, מעצב את התרבות הארגונית ומכתיב את אופיין ותוכנן של החלטות שמתקבלות במראית עין של תהליכים סדורים. במקרים רבים משתלטות על הדיון אמיתות לכאורה, שאיבדו מזמן את תקופתן - והן יושבות על רצף של הסתעפויות, שאיש לא יכול לעקוב אחריהן.

"יש לך זמן לדרמות", עניתי ליאיר, "דרמה היא סיכון שדורש ניהול מיומן ומרובד". דרמה רדומה היא איום אסטרטגי, שעלול להתפרץ ברגע הכי רגיש והכי פחות מתאים. 

כדרכם של סיכונים, חשוב לבנות להם מפה מבארת של הכוחות, היצרים והמשאבים שהם דורשים ומייצרים, ולהקדיש להם את כל הזמן שיידרש. מרגע שהופכים את הדרמה לכלי עבודה, אפשר ללמוד ולאסוף על הארגון ועל קברניטיו, שיושבים סביב השולחן העגול, ידע חיוני ועתיר שימושים.

בעזרת גידור הדרמה והבנתה אפשר לשלוט בתהליכים מקצועיים ולרתום לטובתם צרכים אישיים. זו הדרך לגבש ולהטמיע עמדות חדשות, ולפרוץ את אותה קופסה שכולנו מחפשים פתרונות מחוץ לגבולותיה. דרמה היא אוצר ניהולי שבעזרתו ניתן להאיץ תהליכי אל-חזור. "אם תתפנה להקשיב ולזהות את הצרכים והיצרים, מבלי להישאב למחולל הרגשי שלהם", אמרתי ליאיר, "תוכל להגיע לנקודת ההשפעה המשותפת של הפורום כולו". 

■ הילה טוב היא יועצת אסטרטגית אישית לבכירים