"התקשורת לא חפה מטעויות, אבל מנסים לשקף את המגוון"

יום ראשון אחר-הצהריים, בית קפה בתל-אביב. בעוד 24 שעות יתחילו שידורי תאגיד "כאן" בטלוויזיה. כמה שעות לאחר מכן תעלה לשידור תוכנית התחקירים שהיא מובילה כעורכת ראשית בלב הפריים-טיים של ערב השידורים הראשון. אבל עכשיו טלי בן עובדיה מבקשת להפסיק את הראיון.

אחר-כך ניישר את ההדורים והאווירה תשוב להיות עניינית, אבל בינתיים, בן עובדיה חושדת בכתב שמולה, שהגיע כדי לחלץ ממנה "כותרת" שנוגעת לראש הממשלה בנימין נתניהו. שום דבר שהיא לא הייתה דורשת מהכתבים שלה, ועדיין, קשה להאשים אותה על הדריכות. בעידן שבו שום אייטם תקשורתי - שולי וזניח ככל שיהיה - אינו קטן מדי בשביל מי שאחראי על העניינים הגדולים ביותר במדינה, וכשעתיד התאגיד עצמו הפך כמעט עילה לפירוק הממשלה והליכה לבחירות - מי יודע אילו השלכות עשויות להיות לציטוט עסיסי מפיה של העורכת הראשית של תוכנית התחקירים של התאגיד.

וגם זה לא הכול, כי עננת נתניהו לא סתם מרחפת לה באופן כללי מעל סוגיית התאגיד, אלא נוגעת ממש בתוכנית של בן עובדיה. באוקטובר האחרון דיווח העיתונאי עמית סגל, כי אחת העילות המרכזיות להתנגדות של נתניהו לעליית התאגיד היא העובדה שחיים סלוצקי נבחר להפיק את תוכנית התחקירים של גוף השידור החדש. סלוצקי הוא הרי ידידו של מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, ועל יחסי מוזס-נתניהו - נו, על כך לא באמת צריך להרחיב.

"אנחנו לא שמענו את זה ממקור ראשון מאף אחד", מתייחסת בן עובדיה. "האם זה משפיע? תשמע, התקופה הזאת היא תקופה לא טובה לעיתונות בישראל. זאת לא תקופה לא טובה לתוכנית תחקירים X או לתוכנית תחקירים Y. זאת תקופה מאוד לא טובה לעיתונות בכלל. העיתונות בישראל נמצאת תחת מתקפה שלא תמיד אפשר להבין את המניעים שלה".

- הנימוק הרשמי הרבה פעמים - ובטח תסכימי שיש בו משהו - נוגע לחוסר הגיוון בתקשורת ולאחידות מחשבתית.

"בזמנו אמרתי שהיו כמה דברים שבהם העיתונות באמת הייתה צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמה. אני מדברת על פלורליזם על המסך, ועל תל-אביביות יתר, וכל מיני דברים כאלה, ואני חושבת שהחשבון הזה נעשה אפילו שהוא עוד לא הושלם.

"התקשורת לא חפה מטעויות, אבל היא התחילה כבר לתקן אותן. בתאגיד רואים את זה באופן גורף, אבל גם בכלי תקשורת אחרים. אתה רואה יותר ניסיונות לשקף את המגוון ולא רק את הארד-קור מדינת תל-אביב, ואני הייתי בתפקידיי בערוץ 10 אחת המובילות של הדבר הזה מהיום הראשון. אבל היכולת להתלהם על עיתונאים, לדבר על מעקבים בפייסבוק אחרי עיתונאים, לטפול כל דבר על העיתונאים - זה שייך לתקופה שהיא מאוד-מאוד לא נעימה. יש איזושהי מתקפה לא פשוטה על התקשורת".

- ראינו את זה בתגובות מאוד חריפות ולא מקובלות של ראש הממשלה לתוכניות התחקירים שעכשיו תתמודדו מולן בערוץ 2 ובערוץ 10.

"נכון, אבל מצד שני אני גם אומרת שבואו לא נגזים, כי בסופו של דבר אסור לשכוח שהתגובה הזאת (שנמסרה מטעם ראש הממשלה לתחקיר ששודר ב"עובדה") למרות שהיא לא עניינית, ומוגזמת וכל מילה כבר נאמרה עליה - שודרה אחרי תחקיר של שעה על לשכת ראש הממשלה. אז עדיין עושים כאן תחקירים, עדיין אנשים יכולים להתבטא. להגיד שאני לא חוששת שעל הדור הצעיר אווירת הפחד הזאת תשתלט? אני חוששת".

ראש בראש מול אילנה ודרוקר

"זמן אמת", כך נקראת תוכנית התחקירים שאותה מגיש אסף ליברמן (הפקה: חיים סלוצקי ודנה כהן הפקות), שפתחה השבוע את לוח שידורי הפריים-טיים של תאגיד השידור "כאן". מי שירצה, ימצא אולי סמליות או דו משמעות בשם שיכול גם להתפרש כתגובה לעידן הפייק ניוז הנוכחי. מי שירצה, יכול גם למצוא סמליות בעובדה שתוכנית הפתיחה הוקדשה לעיסוק נרחב בפרשיות השחיתות הגדולות שבהן היו מעורבים בכירי הפוליטיקאים כאן בשנים האחרונות, ולחבר זאת לעננה שמרחפת כיום מעל ראש הממשלה הנוכחי.

העונה הראשונה תכלול לא פחות מ-22 תוכניות, אתגר לא פשוט, אבל בן עובדיה נשמעת אופטימית. "אני יודעת בדרך-כלל כמה חומר אתה מצליח להכין בפגרה או עם כמה חומר אתה מתחיל את העונה", היא אומרת. "אני יודעת פחות או יותר איך זה בתוכניות המקבילות, שכולם שם כמובן חברים מאוד טובים שלי ואנחנו בקשר טוב, ויחסית אני מרגישה שאנחנו מתחילים את העונה הזאת עם הרבה חומר. ואני אומרת לעצמי שאם זה קרה בעידן האי ודאות הזאת שהיינו בה, אז כנראה שמשהו בעבודה עבד כמו שצריך".

- התוכניות שאת תופסת כמתחרות שלכם הן "עובדה" ו"המקור"?

"עובדה והמקור אלה תוכניות שהולכות בכיוונים שהתוכנית שלנו הולכת אליהם. הדנ"א שלי זה תחרות עיתונאית על סיפורים טובים. אני לא אגיד לעצמי שבגלל שאני משדרת בערוץ ציבורי, אז לא אתחרה עם עובדה על סיפור מסוים.

"זאת תוכנית תחקירים דוקומנטרית שבאה בראש ובראשונה לספר סיפורים עיתונאיים. אני עיתונאית כבר כל-כך הרבה שנים, שברור לי לגמרי שאי-אפשר כל שבוע לחשוף סיפור שיזעזע את אמות הסיפים. ולכן צריך לדעת לטפל בנושאים מעניינים שמיטיבים עם הצופה שלך ברמה הזאת שחשיפתם תעשה טוב לחייו. בעיקר אני תופסת עיתונות כהתגוששות בין המעניין לחשוב, ובהתגוששות הזאת לפי תפיסתי אני תמיד אטפל במעניין".

- אף שדווקא כאן, בשידור הציבורי, אולי תהיה לך יותר לגיטימציה לא לרוץ לבדוק את הרייטינג.

"קודם כול, אני חייבת לנסות את עצמי פעם אחת לא לרוץ לטבלאות הרייטינג, אבל יצטרכו להחליף לי את הדם כדי שזה יקרה. אני אבדוק גם אבדוק. אבל כן, אני כבר רואה שאני יכולה להרשות לעצמי דברים שאני מניחה שבערוצים מסחריים צריכים לחשוב עליהם פעמיים או שלוש. המחויבויות הן אחרות, זה ברור לגמרי".

בניגוד לשתי מתחרות בהובלת אילנה דיין ורביב דרוקר, "זמן אמת" לא מבוססת על כתבים קבועים אלא על במאים דוקומנטריים. "אנחנו מעסיקים את צמרת הבמאים הדוקומנטריים בארץ שעושים לנו את הכתבות", אומרת בן עובדיה. "ג'ולי שלז, ארי פינס שעשה את 'צל של אמת', נילי שק, ועוד רבים. לכל במאי יש כמובן את השפה שלו ומעל הכול תרחף השפה המרכזית של התוכנית". גם ליברמן המגיש אחראי לחלק מהכתבות, ועל רקע העובדה שהוא גם מגיש את תוכנית הבוקר היומית המרכזית ברשת ב' החדשה (יחד עם קלמן ליבסקינד), נראה שהוא עומד להיות אחד האנשים העסוקים בתאגיד.

- יש לך ציפיות מבחינת רמת רייטינג שסביבה את שואפת שהתוכנית תנוע?

"לפני רגע אמרתי שיש לי זכות לא לחשוב על רייטינג", היא צוחקת. "אני לא יכולה להגיד לך איזה ציפיות יש לי במספרים, כי אין לי מושג איך הדבר הזה ייראה. מתחיל משחק חדש. האם התאגיד יצליח לעשות איזשהו שינוי? האם מבט עם גאולה אבן בשמונה בערב זה משחק אחר שזה לא משחק אחר? הקהל יאהב לא יאהב? מתחילים רומן חדש ולך תדע אם הוא יביא לאהבה (בינתיים, התוכנית הראשונה זכתה לרייטינג של 3.9% בקרב בתי האב היהודים).

"אז להגיד לך מה הציפייה המספרית שלי? אין לי, אבל יש לי ציפייה ברורה לחלוטין, ואם היא לא תתקיים, אז אני בהחלט אחוש מאוכזבת: אני רוצה להיות רלוונטית, אני רוצה לעשות שינוי, ואני רוצה לתת פייט. להרגיש שאני מתמודדת שווה בין שווים מול תוכניות התחקירים שדיברנו עליהן. והן ותיקות, והן מה שנקרא מוערכות מאוד, ואני צופה בהן, ואני אוהבת אותן. אז אם תגיד לי ששלושת התנאים האלה יתקיימו - אני אגיד לך שאני עשיתי את שלי בשביל שנה ראשונה".

- על איזו רמה עומד מפלס הלחץ? ועד כמה משפיעה עליו העובדה שנבחרתם להיות התוכנית שפותחת את הפריים-טיים בתשע בערב ביום העלייה לאוויר?

"כבר פתחתי אי-אילו שידורים בחיים וחשבתי שאני כבר לא אתרגש, ובכל זאת אני חייבת להודות שיש בזה משהו מאוד מרגש. כשהתחלנו לעבוד, אני קיבלתי על עצמי החלטה לבודד את המערכת הזאת מכל הרעשים שבחוץ. איך אומרים? 'נילחם בטרור כאילו אין תהליך שלום, ונעשה שלום כאילו אין טרור'? אז בדיוק ככה החלטתי לעבוד. בודדתי את המערכת מהרעשים של כן תעלה לא תעלה, כן יהיה לא יהיה. אמרתי: 'תקשיבו, מקסימום, אם יגידו לנו שאין, אז נפסיק לעבוד, אבל כרגע אנחנו כולנו עובדים כאילו אין מחר'".

- זה נשמע כמו הדבר הנכון להגיד, אבל איך עושים את זה בפועל?

"כנראה שבאתי מצוידת עם הניסיון הזה מערוץ 10, כי שם עשר שנים בערך הרצתי מערכת חדשות מהמצטיינות במדינה, תחת איומים בלתי פוסקים של סגירה. עכשיו, זה נכון שזה לא פשוט, זה נכון שכולם קוראים את האתרים ונכנסים אליהם, ואנשים אומרים לעצמם מה יהיה אם לא תהיה לנו משכורת בכלל בעוד שבועיים. ובאמת, יש אנשים שבזה תלויה כל פרנסתם, וזה אולי הדבר הכי נורא במה שקורה: אנשים פשוט מאוימים כלכלית. אבל בכל זאת אני חושבת שבאיזשהו אופן, בצורה שאפילו הפתיעה אותי, כנראה שאצל כולם גבר הרצון הפנימי הזה בסוף לעשות עיתונות אמיתית".

"הרשות הייתה גוף חולה"

בן עובדיה, מהעיתונאיות המוערכות והבולטות בתחום החדשות בישראל, כנראה באמת כבר ראתה כמעט הכול בשדה התקשורת המקומי. היא התחילה עוד בעיתון "חדשות" המנוח, ובהמשך הייתה חברה בצוות ההקמה של חדשות 2, עורכת המהדורה המרכזית שם ועורכת "אולפן שישי"; הקימה את מערכת החדשות של ynet ועמדה בראשה. ממקימי חדשות 10 ובהמשך סמנכ"לית החדשות שם ועורכת המהדורה המרכזית. בקדנציה האחרונה שלה בחדשות 10, אחרי תחנה קצרה במיוחד באתר וואלה, שימשה כעורכת התוכנית "שישי" בהגשת אלון בן דוד וטלי מורנו, שירדה מהמסך אחרי כשלוש שנים, כשבערוץ החליטו להביא במקומם את איילה חסון, המתחרה מערוץ 1.

- הייתה צביטה כשהודיעו לך על הורדת התוכנית?

"ברור לגמרי. אף אחד לא אוהב שמורידים תוכנית שהוא עובד בה. הייתי מעדיפה שהתוכנית תעשה 10% רייטינג ולא יצטרכו להוריד אותה לעולם. בוא נגיד שבהתחלה תחושת האכזבה הייתה מאוד צורבת וקשה, ואחר-כך כשאתה מסתכל על זה אחורה אתה אומר 'אוקיי, גם אני הייתי מנהלת, וגם אני בתור מנהלת הייתי אמורה לחשוב אסטרטגית ולקבל החלטות כאלה'. חלקן אני אוהבת, חלקן לא".

- על מה התבססה ההחלטה האסטרטגית של הערוץ?

"מבחינה אסטרטגית התוכנית היחידה לאורך כל השנים בערוץ 1 שהצליחה להחזיק בנתח צפייה שהשפיע על ערוץ 10 הייתה יומן של איילה חסון. עם טלי ואלון, שביחד אני חושבת שעשינו תוכנית חדשות מצוינת, שלוותה בשורה של חשיפות עיתונאיות וכתבות מצוינות - הצלחנו להגיע לתקרה של 7%-6.5% ולא הצלחנו לפרוץ את התקרה הזאת. אז מבחינת קברניטי הערוץ, אם המטרה היא נקודות הרייטינג שאתה זקוק להם ביום שישי - וערוץ 10 במצב הנוכחי שלו מבחינה כלכלית לא יכול להרשות לעצמו לגמגם ברייטינג - אם זאת הייתה המטרה היחידה של המהלך הזה, אז הוא הצליח. לגמרי. ערוץ 2 לא נפגע מהמהלך הזה בכלל, אבל זאת לא הייתה המטרה. המטרה הייתה להגדיל את נתח הצפייה של ערוץ 10".

לאחרונה, לאחר שבדצמבר 2016 נפרדו בתאגיד משלומית אברהם ששימשה כראש חטיבת החדשות, הייתה בן עובדיה אחת המועמדות הבולטות להחליפה, אך בסופו של דבר, נבחר לתפקיד ברוך שי, עד אז עורך המהדורה המרכזית של חדשות 10.

"התמודדתי על התפקיד, מאוד רציתי אותו, כי ראיתי אתגר מאוד גדול בלהקים מערכת חדשות חדשה במדינת ישראל, וחשבו שברוך מתאים יותר", היא מתייחסת. "ברוך הוא איש מקצוע מעולה, אין לי שום בעיה עם זה, אבל להגיד לך שאני יודעת מה היה גורלי היום אם הייתי זוכה? לפחות כאן אני יודעת מה גורלי - אני מתעסקת היום בעיתונות נטו, אני לא צריכה להתעסק בכל המינהלות, לא לגייס אנשים, לא לפטר אנשים, לא לשלם לאנשים, לא להוריד להם משכורות. זאת אהבה מאוד גדולה, יש בזה גם יתרון. להגיד שלא התאכזבתי? התאכזבתי, אבל באמת לשבוע, וחזרתי לעבוד".

- בימים האחרונים סביב הסגירה הבאמת סופית של רשות השידור, שוב עלו טענות העובדים שם על זה שהיה אפשר לתקן את הרשות ולא היה צריך לסגור אותה. מה את חושבת על זה?

"אין דבר שהוא כואב יותר מסגירה של מקום עבודה, לא משנה אם זה מפעל, תחנת טלוויזיה או כל מקום אחר, אבל רשות השידור הייתה גוף חולה מאוד. זה לא התחיל אתמול או שלשום ולא לפני שנה-שנתיים. אני זוכרת את הימים שבהם הקמנו את חדשות 2, והיינו פתאום גוף מסחרי שפעל בתחום, וכשצלמים שלנו היו חוזרים מהשטח הם היו מזועזעים. הם היו מספרים על כתבים שפתאום ננטשו על-ידי צוות הצילום, כי מגיעה להם שעה הפסקה. שלא לדבר על פרשות השחיתות שנחשפו. יש היום איזו מין נטייה להסתכל בנוסטלגיה ולהגיד זה לא היה כזה רע, אפשר היה לשקם".

- אולי זה טיבו של שידור ציבורי בכלל? והנה עכשיו קם גוף חדש שבהתחלה ינוהל יותר טוב, אבל לאורך השנים יסתאב גם הוא?

"זה נכון שסכנת הסיאוב שם היא גדולה יותר, כי באמת כמו שאומרים זה 'כסף של אף אחד'. אבל נעשה ניסיון, אז מה, נקבור את הניסיון הזה? לא נעשה ניסיון כן לעשות את זה אחרת? היו פה שנים מאוד מפוארות של רשות השידור, שרק אחריהן הגיע הסיאוב. אז נניח שאנחנו צפויים רק לעשרים שנה של עיתונות וטלוויזיה טובה ולא מסואבת? אז לפחות הרווחנו את העשרים שנה האלה".