ממשיכה להלבין פנים ברבים

הכללים הסודיים וההנחיות שלפייסבוק בנוגע לצנזורה על פרסומים ברשת החברתית נחשפו לאחרונה. לפי מה שפורסם, פייסבוק טורחת לעצור פרסומים המכילים איומים על אנשי ציבור וצילומי עירום. מנגד, פרסומים הפוגעים בפרטיות ובשם הטוב זוכים לפי פייסבוק לזכות קיום. לדברי הרשת, "לא כל הפרסומים מפירים את הסטנדרטים הקהילתיים שלנו".

אמנם יש לברך על פעולת הרשת החברתית הגדולה ביותר לנקות ממסגרתה פרסומים פוגעניים. השאלה היא אם אמות-המידה נכונות. הרי ראוי היה לפעול בצורה רחבה יותר כדי למגר שורה ארוכה הרבה יותר של פרסומים בעייתיים, כאלה הפוגעים בפרטיותו של אדם, בשמו הטוב, בזכויות יוצרים ובזכויות אחרות.

התומכים בפעילות של פייסבוק יטענו כי זו הזירה הגדולה ביותר שבה חופש הביטוי זוכה למעמד בכורה. זה המקום שבו כל אדם יכול להתבטא, לקבל תגובות על הביטויים שלו ולנהל את הדו-שיח הזה ללא הפרעה של גורם עורך ומצנזר.

מנגד, יש פרסומים רבים ברשת שגורמים לשיימינג (ביוש), שפייסבוק משמשת להם במה מרכזית, וגם פרסומים פוגעי פרטיות, כמו פוסטים החושפים נטייה מינית של אדם, פרטים על מצבו הרפואי ועד פגיעה בשם הטוב.

הייחוד הבעייתי בפרסומים פוגעי פרטיות הוא שאין חזרה מהם. פרסום שעלה, מתגלגל הלאה במהירות, ואחרי כמה שעות כבר קשה לעצור את התפוצה של הידיעה הפוגענית. לכן דווקא בנושא הזה, חשובה הצנזורה המוקדמת לפרסום.

חוסר האונים מול פייסבוק נוגע גם לפרסומים שנעשים ברשת באופן אנונימי, תחת זהויות מזויפות. הרשת החברתית יכולה לסייע בחשיפה הזו של גולש אנונימי שפרסם תחת זהות מזויפת, על-ידי חשיפת כתובת ה-IP שלו (אינטרנט-פרוטוקול, תקן העברת נתונים ברשת), אשר תוביל לספק האינטרנט שלו, וממנו אל הגולש הפוגע.

אבל בישראל אין חקיקה המסדירה גילוי כזה במישור האזרחי, וכאשר בית המשפט העליון נדרש לסוגיה, הוא העדיף להשאיר את יצירת הבסיס למחוקק. אלא שהמחוקק עדיין לא עשה דבר בעניין.

חשיפת כתובת ה-IP של גולש אנונימי, שהעלה תוכן פוגעני, היא רק חלק מהפתרון לבעיה. גולש שרוצה בכך, יכול למצוא דרך להעלות פרסום ממחשב שאינו שלו, המצוי במקום ציבורי, ובכך להקשות את האפשרות לאתרו. לכן, חשובה העריכה המוקדמת שעל הרשת לבצע והסינון של הפרסומים עוד לפני שהם עולים לרשת.

את הקידמה הטכנולוגית, שלרובנו נראית היום כמובנת מאליה, לא הדביק המחוקק עד היום. אף שעברו יותר מ-20 שנה מאז הומצא האינטרנט, עדיין אין בארץ חקיקה אשר מסדירה את העולם הפתוח ברשת, ולא ברשת החברתית. השמצות ולשון הרע, פגיעה בפרטיות ופגיעה בזכויות יוצרים המתרחשות ברשת, זוכות לפרשנות בהתאם לחוקים הקיימים. והתוצאה - לא תמיד רצויה.

בהיעדר קביעה בחוק המסדירה את החובות המוטלות על הרשת, גם פעולה ישירה (תביעה) מול הרשת החברתית לא זוכה לגיבוי של בתי המשפט, בהיעדר קביעה בחוק המסדירה את החובות המוטלות על הרשת.

בימים אלה נדונה בכנסת הצעת חוק שמבקשת להגביל פרסומים באינטרנט, כאשר מדובר בפרסומי תועבה המבוצעים במקום פרטי, פרסומים הקשורים להגרלות ולהימורים וכן למסחר בסמים. מעניין שזכויות אדם, כמו הזכות לפרטיות ולשם טוב, אינן נכללות בהצעה. ניסיון להוסיף פרסומים כאלה לרשימה נתקל בקיר אטום.

מעבר לביקורת על דרך ההתנהלות של פייסבוק, מטרידה גם השליטה שיש לרשת על החיים שלנו. פייסבוק מתנהלת כמי שמנהל בעצמו את העולם. ראוי היה שהמדינות הנאורות היו מתאחדות תחת אמנה שתטפל בחובות המוטלות של רשת מסוג זה. לפני שזה קורה, לא היה מזיק אם גם המחוקק הישראלי היה נרתם לטפל בנושא במסגרת הצעת חוק שתקבע את המותר והאסור בצורה ברורה יותר.