פורטפוליו | חיים אהרון

משפחה: ההורים של אמא, שעסקו במסחר זעיר בבושאר שבפרס, עלו לארץ בתחילת שנות ה-50, כשאמא הייתה בת 14. הם הגיעו למעברה בחיפה ומשם לקריית שמונה. משפחתו של אבא, ששורשיה בעיראק, כווית ובחריין, גם הם סוחרים, עלו דרך פרס וטורקיה. סבא נפטר במעברה, וסבתא והילדים הגיעו לקריית שמונה.

הורים: סבא וסבתא לא עבדו, אז עול הפרנסה היה על כתפיה של אמא. היא עבדה בקטיף כותנה ותפוזים. במשך שנים הייתה מתוסכלת שבניגוד לאחיה, שעשו חיל בלימודים, היא לא מיצתה את עצמה, וכשיצאה לפנסיה התחילה ללמוד. גם אבא נאלץ לוותר על הלימודים והתקבל כעובד זוטר במחלקת בינוי של עיריית קריית שמונה. לימים הפך למנהל המחלקה. ההורים נפגשו במעברה.

ילדות: קריית שמונה, עם חברים ומשחקים בחוץ. כשהייתי נער התחילו הקטיושות. בהתחלה היינו אדישים אבל כשזה הגיע למצב של נפילה כל שתי דקות, אמא הייתה אומרת לי שעדיף לחזור לבסיס בצבא.

לימודים: אחרי שירות כמפקד טנק למדתי ראיית חשבון באוניברסיטת תל אביב. עבדתי כיומנאי במשטרה וכמאבטח ליד בתי אח"מים במשמרות לילה. עשיתי התמחות בסומך-חייקין, אצל שותף שעסק בקמעונות, וככה התגלגלתי לתחום ונשארתי בו. אחרי שלוש שנים במשרד, אחד הלקוחות לקח אותי אליו וכך הגעתי לכלל סחר.

כלל סחר: היה אז קונצרן של 120 חברות בבעלות משפחת רקנאטי ובנק הפועלים. נקלטתי כחשב והייתי מעורב בהקמת כלל פארם (שהפכה לניו פארם), פיצה האט וקנה ובנה, והכרתי את גיל אונגר, שהיה היו"ר. אחרי עשר שנים ביקשתי להתמנות לסמנכ"ל הכספים באחת מחברות הבת ועברתי לאייס, שם שימשתי בתפקיד חמש שנים.

אייס: אחרי עשור בקבוצה מוניתי לסמנכ"ל הסחר, והתחלנו את הייבוא מסין, שהיה עדיין בחיתוליו. אני הייתי גם ממובילי מהלך הרכישה של אוטו דיפו. אחרי ארבע שנים בני גאון ז"ל נכנס כשותף וביום אחד פיטר את כל ההנהלה.

כפר השעשועים: כשחיפשתי עבודה פגשתי את אבי כץ והחיבור בינינו היה מיידי. זה היה אחרי שהרבוע הכחול נכנסו לעסק והוא חיפש מישהו שיעביר אותו פאזה לחברה ציבורית, ומינה אותי לסמנכ"ל כספים. אחרי שמונה שנים בתפקיד, אבי מכר את העסק בניגוד להמלצתי. נשארתי שנתיים וכשהמצב התדרדר, עזבתי.

קופיקס: חזרתי לשלוש שנים לאייס כשהחברה נכנסה להקפאת הליכים, ואחר כך עברתי לקופיקס. שמרתי על קשר עם אבי במשך השנים ואני זוכר שעוד בכפר השעשועים הוא רצה למכור קפה בדולר וזה לא צלח. יש לנו 130 בתי קפה ו-29 סניפי סופרמרקטים. בתי הקפה מרוויחים כי עברנו כבר את המאסה הקריטית, והסופרים עדיין בהפסד.

מחירים: העלינו לשישה שקלים בגלל העלייה בחשמל, בארנונה ושכר דירה. השקל הזה עושה את ההבדל לזכיינים, שמחזיקים במרבית הרשת.

ראנץ' קופיקס: כיוון שברוב הקניונים אנחנו חסומים, בגלל התנגדות של מתחרים, עשינו שת"פ עם בורגר ראנץ' כחנות בתוך חנות, עם מטבח חלבי נפרד.

אירופה: חברנו לקבוצת משקיעים רוסית, שמחזיקה 65% מהמניות ומפעילה שבעה סניפים במוסקבה מתוך 17 עתידיים, אחד מהם בכיכר האדומה. אנחנו מוכרים קפה ב-50 רובל (קצת יותר משלושה שקלים) ובעתיד הקרוב נצא לערים נוספות. בשבוע שעבר חתמנו על חוזה עם הרוסים להקמת רשת נוספת במערב ובמזרח אירופה. הם יזרימו כסף ואנחנו את הידע והניסיון.

רינה: אשתי, הכי תומכת ואוהבת, רואת חשבון בתחום הבנקים ובעלת תואר שני במיסוי. הכרנו בסומך-חייקין והיום היא מלווה כעצמאית את הסבת מערכות החישוב של בנק יהב. אנחנו נשואים 28 שנים ויש לנו ארבעה ילדים, הבכורים תאומים. אנחנו גרים ברעננה.

פנאי: אשתי ואני החלטנו ללכת בכל חופי הים בישראל. לא מזמן הלכנו מראשון לציון לחבצלת השרון וחזרה. חוץ מזה, אני הרבה עם המשפחה.

תפיסת עתיד: הפן החברתי של קופיקס חשוב לי, כמי שבא מעיירת פיתוח. אבי ואני סיכמנו שאהיה בקופיקס עד הפנסיה.