נורה אדומה

נתוני הצמיחה שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לרבעון הראשון של 2017, היכו בתדהמה את רוב החזאים והכלכלנים. הכלכלה הישראלית צמחה בקצב נמוך של 1.4%, בעוד שעל פי התחזיות הייתה הכלכלה צפויה לצמוח ב-3.7%. אם כי, בנטרול נתוני הרכב, צמחה הכלכלה בקצב שנתי של 3.3%.

נתוני הצמיחה הנמוכים הם ביטוי לחולשת הצריכה הפרטית והישענותה על גידול בהלוואות. ברבעון האחרון ירדה הצריכה הפרטית - נורה אדומה שצריכה להדאיג את קברניטי המשק, משום שהצריכה היא מנוע פנימי לפעילות המשק גם בתקופות משבר. ייתכן שנתונים אלו מתלווים לבעיה חמורה יותר במנועי צמיחה נוספים במשק.

בעיית החוב הצרכני - העובדה המדאיגה במיוחד היא העלייה בחוב המשכנתאות ובחוב הצרכני, כמו גם העובדה שלפחות חצי מקצב הצמיחה של הכלכלה הישראלית נשען על גידול באשראי חובות, שמתדלק את הצריכה הפרטית והיבוא, במקום להישען על היצוא ועל גידול בהכנסה הפנויה. הגידול החד בחוב עלול להתברר כחרב-פיפיות. עלייה בחובות משקי הבית באופן שחורג מקצב הגידול בהכנסה הפנויה, בא על חשבון צריכה עתידית וגורע מפוטנציאל הצמיחה ברבעונים קדימה.

השפעה שלילית נוספת של נטילת הלוואות (הגדלת החוב) היא הפגיעה ביכולתם של משקי הבית לספוג זעזועים במשק, אם אכן יתרחשו. פגיעה זו בחוסנם של משקי הבית משפיעה בסופו של דבר גם על חוסנם של המערכת הבנקאית ושל המשק כולו.

בעיית היצוא הנחלש - נקודת חולשה מדאיגה - היא היצוא הישראלי שאינו מצליח לשחזר את קצבי הצמיחה של השנים האחרונות, ולמשוך עימו את המשק כולו. על פי נתוני הלמ"ס ירד יצוא הסחורות ב-7.7%, ברבעון שהחל בפברואר והסתיים באפריל 2017. אחד הגורמים המהותיים שמקשה על צמיחת היצוא הוא ייסוף שער-החליפין (פיחות הדולר/המט"ח). העובדה כי שער-החליפין הנומינלי-אפקטיבי, שכולל את סל מטבעות שותפות הסחר המרכזיות של ישראל, נמצא בשפל של כל הזמנים, מקשה מאוד על היצואנים הישראלים להתחרות בשוק העולמי.

בניגוד לשנים שבהן היצוא היה קטר-הצמיחה של המשק, היום ברור כי אם יתרחש זעזוע או משבר כלכלי משמעותי, שמקורו בכלכלה העולמית, המשק הישראלי יהיה פגיע הרבה יותר לעומת מצבו במשבר הסאב-פריים הפיננסי של שנת 2008.

בעיית החשיפה של הבנקים - הבנקים חשופים לסקטור הנדל"ן בשל החוב העצום שלו הם חשופים בהיקף המשכנתאות הגבוה שניתנו למשקי בית, בנוסף לשיעור גבוה של הלוואות צרכניות. כל אלו גורמים לכך שכל פגיעה בצרכנים תורגש ביתר שאת במשק ובמערכת הבנקאית. על פי דוח הפיקוח על הבנקים שפורסם בחודש שעבר, נוסף לכך שהאשראי הצרכני והאשראי לדיור עלו בחדות בשנה האחרונה, יותר ויותר משקי בית מתקשים להחזיר את האשראי לבנקים. זאת, בתקופה שבה ריבית הדולר נוסקת, ובארץ, בנק ישראל עדיין לא החל לעלות את הריבית, אך צפוי לעשות כן בסוף הרבעון הראשון של שנת 2018.

בעיית העלייה בריבית - העלייה בריבית השקל צפויה למתן עוד יותר את ביקושים ולפגוע בצריכה הפרטית ובחוסן הפיננסי של משקי הבית. נראה, כי עלייה בריבית תהא סמן חשוב לתחילת מגמה של התמתנות ואף לירידת מחירים בשוק הדיור. חלק מהיכולת ליטול הלוואות ולהמשיך את קצב הצמיחה בישראל נשען בין היתר על עליית מחירי הדיור. עלייה שסיפקה "עושר" וביטחון למשקי הבית ועודדה את הבנקים להגדיל את המינוף עוד יותר.

אמנם נתוני מפתח כיחס החוב לתוצר בישראל מתקרב ל-60%, והגירעון נמוך מאוד, אך כפי שראינו בשנים 2002-2003, הידרדרות כלכלית מגיעה מהר, בעוד נסיקה וצמיחה נבנות באיטיות. כך שהחשש נותר מפני סחרור הבא לרוב בפתאומיות. די בשנה גרועה אחת של המשק כדי לעורר את החשש של חברות הדירוג, ולהכניס את כל המערכת לסחרור ולפאניקה. לכן, בדומה לשמירת בריאות טובה ורפואה שלמה, השיטה הטובה היא לנקוט צעדי מניעה וריסון דווקא בזמנים של חוסר-ודאות גבוה, עדיף לנקוט את מידת השמרנות על פני חלוקת מתנות.

המדיניות הממשלתית ובראשיתה "תוכנית נטו משפחה" נתפסת כאהודה מאוד בקרב הציבור, אך ניתוח פשוט של הממצאים והנתונים שסקרנו, היה מביא את קובעי המדיניות למסקנה כי העיתוי הוא מסוכן ואומלל. מעניין ומדאיג, שבמשרד האוצר ובבנק ישראל לא היה מי שהתנגד או חשש לתוצאות תוכנית "נטו משפחה", מחשש שמא ייתפס כ"לא-חברתי". כך שגם בנק ישראל שחרר את החבל במקרה זה, ואפשר שלא בצדק.

בעבר, בנק ישראל ידע לבקר את הממשלה כשהיא לקחה סיכונים שנראו כחריגים. אמנם ייתכן שהכול יהיה בסדר, אף משבר או אירוע בלתי-צפוי בזירה הביטחונית לא יגיעו ולא יפקדו אותנו; אולם הבעיה היא שאם משהו כן ישתבש בדרך, כלכלת ישראל עלולה להיות פגיעה ולהיקלע לזעזועים, בשל העלייה המתמשכת במינוף משקי הבית.

האם צפוי מיתון בישראל? רוב הכלכלנים מסכימים כי מיתון ממשי הוא תרחיש קיצון. סביר יותר שתהיה כאן תקופה של צמיחה מתונה במיוחד במשק עתיר ילודה, שבו רף צמיחה גבוה משמעותית מהרמה שבמדינות המערב. במבט לטווח הארוך, לשיעורי הצמיחה הנמוכים תהא משמעות כלכלית שלילית נוספת, בשל ירידה בגביית המסים וקשיי הממשל לספק את רמת השירותים הנחוצה למשק. לצעדים של הידוק החגורה בלבד, תהא השפעה שלילית של התמתנות נוספת בקצב הצמיחה. לכן חייבים לעודד את הצמיחה.

ללא צעדים מעודדי יצוא וצמיחה, וכל עוד לא תגיע השפעה דומיננטית יותר על המשק, כמו שיפור במצב הכלכלה העולמית, המשק הישראלי יתקשה לשחזר את שיעורי הצמיחה שהורגלנו להם בעבר. פיחות השקל, עידוד הפריון, שיפורים טכנולוגיים ועוד, הם חלק מצעדים מעודדי צמיחה שיתרמו לחזרת המשק לתוואי הצמיחה הכה נחוץ לנו בבניין המשק והחוסן הלאומי.

■ הכותב הוא מנכ"ל פריקו, ניהול סיכונים והשקעות.