בדרך למומבסה

ספק אם דונלד טראמפ שמע על מומבסה, קניה. מאחר שהוא אינו צרכן להוט של תדרוכי מודיעין - ארוכים מדי, פרטניים מדי - לא ברור אם יועצו לביטחון לאומי טרח לעדכן אותו בשבוע שעבר. ביום האחרון של חודש מאי, נשיא קניה חנך מסילת ברזל חדשה מעיר הנמל הראשית של קניה אל בירתה ניירובי.

זה היה מאורע חשוב כשלעצמו בחיי קניה, פרויקט התשתית הגדול ביותר מאז עצמאותה, ב-1964. המסילה החדשה תקצר בחצי את הזמן הנדרש למכונית. הזמן הדרוש להעברת מטען יקוצרב-70%. עד חנוכת המסילה, דרך חד מסלולית קישרה את שתי הערים. מסילת הברזל ביניהן נמתחה בידי הבריטים לפני מאה שנה ויותר. היא הייתה כה אטית, עד שאריות היו קופצים אל הקרונות, וטורפים את יושביהם.

קניה היא אחת הכלכלות המצליחות של אפריקה. הנשיא אוהורו קניאטה הכריז בטקס החנוכה, שהמסילה היא *אבן פינה בהפיכת קניה לארץ בעלת הכנסה בינונית, מתועשת ומשגשגת*. הכנסה בינונית היא קטגוריה שיצר הבנק העולמי בשביל כלכלות שנחלצו מעוני, אבל עדיין לא הגיעו לעושר (http://tinyurl.com/mid-income).

קניה נמצאת בתחתית הקבוצה הזו, שחמישה משבעה מיליארד יושבי כדור הארץ שייכים אליה. אבל היא עומדת בתנופה, וניסיונן של ארצות בינוניות הכנסה אחרות מטעים את החשיבות העצומה של פיתוח תשתית, כדי להיחלץ מצווארי בקבוק של תעבורה ושל תקשורת.

היא הייתה כל כך ענייה

מה שעדיין איננו מסביר את התעניינותנו בקניה ואת הסמכתה לתדרוכי הביון של נשיא ארה*ב: פרויקט מסילת הברזל, שניתן לו השם *חירות*, עלה 3.2 מיליארד דולר. 90% מהמימון באו מסין, וחברה סינית הוציאה את הפרויקט אל הפועל. סינים ינהלו את המסילה בחמש השנים הבאות, לפני שיעבירוה לידי המקומיים.

קניה מצטרפת בזה אל שורה ארוכה של ארצות באפריקה, באסיה ואפילו ביבשת אמריקה, המניחות לסינים להניח את מסילותיהן, לבנות את גשריהן, לסלול את האוטוסטרדות שלהן, להקים את נמלי התעופה שלהן, לחפור את נמלי הים שלהן, ואפילו לכרות את תעלותיהן (תעלה סינית בניקרגואה תחבר את האוקיאנוס האטלנטי, דרך הים הקריבי, עם האוקיאנוס השקט, ותאיים בזה על בכורתה של תעלת פנמה. אם זה יעלה יפה, אולי הסינים יחליטו להתחרות גם בתעלת סואץ. אפשר רק לשער איזה תוואי הם יבחרו.)

מה מעניין להיזכר שב-25 השנה הראשונות של קיומו, המשטר הקומוניסטי בסין, תחת מאו צה טונג, הצליח להוציא אל הפועל תוכנית סיוע גדולה אחת ויחידה: הוא הניח מסילת ברזל במזרח אפריקה, שקישרה את זמביה חסרת המוצא לים עם נמל דאר א-סלאם של טנזניה. פרויקט TANZAM, כפי שקראו לו, היה בעת ובעונה אחת רמז על הפוטנציאל וראיה של חולשה. סין עצמה הייתה ענייה מרודה. היא הייתה זקוקה לעזרה לא פחות ממסתייעיה באפריקה. ראו-נא איפה היא עומדת כיום.

כמו צירוף של 40 איצטדיוני בייסבול

הסינים התחילו לפשוט על אפריקה עוד לפני 20 שנה. נוכחותם שם מעוררת התפעלות - ואי נוחות. אפריקאים לא מעטים מתרעמים על הסינים, וחושבים אותם לגלגול חדש של האימפריות הקולוניאליות האירופיות.

מגזין יום א* של ה"ניו יורק טיימס" פירסם לפני חודש כתבה מרתקת על מעשי הסינים בנמיביה, הארץ המדברית הענקית בדרום מערב אפריקה (http://tinyurl.com/china-namibia). בנמיביה מתגוררים 2.4 מיליון בני אדם. בסוף השנה שעברה העריכה ממשלתה, ש-100,000 מתוכם הם מהגרים סיניים של השנים האחרונות. ידם רב להם כמעט בכל תחום של פעילות כלכלית, קטנה כגדולה כענקית.

במרכז מעשיהם עומד הוסאב (Husab), מכרה אוראניום עצום ממדים בלב המדבר, השני בגודלו בעולם, *הפרויקט הסיני הגדול ביותר בכל אפריקה*. חברה ממשלתית סינית, המתמחה באנרגיה גרעינית, השקיעה בו 4.6 מיליארד דולר, והוא משתרע לאורך עשרה ק*מ ויותר.

בנמל המים העמוקים של נמיביה, וואלפיש ביי, הסינים יוצרים *חצי אי מלאכותי, הגדול כמו צירוף של 40 איצטדיוני בייסבול*. שמועות מדברות על תוכנית סינית להקים שם בסיס ציי. הסינים מכחישים.

הפנטגון בוושינגטון פירסם השבוע דין וחשבון, שבו צפה פריחה של בסיסי צי סיניים. אחד כזה כבר נבנה בג*יבוטי, סמוך לכניסה לים סוף. הפנטגון חוזה שהבסיס הבא יוקם בפקיסטן, בחוף הצפוני של הים הערבי. הודו מעקמת חוטם לנוכח האפשרות שהסינים רוצים בסיס לצוללותיהם בסרי לנקה, מדרום להודו.

900% יותר

עיתון בווינדהוק, בירת נמיביה, פירסם בתחילת השנה כתבה ארוכה על מעשי הסינים. הוא תיאר אותם פחות או יותר כלהקת עיטים, היורדת על נמיביה, ומכלה את אוצרותיה. עמוד השער של העיתון הראה דרקון בולע דגל נמיבי, תחת הכותרת *להאכיל את נמיביה לסינים*. הכתבה האשימה את הסינים בכחש, ברמייה ובניצול. היא תיארה כיצד הסינים הגישו חשבון על מסילת ברזל שהניחו, שהיה גדול ב-900% מן המחיר שהציעו קבלנים גרמניים ודרום אפריקאיים, שהמכרזים שלהם נדחו.

הכסף הסיני הזורם לנמיביה אינו נשאר בה. הוא משולם לחברות סיניות, המחזירות אותו הביתה; או שהוא *נמלט*. הכתבה נזהרה מלהאשים במפורש את ממשלת נמיביה בשחיתות. סוף סוף, הארץ הזו נמצאת בשליטתה של מפלגה אחת מאז עצמאותה, לפני 28 שנה. אבל זו הייתה ההשתמעות.

סין תחילה, העולם תחילה

ארה*ב עוקבת בדאגה - ובאפס מעשה. היא אינה מסוגלת להתחרות במזומנים הסיניים. היא עצמה תלויה בהם למימון חובותיה שלה. שליח אמריקאי נמוך דרג יחסית הגיע למעמד החגיגי בבייג*ין בחודש שעבר, שבו הסינים הציגו את יוזמת דרך המשי שלהם. הדרך המקורית קישרה את סין עם אירופה בימי הביניים בנתיב יבשתי, דרך מרכז אסיה. דרך המשי החדשה תקיף את העולם כולו.

בשעה שנשיא *אמריקה תחילה* רוצה להחזיר כסף ומקומות עבודה הביתה, סין רוכשת לעצמה מדרסי רגל 10,000 ק*מ מבייג*ין. עכשיו היא טוענת גם למנהיגות בינלאומית בהגנה על האקלים ובעידוד סחר חופשי.

לרוע המזל היא אינה מנסה להתחרות בארה*ב ביצוא דמוקרטיה וחירויות היחיד. זה לא. עניינה הוא לעורר את הרושם, שהדמוקרטיות הליברליות שוב אינן מסוגלות למלא תפקידי מנהיגות בזירה הבינלאומית.

לרושם הזה היו עליות וירידות. שורה של מנהיגים, שציפיות דמוקרטיות הכבידו עליהם שלא לצורך, היו מאזינים להוטים לבשורה הזו. עכשיו נראה שנשיא ארה*ב בכבודו ובעצמו פתוח לה, או לפחות מקל מאוד על התפשטותה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny