זלזול ביהדות העולם

בבחירות לכנסת שנערכו לפני כ-29 שנה, ב-1 בנובמבר 1988, זכה הליכוד ב-40 חברי-כנסת (מנדטים), והמערך ב-39. הליכוד, יחד עם מפלגות הימין והדתיים, היווה גוש של 65 מנדטים. מצב זה איפשר ליצחק שמיר להקים ממשלה בלי להציע שותפות לתנועת העבודה, אז המערך. אולם שמעון פרס סירב לוותר, וניסה לגייס לקואליציה את חברי הכנסת של אגודת ישראל.

וכדרכם של פוליטיקאים - פרס הבטיח להם כי אם יצטרפו לקואליציה בראשותו, תשונה ההגדרה של "מיהו יהודי" - מטרה שאליה שאפו שנים, אך לא היה ניתן להשיגה; תנועת הליכוד השיבה במכת נגד, והבטיחה אף היא לאגודת ישראל כי תפעל לשינוי ההגדרה של "מיהו יהודי" אם האגודה תצטרף לקואליציה בראשותם.

בשנות העבר, ההגדרה של "מיהו יהודי" עמדה במרכז הוויכוח על המהות היהודית של ישראל, בעיקר על שום ש"חוק השבות" מעניק לכל יהודי בעולם זכות לקבלת אזרחות ישראלית. נושא זה היה תמיד בעל חשיבות עקרונית ברמה העליונה במסגרת היחסים שבין היהודים בישראל לבין היהודים בתפוצות. אולם הפוליטיקאים שהיו אז בתחרות על הקמת הממשלה בחרו להתעלם ממשקלה המכריע של מערכת יחסים זו.

עם הגעת הידיעה על כוונת הליכוד לשינוי ההגדרה של "מיהו יהודי", החלו זורמות לישראל משלחות של ארגונים יהודיים מארה"ב ומבריטניה, שתי ארצות שמאמצות את עקרון חופש הבחירה של הפרט. המשלחות קיימו פגישות רבות עם נציגי המערכת הפוליטית בישראל, ובעיקר עם המיועד לראשות הממשלה, יצחק שמיר.

כמו מתרדמה עמוקה התעוררה המערכת הפוליטית בישראל, והחלה להבין ולהפנים כי שינוי ההגדרה של "מיהו יהודי" אינו עניין של מה בכך, ואין זה תחום הנוגע רק לכמה מאות משפחות. המשלחות הרבות מארה"ב הפעילו לחץ מאסיבי וחזק במיוחד. רה"מ שמיר, נוכח התנגדות עצומה זו של יהדות התפוצות, חזר בו מהכוונה להקים ממשלה צרה, והודיע כי לא יקבל על עצמו את האחריות האישית לפיצול העם היהודי. נוכח המצב החדש שנוצר, הוקמה ממשלת האחדות הלאומית השנייה, בראשות שמיר, הפעם ללא רוטציה.

בספרי, "לידתה של מהפכה", ביטאתי את התרשמותי האישית והישירה מיהדות ארה"ב. וכך נאמר בספר:

"במהלך שלוש השנים שחייתי בקליפורניה למדתי להעריך את היהדות הזו - תוססת, גאה בעצמה, מכירה ביהדותה שלא בהיחבא, אינה מתרפסת ואינה מתבטלת (בפני אחרים), שאפתנית, שוחרת השכלה, משקיעה בחיי החברה, מעניקה מרחב עצום להתקדמות נשים על בסיס שוויון, מכירה בקשר העמוק עם ישראל ומעוניינת בחיזוק המדינה וחרדה לביטחונה.

"צריך להיות טיפש מוחלט או גאוותן ריק מתוכן כדי לא להבין שיהדות ארצות-הברית, שפרחה על עקרונות החופש האמריקאי, היא אחד ממרכיבי העוצמה של ישראל; גורם מחזק שהוא דומיננטי עד היום, מדינית וגם כלכלית".

כנראה, שההיסטוריה חוזרת על עצמה בלבוש מעט שונה. גם היום יש משקל והשפעה אדירים ליהדות ארה"ב על שגשוגה הכלכלי ועוצמתה המדינית של ישראל. זהו מרכיב קיומי שאי-אפשר להתעלם ממנו, אפילו נוכח שיקולים קואליציוניים המשבשים לעיתים את שיקול הדעת וחובת האחריות.

כשממשלת ישראל מחליטה להעניק סמכות ייחודית לאישור הליכי גיור רק לבתי-הדין הרבניים, היא מזלזלת ביהדות העולם. המשמעות המעשית היא שינוי ההגדרה של מיהו יהודי. לא מדובר כאן בעוד ויתור קל למפלגות החרדיות. מדובר בסיכון מוחשי וממשי לאחדות העם היהודי. זוהי פגיעה אנושה וקשה במסירות ובתמיכה שאנו מקבלים בהתמדה מאז קום המדינה מיהדות ארה"ב, שהיא כל-כך חשובה למדינת ישראל.

אנו לא יכולים, על-פי שום גרסה ובתוקף שינוי איזה שהוא של סמכויות, לשנות את ההגדרה "מיהו יהודי". הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי ביהדות הם חלק בלתי נפרד מיהדות העולם. אין מקום ליצירת העדפות או הצבת חלקים ממנה ברמה נחותה מנקודת ראותה של מדינת ישראל.

אין לי שום דבר נגד החרדים, הם חופשיים לבנות את עולם ערכיהם, כל עוד אין הוא כולל הסתה. אבל, תפיסת עולמם כאילו מותר להם לכפות על הציבור החילוני בישראל את ערכיהם, היא תפיסה שגויה מיסודה שתוביל לפיצול החברה בישראל, והאחריות למנוע זאת מוטלת קודם כול על הממשלה.

על ממשלת ישראל, גם בתחום רגיש זה, לנהוג באחריות, להחליט את ההחלטות הנכונות, ולא לגרור את המדינה למשברים נוספים ומיותרים הנוצרים בגלל שיקולים פנים פוליטיים כאלו ואחרים.