שיתוף פעולה ושאיפה לשוויון: אזור תעשייה ערבי-יהודי בשפרעם

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים שצפון הארץ נמצא בפער משמעותי ברוב האינדיקטורים הכלכליים והחברתיים אחרי הממוצע הארצי ואחרי יתר אזורי הארץ. בישובים הערביים, שאוכלוסייתם מהווה כמחצית מכלל התושבים בגליל, המצב עגום במיוחד. הרעיון להקים פארק תעשייה בעיר שפרעם   הוא ניסיון של מוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות לאומית בטכניון, עם משרדי ממשלה, לקדם יוזמות של "מחוללי שינוי". ולמה בפרסומי היזמים מודגש נושא שיתוף הפעולה הערבי-יהודי? מסתבר שזה הליך לא מובן מאליו כלל וכלל, ושפרעם היתה החלוצה הבודדה שהואילה להרים את הכפפה ולשתף פעולה עם היוזמה.

שפרעם היא העיר השנייה בגודלה במגזר הערבי בצפון ומונה כ-40 אלף תושבים. מרבית התושבים ערבים מוסלמים אך יש גם דרוזים ונוצרים. מסקרים שערכה עמותת "אלפנאר", ששמה לה למטרה לעודד תעסוקת ערבים בישראל, עולה שלמרות שרוב האוכלוסיה צעירה יחסית, בעלת תעודת בגרות ושולטת בשפה העברית, הרי שמרבית האנשים, ובעיקר נשים, אינם עובדים. החוקרים סבורים שנתוני האוכלוסיה מצביעים על איכות ועל פוטנציאל צמיחה. נקודת המוצא שלהם היא שהקמת אזור התעשייה החדש. תתרום לשיפור מצבם הכלכלי של העיריה ושל התושבים.

ד"ר גלעד פורטונה, ראש המרכז למצוינות תעשייתית במוסד שמואל נאמן בטכניון, מבקש להדגיש שלמחקר קדם "פרויקט הצפון" שלמד את מצב האזור. מבחינת הטכניון, עניין האוכלוסיה הערבית קיבל עדיפות, בין היתר בגלל שלמעלה מ-20% מהסטודנטים במוסד הם ערבים. "חרתנו על דגלנו למנף את האוכלוסיה הערבית. אנחנו רוצים להסתכל על הערבים, לא כבעיה. ברור לנו שאם נשלב אותם בשוק העבודה נקבל מהם נכסים חשובים".

בשונה מתפיסת העולם של שנות ה-60 וה-70, שדגלה ב"ייהוד הגליל", באים יזמי הפרויקט ומדברים כעת על שילוב כוחות. "אנחנו רוצים לשנות את המצב שבו יש שתי כלכלות, אחת יהודית ואחת ערבית. בעבודה שלנו המלצנו לחבר ולא לייהד. אמרנו שאנחנו מקימים פארק תעשייה בהובלה ערבית, שישלב יהודים וערבים כדי להשיג את המיטב".

ולמה דווקא בשפרעם? לדברי פורטונה, זה קשור לכך שהעיר שפרעם טולרנטית באופן יחסי, שליד העיר יש מחצבה ענקית שלא בשימוש, ויש בה 600 דונם לא מנוצלים. ולמה שיהודים ירצו להשקיע בשפרעם? "בנצרת יש פארק תעשייה של אמדוקס וגילינו שיש שם המון עובדים משפרעם. חשבנו שנקים בשפרעם מרכז שיאחד כוחות".

פורטונה אומר שאפשר להסתכל על פארק תעשייה רק בצורה נדל"נית, כמקור לארנונה, אך יש גם גישה נוספת, "מודרנית: מנהל הפארק הוא לא רק נדל"ניסט, אלא מחבר את התושבים לממשלה, מסייע להשיג אישורים. שותף".

ראש העיר של שפרעם, אמין אל ענבתווי, גאה ביוזמה ואומר שזה הולך להיות אזור התעסוקה הגדול ביותר בחברה הערבית: "הבנו שהכלכלה היא מפתח לפיתוח היישוב. אי אפשר להסתמך על ארנונה או על משרדי ממשלה".

אל ענבתווי מאמין שאנו נמצאים בפתח תקופה חדשה: "המגמה חיובית. פעם ראשונה שבמשרדי ממשלה, ברמת מקבלי החלטות, מבינים שכדי לקדם את המדינה אסור לפספס את הפוטנציאל הטמון בחברה הערבית. החלטת ממשלה 922, מ-2015, שקוראת לשילוב כלכלי של אוכלוסיית המיעוטים, היא עדות להכרה בכך שחייבים לתקן את העוול, לצמצם את הפער ולשאוף לשוויון".

"למיעוט הערבי יש פריבילגיה אחת בישראל: הבעלות הפרטית על הקרקע. היישובים קיימים מאות שנים לפחות"

ביום חמישי האחרון התקיים בשפרעם כנס שהוא שיתוף פעולה של עיריית שפרעם, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי והחברה להגנת הטבע. הכנס נקרא "בין זכויות תכנוניות ושמירה על הטבע בחברה הערבית" והשתתפו בו מתכננים, אדריכלים וגם אנשי ציבור וחברי כנסת.

סאמר סוויד, מנהל מעל"א (המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי), מספר שהארגון שאותו הוא מנהל הוקם בשנת 2000, בעקבות הדיונים על תמ"א 35 (תוכנית המתאר הארצית לבנייה, פיתוח ושימור). ד"ר חנא סוויד היה אז ראש מועצת עילבון וחבר במועצה הארצית לתכנון ובנייה, והוא שיזם את הקמת המרכז כדי שילווה את הרשויות הערביות בענייני תכנון. מדובר בעמותה ללא מטרות רווח שממומנת ע"י קרנות בינלאומיות (קרן רוזה לוקסמבורג, הקרן החדשה ועוד) וגם מתשלום תמורת ייעוץ תכנוני.

סוויד סבור ששלמיעוט הערבי יש פריבילגיה אחת במדינת ישראל, והיא הבעלות הפרטית על הקרקע, שנובעת מהיותם של הערבים "מיעוט יליד, שלאורך מאות השנים האחרונות, על אף שינוי המשטרים בחלק ארץ זה, נשאר והתפתח באדמותיו, ביישובים הערבים שקיימים מזה מאות שנים לפחות".

סוויד מעיד שמצוקת הדיור הגדולה בחברה הערבית קשורה לכך שהקרקעות בישובים נמצאות בבעלות מיעוט. מצד שני, ל-70% מהציבור הערבי אין דירות בבעלותו. המשמעות היא שיש מחסור שהולך וגדל. לדבריו, זו הסיבה שראשי הערים הערביות פנו לרמ"י בבקשה להרחיב את גבולות הישובים על קרקע מדינה.

ולמה לא מצופפים את היישובים?

"השאלה היא האם תכנון על קרקע פרטית הוא שווה לתכנון על קרקע של המדינה? אני סבור שלא. לבן אדם יש זכות קניין על הקרקע שלו והוא מחליט מה יהיה בה. קשה לכפות על האנשים לבנות בסטנדרטים של ת"א. מאחר שהקרקע הולכת ואוזלת, ההנחה היא שהצפיפות תעלה. זו תופעה טבעית".

האם בציבור הערבי יש פחות ביקוש לשצ"פים (גנים או פארקים)?

"צריך להבין שהקרקע היא פרטית ומיועדת לבנייה. קורת גג קודמת לגנים".

סוויד מדגיש שהפתרון של "איחוד וחלוקה" (איחוד של כל כמה חלקות, חלוקה מחדש והפרשה של 40% לשטח ציבורי), יכול להיעשות רק תוך שיתוף של הציבור "אנשים יקבלו את זה אם יהיה אמון, אם ייווצר מצב שבו היועץ החברתי מכיר את התרבות".

ומה הקשר לחברה להגנת הטבע? "בחברה הערבית היתה זיקה טבעית לשמירת טבע. החברה היתה מחוברת לאדמה וידעה לשמור על הסביבה. מצד שני, אחרי הקמת מדינת ישראל נתפסו ארגוני שמירת הטבע כגופים שמגבילים את פיתוח היישובים. הקרקעות שהיו צמודות ליישובים הוגדרו כשמורות טבע, או שיוערו. גופי שמירת הטבע נתפסו כאויב".

שתי העמותות שיתפו פעולה בעבר בעניינים שונים וסוויד מאמין שיש להם גם כעת אינטרסים משותפים.

מנכ"לית החברה להגנת הטבע, איריס האן, מוטרדת מכך שעד עכשיו לא היה חיבור בין החברה הערבית לארגוני הסביבה: "חיבור המרחב ותכנון השטחים הפתוחים הוא לא עניין מגזרי, סקטוריאלי. הנושא של שטחים מוגנים נתפס לא אחת כחסם לפיתוח, ומצד שני היה פיגור בתכנון ולכן עבירות בנייה. המטרה היא לחשוב יחד".