הכרה בהפסד מירידת ערך נדל"ן

ביום 26 ביוני 2017 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז, פסק דין בעניין הזכות להכיר בהפסד הון כתוצאה מירידת ערך נדל"ן, וזאת בעניין סגל וסומת נ' פקיד השומה כפר סבא (ע"מ 10456-03-12).

באותו מקרה, נדון עניינה של חברה בשם סומת, שהחזיקה באמצעות חברת בת, בזכויות במגרש באזור התעשייה בנתניה שנרכשו בשנת 1995. רכישת המגרש מומנה בעיקרה בהלוואות בנקאיות וכן מהלוואות מסומת לחברה שהחזיקה בנכס. בשל עיכובים בפיתוח המגרש וריביות כבדות לבנקים, סך חובותיה של החברה הבת שהחזיקה בנכס היה גבוה משמעותית משווי המגרש. בשנת 2005 אף נחתמה עסקת קומבינציה, ממנה היה ניתן להיווכח באופן אוביקטיבי בשווי הזכויות, שהיו כאמור נמוכות משמעותית מסכום ההתחייבויות.

בסמוך למועד עסקת הקומבינציה מכרה סומת את השקעתה בחברה הבת לחברה קשורה בתמורה לסכום נמוך, אף שלכאורה ניתן היה לטעון כי השווי הינו אפס. לאור העובדה שסכום המכירה לא כיסה את סכום השקעתה של סומת, רשמה החברה הפסד הון בסכום של כ - 11 מיליון ₪. מאחר שסומת היתה חברה משפחתית, דהיינו שקופה לצרכי מס, ההפסד הועבר לבעל המניות בה, והוא קוזז כנגד רווח הון שהפיק בעל המניות באותה שנה ממכירת נדל"ן בארצות הברית.

פקיד השומה סרב להכיר בהפסד בטענה כי עסקת המכירה, שגיבשה את הפסד ההון הינה עסקה מלאכותית. לטענתו, המדובר במכירה בין שתי חברות באותה בעלות, שמטרתה היחידה הינה גיבוש הפסד הון והעברתו לבעל המניות לצורך קיזוז כנגד רווח הון, ומטעם זה יש להתעלם ממנה לצרכי מס.

בית המשפט, בפסק דין ארוך ומנומק של השופט ד"ר אחיקם סטולר, דחה את עמדת פקיד השומה וקיבל את עמדת המערערת לפיה ההכרה בהפסד וקיזוזו נעשו כדין. המדובר במגרש בשווי של 20 מיליון ₪ שנשא על גבו הפסדים של כ - 40 מיליון ₪, בחלקם הגדול לאור חובות גבוהים לבנקים. המסקנה לפיה אין סיכוי להחזר ההשקעה לחברה היתה נכונה לאותו מועד, ולפיכך החברה היתה רשאית להכיר בהפסד ההון ולהעבירו לבעל המניות.

בית המשפט עומד על כך שיש להרחיב את הזכות לקיזוז הפסדים, אחרת ייצא הנישום חייב במס על רווחים שכלל לא נבעו לו בסופו של יום.

עוד קובע בית המשפט שאכן היה טעם כלכלי למכירה בין החברות הקשורות, והוא שחרור החברה מערבויות לבנק שניתנו על ידה. בכך הסירה החברה את הסיכון של מימוש נכסי נדל"ן אחרים של המערערת במסגרת כינוס נכסים.

גם הטענה כי הסכום בו נמכרה החברה בתוך הקבוצה אינו ריאלי והינו מלאכותי נדחתה על ידי בית המשפט, זאת בין היתר גם לאור העובדה שסכום התמורה שנקבע נבדק והתקבל בעבר על ידי רשויות מיסוי מקרקעין. בית המשפט לא הכריע במישרין בסוגיה האם היה רשאי פקיד השומה לתקוף את השווי כפי שהוכר ע"י מנהל מיסוי מקרקעין, מאחר שטענה זו לא נטענה במועד ע"י המערערת, ולאור התוצאה אליה הגיע ממילא. עם זאת, אין ספק שהמדובר בטענה שראוי שתידון בעתיד.

בית המשפט התייחס גם לטענת פקיד השומה לפיה בדיעבד ניתן לקבוע שמצב החברה לא היה כה רע כפי שסברו תחילה. נקבע, כי את הבחינה יש לבצע נכון למועד הרלוונטי - כלומר שנת 2005, ולא בדיעבד. עם זאת, גם לגופו של עניין בבחינה בדיעבד של שבע שנים לאחר מכן, מצויה החברה עדיין בגרעון גדול של 15 מיליון ₪, גם לאחר מחילת חובות.

אין לנו אלא לברך על פסק הדין. יש בו כדי לשקף גישה כלכלית נכונה וראויה, המונעת עיוות מס מקום בו נישום נדרש לשלם מס על רווח, כאשר באותה עת לא יוכרו לו הפסדיו כקיזוז כנגד הרווח. חקיקת המס, המבוססת בחלקה על תורת המקורות הוותיקה, שהתקבלה בירושה עוד מתקופת המנדט, מקשה לא אחת על קיזוז הפסדים בין סוגי הכנסות שונים. עיוותי מס ארכאיים אלה, ייתכן שראוי שיתוקנו על ידי המחוקק, אך בהחלט אין מקום להרחיבם עוד יותר בדרך של פרשנות מצמצמת או פסיקה. מטעם זה, מן הראוי להכיר בהפסדי הון, מקום בו אכן ניתן להצביע על כך שהשקעה ירדה לטמיון על סמך קריטריונים אובייקטיביים ברורים, כאשר לדעתנו אין מקום לדרוש בהכרח את פירוקה של חברה מוחזקת או מכירתה, לצורך הכרה בהפסד מהשקעה בה.

הכותב הינו ממשרד אלתר עורכי דין

האמור במאמר הינו על דעת הכותב בלבד, אינו משקף בהכרח את עמדת רשויות המס ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני.