יש לה קבלות

במאמר שפורסם במדור זה בשבוע שעבר עסקנו בזווית הפוליטית של בחירת נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, לקדנציה נוספת. במאמר זה נעסוק בזווית הכלכלית של כהונת פלוג.

חודשים אחדים לפני שהנגידה פלוג נכנסת לשנתה האחרונה בקדנציה, כלכלת ישראל מצויה במצב טוב ותחזית הצמיחה העדכנית של מחלקת המחקר של בנק ישראל היא כי הכלכלה המקומית תצמח השנה בשיעור של 3.4%.

הצמיחה הכלכלית מהירה יחסית, האבטלה בשפל, ומשבר כלכלי גדול לא התרחש במשמרת של הנגידה פלוג. נכון, הסיטואציה הכלכלית המשופרת אינה הישג בלעדי של בנק ישראל, אולם הבנק המרכזי הוא שותף בכיר להצלחה הכלכלית, בשל המדיניות המוניטרית שלו ההולמת את התנאים הכלכליים.

היעד המרכזי של בנק ישראל הוא עמידה ביעד האינפלציה של ממשלת ישראל, העומד בטווח רחב של 1% עד 3% לשנה. האבסורד הוא, שבמשך שלוש שנות הכהונה של פלוג בתפקידה כנגידה, החמיץ הבנק המרכזי את הטווח התחתון של יעד האינפלציה השנתי, ועדיין ניתן לומר כי הבנק המרכזי עשה את תפקידו בזירה זו באופן סביר.

בשנים האחרונות צנחו מחירי כמה וכמה מוצרים סחירים, ובראשם מחירי האנרגיה. ממשלות ישראל נרתמו למאמץ אפקטיבי ושיטתי להפחתת יוקר המחיה ולהגברת התחרות, השקל המשיך להתחזק ועוד.

במציאות זו, עמידה ביעד האינפלציה השנתי הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית, ולכן המפתח של הבנק המרכזי המקומי בזירת המחירים המקומית היה ונותר עיגון ציפיות האינפלציה הבינוניות והארוכות בטווח יעד האינפלציה הממשלתי, על-מנת למנוע סחרור מסוכן לסביבה דפלציונית.

בנקודת הזמן הנוכחית, האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים בישראל מגרדת את הרף התחתון של התחזיות, וציפיות האינפלציה לטווחי הזמן הבינוניים והארוכים אכן עומדים בטווח היעד הממשלתי. לכן, ניתן לומר שהבנק המרכזי מצליח לפי שעה לנווט את המשק בדרך סבירה בתנאים האינפלציוניים שהבשילו במשמרת של פלוג.

עם זאת נציין, כי לאחרונה נרשמה צניחה מחודשת בציפיות האינפלציה לטווחים הבינוניים והארוכים, כך שהאצה של הקריסה בציפיות האינפלציה בשנה הקרובה, תאיים על ההישגים של בנק ישראל בזירת האינפלציה, ותטיל צל על הישגיה של הנגידה.

לאחרונה נשמעות ביקורות מוצדקות על תפקודו וטיפולו של בנק ישראל במתן האשראים הבנקאיים בעלי הביטחונות החסרים, שניתנו לטייקונים הכושלים. ייתכן כי בנק ישראל יכול וצריך היה, במשמרת של פלוג, לפעול בדרך מהירה ונחרצת יותר בטיפול בנושא. אולם באותה הנשימה נאמר, כי מרבית הטייקונים שקרסו קיבלו את האשראי האמור במשמרתו של הנגיד המהולל פרופ' סטנלי פישר, ולא בתקופתה של פלוג. כך גם השערוריות של השלוחות הבנקאיות הזרות קרמו עור וגידים במשמרת של קודמיה בתפקיד, ומטופלות כיום.

הוגן לומר גם, כי פלוג והמפקחת על הבנקים, חדווה בר, קוצרות פירות באושים של מחדלי העבר בפיקוח על הבנקים. במשמרת של פלוג, חוזק חוסנה הפיננסי של המערכת הבנקאית, חל שיפור בתיק האשראי הבנקאי, וכן השתפרה שקיפותה של המערכת הבנקאית מול לקוחותיה; ובמקביל, העלויות הבנקאיות הוזלו. אמנם הביקורת על הבנק המרכזי על המכשולים שהוא מערים על הגברת התחרות במערכת הפיננסית היא לגיטימית, אולם טבעי הוא שעבור הבנק המרכזי, חוסנה של המערכת הבנקאית יעמוד בסדר עדיפות גבוה יותר מהגברת התחרות.

ההחלטה האסטרטגית של בנק ישראל בהובלת פלוג - להמשיך בריבית משק אפסית (0.1%) ובמדיניות שקבע קודמה פישר בנוגע לצבירת יתרות מטבע-החוץ (המט"ח), במטרה להחליש את המטבע המקומי ולתמוך ביצוא - היא החלטה כלכלית שנויה במחלוקת. ההתחזקות המאסיבית של השקל בחודשים האחרונים יחסית למטבעות הסחר המרכזיים, מלמדת כי האתגרים של בנק ישראל בזירת מטבע-החוץ רק גדלו בשנים האחרונות.

בנק ישראל לא רושם הצלחות ניכרות בזירת שער-החליפין; ולראיה, שער השיא של השקל ביחס לסל המטבעות. אולם לולא היה בנק ישראל פועל באגרסיביות בזירת המט"ח, היה מצבו של היצוא הישראלי קשה עוד יותר. בראייה קדימה, איננו רואים כי לרשות בנק ישראל עומדים שפנים שמסוגלים להפוך את תנאי הבסיס - שתומכים בשקל חזק - בשוק המטבע. לכן, כל מה שמסוגל לעשות הבנק המרכזי, בעבר וגם בעתיד, זה למתן ייסוף השקל, ולקנות זמן עבור היצואנים לבצע התאמות חיוניות.

תרומה מסוימת לצינון קצב עליית מחירי הדיור

בשנה האחרונה חלה האצה בולטת ומדאיגה בקצב ייסוף השקל. אם מגמה זו תקצין בשנה הקרובה, תהיה בכך פגיעה במוניטין המקצועי של הבנק המרכזי ושל העומדת בראשו; ואתגר כלכלי אמיתי עבור המשק הישראלי. לפיכך, בנק ישראל יידרש לנהל את "מלחמת המטבעות" (העולמית) הקשה, בתחבולות ובשילוב ידיים הדוק עם משרד האוצר. עם זאת, בסביבה הכלכלית הנוכחית איננו צופים מהפך חד במגמת המסחר במטבע.

ההחלטה ההיסטורית של בנק ישראל מימיו של פישר, שאותה אימצה פלוג, להתמקד בעידוד היצוא, תרמה תרומה משמעותית להתנפחות בועת הדיור במדינת ישראל. אולם אם הממשלה הייתה מגדילה מבעוד מועד את היצע הדיור במדינה, המחיר הכלכלי היה נמוך יותר, והאוויר החם היה יוצא מבועת מחירי הדיור. הצעדים המאקרו יציבותיים אשר הנהיג בנק ישראל בזירת מחירי הדיור בשנים האחרונות, תרמו תרומה מסוימת לצינון קצב עליית מחירי הדיור; וחשוב לא פחות - הם הקטינו את הסיכון ללווים ולמערכת הפיננסית.

גם בזירות אחרות פועל הבנק - לאחרונה החל בנק ישראל להקדיש תשומת-לב מרובה גם לאשראי הצרכני הצומח במהירות, בדגש על האשראי לשוק הרכב. כך שגם במקרה זה נראה שהבנק המרכזי לא מנותק מן האיומים הכלכליים המרכזיים המתפתחים אל מול עינינו.

בשורה התחתונה, נראה כי בנק ישראל מתמודד בדרך טובה עם מרבית האתגרים הניצבים לפתחו, גם אם הישגיו שבריריים, ותמיד יימצא ה"מומחה" או ה"איש מהרחוב" שימצא נימוקים טובים לחלוק על הערכה זו.

■ הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון