ביומיום, קרלה גרסיה גרנאדוס, מנכ"לית ערבה מיינס, בעלת הזיכיון לכריית נחושת במכרות תמנע, יושבת במשרדי החברה בהרצליה פיתוח; אך בערך פעם בשבוע היא קופצת לתמנע, 44 מעלות בשעות הצהריים בשבוע האחרון, יורדת לעומק של 150 מטר ומתמוגגת. "זה מקסים", היא אומרת בעיניים בורקות ומתפלאת שבני שיחה לא נהנים באותה המידה מהשהות בבטן האדמה. "אני אוהבת את זה כל-כך. יש כאן המון עוצמה והרמוניה".
ועוצמה בהחלט יש. מכרה הנחושת היחיד בישראל הוא עיר שלמה מתחת לאדמה עם כ-40 קילומטר של שבילים, דרכים, הסתעפויות, שלטי הכוונה, תשתיות חשמל, ואפילו חדר אוכל לעובדים - מקסיקנים וישראלים - רובם מהפזורה הבדואית, אך לא רק. ברחבי המכרה פועלות מכונות ענק שעוסקות בכריית העפרה, חומר הגלם שממנו מיוצרת הנחושת, או בחיזוק הקירות באמצעות התקנת רשתות ברזל מסיביות שאמורות למנוע התמוטטות.
אם וכאשר יסתיים תהליך הקמת המפעל לעיבוד העפרה במקום, ניתן יהיה להפיק מהמכרה 3.6 מיליון טונות עפרה לשנה שיעובדו ל-26 אלף טונות קתודות - מעין אריחים דקים של נחושת לשימוש תעשייתי בשווי נוכחי שנע סביב ה-164 מיליון דולר. אלא שכרגע, ערבה מיינס נמצאת בפרשת דרכים: מענק שהובטח לה על-ידי משרד ראש הממשלה, בגובה 80 מיליון שקל (בנוסף למענק מותנה של 115 מיליון שאישר מרכז ההשקעות) מצוי בסימן שאלה גדול ולפי החברה, קבלתו תכריע אם המפעל יקום בסמוך למכרה או שכל המערך יעשה רילוקיישן לירדן.
את העברת המענק נכון לעכשיו מטרפדים היועצים המשפטיים של משרד האוצר, משרד הכלכלה ומשרד המשפטים, הטוענים פה אחד שלא מגיע, ואם כבר מגיע, אז לא 80 מיליון שקל, אלא 35 מיליון שקל בלבד. "כרגע", טוענת גרסיה גרנאדוס, "אין לי שום החלטה ביד גם לגבי ה-35 מיליון שקל. כשיהיה לי נייר, אוכל לבוא איתו אל החברה למעלה (אהמסה - Ahmsa המקסיקנית, ה' מ'), ושם יקבלו החלטה".
- מה באמת אומרים בחברה למעלה?
"הם דואגים, כי יש חוסר ודאות. התשובה הנוכחית היא שאי אפשר לקבל את המענק. המסר שאנו מקבלים מהממשלה וחברי הכנסת הוא שבודקים את העניין. בכל העולם ממשלות רוצות פרויקטים כאלה, שמספקים עבודה לעובדים חסרי השכלה. מחפשים בנרות אחרי השקעות כאלה, כי זה נותן פיתוח ותשתיות לאזור שלם. כשיש מפעל כזה, יש עובדים וצריך הרבה שירותים מסביב - מתובלה, דרך מורים ועד רופאים".
התסבוכת של פרשת המענק לא מסתיימת כאן. אל תוך הקלחת הזאת זינקו כדי לעזור לחברה חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית - החל מח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני), הרואה בכך פתרון תעסוקתי בערבה, ועד יו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה), ויו"ר הקואליציה דוד ביטן (ליכוד). השניים האחרונים החלו לקדם השבוע, הצעת חוק שתפטור את ערבה מיינס מתמלוגים על רווחי יתר (ששינסקי 2), וזאת כפיצוי אם לא יועבר המענק.
מה פתאום מבטיח משרד רה"מ מענקים לחברות כאלה או אחרות? האם תרמה לכך העובדה שאת החברה מייצג, במקרה או שלא במקרה, משרד עו"ד שמרון, מלכו, פרסקי ושות', הידוע הרבה יותר כמשרד שבו שניים מהשותפים הבכירים יצחק מלכו ודוד שמרון (החשוד עתה בפרשת הצוללות) הם מקורביו של רה"מ? והאם היה כאן - כפי שהתבטא היועץ המשפטי של משרד האוצר, אסי מסינג, בדיון האחרון בוועדת הכספים - "מענק מתחת לשולחן לערבה מיינס"? בואו נצא לדרך.
מקסיקנים כורים בתמנע
ערבה מיינס הוקמה ב-2005 כחברה בת של אהמסה פלדות ישראל, חברת אחזקות והשקעות בתחומי הכרייה ופתרונות מים חכמים. אהמסה ישראל היא חברה בת בבעלות מלאה של הקונצרן המקסיקני אלטוס הורנוס, שבשליטתם של אנשי העסקים אלונסו אנסירה וחוויאר אוטריי, העוסק בייצור מתכות ומפעיל מכרות נחושת, ברזל, פלדה ופחם ברחבי העולם. בסוגריים נציין כי לפי פרסומים בעיתונות, באמצע שנות האלפיים אנסירה התגורר תקופה קצרה בישראל על רקע מחלוקת קשה עם ממשלת מקסיקו שהאשימה אותו בעבירות מס ועבירות סביבתיות.
אהמסה הגיעה לישראל ב-2004, כחלק משיתוף פעולה עם בריטיש גז, שבאותה תקופה קדחה בישראל בחיפוש אחר גז ונפט. העניין של אהמסה באופרציה הישראלית של בריטיש היה באוריאה, שתנן בעברית, שהיא תרכובת אורגנית של חמצן, מימן, חנקן ופחמן, המשמשת בעיקר בהליכי ייצור אמוניה. זמן קצר לאחר הגעת הקונצרן המקסיקני, עלתה האפשרות לכרות נחושת.
כריית נחושת רחוקה מלהיות עניין חדש בתמנע ולפי חפירות ארכיאולוגיות מגיעה עד למאה העשירית לפני הספירה. בשנות ה-50 הניחה המדינה את היסודות לכרייה מודרנית והמכרות פעלו עד שלהי שנות ה-70, אז נסגרו בשל חוסר כדאיות כלכלית. בשנים הבאות נעשו עוד ניסיונות לחדש את הכרייה, אולם אלה לא צלחו וב-1984 המכרות נסגרו סופית.
הרעיון של אהמסה היה להקים מפעל ייצור שירכז את התפוקות של המכרה בישראל ושל מכרה נוסף שהחברה תכננה להקים בירדן. התנאים הגיאולוגיים זהים, והמרחק לא גדול, כך שהמערך הכולל נראה לקונצרן כאופציה טובה להשקעה. גרסיה גרנאדוס: "בעבר היו פה מכרות, כך שהייתה הרבה אינפורמציה שעליה בין היתר התבססנו".
ישראל קסמה למקסיקנים גם בהיבט אחר: "חשבנו שהשקעה במדינה כמו ישראל, שיש בה חוקים והיא מדינה מערבית, בעלת מערכת פיננסית חזקה, יותר בטוחה. בשבילנו זה היה כמו להיכנס למדינה אירופית", מסבירה המנכ"לית.
גרסיה גרנאדוס, 49, שעבדה אז באהמסה, מונתה למנכ"לית החברה שהוקמה בישראל. סיפורה האישי לא משאיר ספק בדבר התאמתה: סבה, חורחה גרסיה גרנאדוס, היה שגריר גואטמלה באו"ם בעת ההצבעה על הקמת המדינה והרים את ידו בעד (הסיפור הרומנטי הזה, אף תיבל את דיוני ועדת הכספים). לימים, נשלח לישראל כשגריר גואטמלה, ובאחד מביקוריו של בנו אצלו, הוא פגש כאן באמה של קרלה, ישראלית ילידת פולין. הם נישאו ועברו לגואטמלה, שם נולדה קרלה. לימים, בילתה כאן קרלה חלק מילדותה, כשאמה מונתה לשגרירת גואטמלה בישראל. בשנית היא הגיעה לישראל עם בעלה לשעבר, שכיהן אף הוא כשגריר בישראל אך מטעם אל סאלוודור. שליחותה הנוכחית היא השלישית במספר. שני בניה גדלו כאן ולמדו בביה"ס האמריקאי, ואחד מהם אף לומד באוניברסיטה בישראל.
חזרה לחברה: לאחר קבלת זיכיון הכרייה, פנתה החברה לבצע עבודות פיתוח במכרה, וב-2007 הגישה בקשה לקבלת מענק במסגרת "מסלול מחוללי שינוי בפריפריה" של מרכז ההשקעות, ולצד טרה, זכתה במענק בגובה 20% מהשקעתה הצפויה במפעל - 115 מיליון שקל. ביולי 2010 קיבלה ערבה מיינס את כתב האישור למענק, שהותנה בכך שיוקם מפעל בתוך שלוש שנים, ושהיא תספק תעסוקה בסוף הדרך ל-450 עובדים במעגל הראשון, ול-1,700 עובדים (לפי הערכה) במעגל השני.
אלא שבישראל, כמו בישראל, תהליך אישור הפרויקט התמשך והתמרח. כך, למשל, באמצע התהליך התבקשה החברה לכלול בתוך התב"ע התכנונית של המפעל פרויקט סמוך, כדי לפשט הליכים, אך התוצאה הייתה, אומרת גרסיה גרנאדוס, "שזה עשה לנו בלגן".
אין חולק על כך שבכל התקופה המתוארת קידמה החברה את בניית המפעל, פרסמה מכרזים לבחירת הגורם שיקים אותו, קידמה את התוכניות ברשות מקרקעי ישראל, התדיינה עם הקק"ל ("פעם לקח לנו 4.5 חודשים לקבל מהם מכתב תשובה", מספרת גרסיה גרנאדוס), ובד בבד, הרחיבה בהשקעות גדולות את המכרה, כדי לאפשר למכונות הענק להיכנס לשם. ועדיין, יישום התוכנית שהוגשה למרכז ההשקעות, ושזכתה במענק, התעכב מאוד.
מי שמאוד התלהב מהפרויקט, מספרת גרסיה גרנאדוס, היה הנשיא לשעבר, שמעון פרס ז"ל, גם כשר לפיתוח אזורי וגם כנשיא המדינה לאחר מכן. "בשבילו זה היה פרויקט של שלום. הוא אהב את שיתוף הפעולה הזה וממש תמך בזה והיה איתנו. כשהייתי צריכה פגישות עם האנשים של המלך (עבדאללה מלך ירדן, ה' מ'), הוא עזר. אמר לי: דברי עם זה ועם זה".
במאי 2014 פורסמו מסקנות ועדת ששינסקי 2, המתייחסות לגובה התמלוגים והמסים שישלמו חברות העושות שימוש במשאבי המדינה. החוק, שנועד להתמודד בראש ובראשונה עם כיל, נוסח במכוון באופן כללי כדי למנוע פנייה לבג"ץ בטענה לחקיקה נקודתית. המשמעות הפרקטית מבחינת ערבה מיינס ולגרסתה, שהחלתו של החוק עליה מגדילה את התמלוגים שעליה לשלם למדינה, ולמעשה מחסלת את הכדאיות של הפרויקט. "אמרו לנו", משחזרת גרסיה גרנאדוס, "אתם לא צריכים לדאוג. הנוסח (של החוק) לא חל עליכם. כשראינו את הנוסח, ראינו שזה מתייחס גם אלינו. התחלנו לדבר עם הממשלה ועם כולם והגענו למסקנה שאנחנו בבעיה. אמרו לנו 'הכול יהיה בסדר', אבל אני לא ידעתי אז שבישראל, כשאומרים יהיה בסדר, צריך לדאוג".
החברה, שעד אז עוד לא הקימה את המפעל, עצרה הכול עד שיתברר מה קורה עם ששינסקי 2 ומה השלכותיו מבחינתה, ולמרות השנים שחלפו, עדיין לא הפשירה את התוכניות ולכן גם לא קיבלה את המענק של 115 מיליון השקל. בדיעבד, למרות התמיכה הנרחבת שלה היא זוכה בכנסת, יש גם חברי כנסת שמתקוממים על העובדה הזו: "אני מסכים עם זה שנכון במקרה הזה לתת הקלות", אומר חבר כנסת שבאחרונה נסוג בו מתמיכתו בחברה, "אבל צריך גם לתת בתמורה".
משרד רה"מ נכנס לתמונה
לפני שהחלו הליכי החקיקה של מסקנות ששינסקי 2, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה להקים ועדת ארבעה, שכללה את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ראש אגף התקציבים, מנכ"ל משרד הכלכלה והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שתמליץ על התאמות לאור הערות של כמה חברות וגופים. סוגיית ערבה מיינס נדונה בוועדה בהרחבה. והתוצאה? "עשו מספר תיקונים", אומר גורם באוצר, "לרבות זה שהכניסו מגן מס מאוד משמעותי, שהמשמעות שלו עבור ערבה מיינס היא 670 מיליון שקל, כך שיוכלו להביא בחשבון הפסדים צבורים, וגם עשו שינוי בגובה התמלוגים. ערבה מיינס הביעו הסתייגות וטענו שלא די בזה. בין היתר, הם טענו שנציגים מהממשלה הבטיחו להם שיהיה בסדר ולכן הם הסירו את ההסתייגות שהעלו בדיונים בוועדת הכספים".
לעניין הזה מתייחסים הן ביטן והן גפני, יו"ר ועדת הכספים, ובדרך חושפים סוג של ישראבלוף שנעשה בדיונים ודווקא בהקשר של כיל - דיון שלא לפרוטוקול.
"כשהתחיל הנושא של ששינסקי 2", אומר ביטן, "הגשתי הסתייגות לוועדת הכספים, ואז פנו אלינו מהאוצר, ואמרו לנו שאם ההסתייגות מתקבלת, זה ייצור מצב שאם כיל תגיש בג"ץ על כך שהחקיקה היא פרסונלית כלפיה, הוא יתקבל, וששינסקי 2 יתבטל. כמובן שקיבלנו את הטענה. אמרו לנו שאי אפשר לחוקק חוק רק על מפעל ספציפי. קיבלנו את העמדה, וזה לא נכתב בפרוטוקול. ואז מה שקרה, שאני הסרתי את ההסתייגות שלי".
גפני: "בזמן הדיונים על ששינסקי 2, הם (ערבה מיינס) באו לוועדה וטענו שהם לא שייכים לעניין הזה. אנחנו - כל חברי הוועדה - אמרנו בסדר, אבל באוצר ביקשו שלא נכתוב את זה בפרוטוקול, בגלל שכיל יכולה להגיש בג"ץ. אז הסכמנו, והרגענו את ערבה מיינס".
"התיקונים שהכניסו לחוק", אומרת גרסיה גרנאדוס, "לא היו מספיקים, וגם לחברי הכנסת היה מאוד ברור שזה לא יספיק, ואמרו את זה באופן מפורש בוועדת הכספים. ביקשנו שיחריגו אותנו מהחוק, אבל אמרו לנו שזה בלתי אפשרי".
במשך כל התהליך, היא אומרת, קיבלה החברה הבטחות מחברי כנסת שיימצא פתרון. וזה נמצא, על-פי כל העדויות, במשרד ראש הממשלה. ביוני 2016, כותב מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר למנכ"ל האוצר שי באב"ד: "מוצע להגדיל את מענק ההשקעה במיזם ב-80 מיליון שקל ובכך להבטיח את יציאתו אל הפועל. מוצע כי מקורות התקציב להגדלת המענק יהיו 40 מיליון שקל מתקציב משרד הכלכלה והתעשייה שיועד ספציפית לפיתוח תעשייה בנגב ו-40 מיליון שקל ממשרד האוצר".
המיזם, מוסיף גרונר באותו מכתב, "תורם מספר תרומות למשק הישראלי. הוא צפוי להביא לצמיחה כלכלית במרחב שאינו משופע בתעסוקה ובתעשייה, לייצר תעסוקה ליותר מכ-450 עובדים ישירים ולמאות עובדים עקיפים בפריפריה הרחוקה; לייצר תקבולי מסים בהיקף של מעל 700 מיליון שקל לאורך חיי המיזם ולהביא להכנסה משמעותית נוספת ממיסוי העובדים הישירים והעקיפים במיזם".
גרסיה גרנאדוס בעצמה התלוננה בוועדת הכספים כי "במשך תקופה ארוכה המדינה נתנה לחברה להבין כי הכתובת לסוגיית המענק היא משרד רה"מ, שמסר לה הבטחות כתובות. אם היינו יודעים שרק האוצר מחליט, היינו הולכים לכחלון".
מדוע משרד ראש הממשלה מטפל בנושא? קשה לקבל תשובה ברורה. חברי הכנסת מהשורה אומרים שאין להם מושג. אפילו ביטן, שלא מוכר כח"כ נטול תשובות, אומר ש"את זה אני לא יודע". דברים דומים אומרים גורמים בכירים ביותר במשרדים הכלכליים שהיו מעורבים בנושא, אם כי, הם מוסיפים, "כשיש ויכוח בין משרדי ממשלה, לרוב משרד ראש הממשלה מתערב". נזכיר בהקשר הזה שבאותה נקודת זמן עדיין לא הייתה מחלוקת כלשהי.
גורמים מקורבים למשרד ראש הממשלה אומרים כי בהרבה מקרים, כשיש תעשיה או מפעל במצוקה, משרד רה"מ מתערב וזאת לטענתם מכוח החלטת ממשלה בנושא. דוגמאות? המקורבים הזכירו את חיפה כימיקלים שהפעילה את מכל האמוניה שבית המשפט הורה על סגירתו, ואת מפעל פיניציה שנקלע לקשיים. האם יש דמיון למקרה של ערבה מיינס? הקוראים מוזמנים לשפוט.
השאלה המתבקשת הבאה היא מדוע נקבע סכום של 80 מיליון שקל. גורם שהיה מעורב: "הוועדה (ועדת הארבעה) לא החליטה בנושא של הפיצוי. אחר כך נעשתה איזו עבודה של אגף כלכלה במשרד רה"מ מול החברה והם אלה שהגיעו למסקנה שצריך לפצות אותם ב-80 מיליון שקל. נעשתה פנייה ממשרד רה"מ למשרד הכלכלה בשאלה אם יסכימו להעמיד 40 מיליון שקל מהמשרד, והם הסכימו. צריך לזכור שביבי היה אז מ"מ שר הכלכלה והיה ברור שזה היה כנראה על דעתו".
בערבה מיינס דווקא לא היו מרוצים מהסכום. "חשבנו שזה לא מספיק", אומרת המנכ"לית. "גם לא ידענו בכמה זה יתבטא, ולא רצינו לכבול את עצמנו לסכום מסוים. אבל היינו מוכנים לקחת סיכונים, וגם לא רצינו להיכנס למו"מ בסגנון שוק. אחרי שהשקעת 250 מיליון דולר, את לא נכנסת למו"מ של שוק". ועדיין, לבקשת המדינה, גרסיה גרנאדוס פונה לחברה האם ומקבלת התחייבות שהחברה תמשיך את הפרויקט אם זה יהיה גובה הפיצוי.
הכסף לא עובר
באוקטובר 2016, גרסיה גרנאדוס מבינה שככל הנראה, משרד האוצר לא רואה את הדברים עין בעין עם משרד רה"מ. היא פונה במכתב ארוך ומפורט לשר האוצר, מתארת את השתלשלות האירועים ומבקשת כי יטפל בפרשה. המכתב לא נענה והחברה יוזמת פניות נוספות, עד שלפני שבועיים מתקבל אצל עורך דינה של החברה, דב אברמוביץ', שותף במשרד שמרון-מלכו, מכתב ובו נאמר כי אין אפשרות להעביר את הכסף. "זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי מהם", היא אומרת.
- תשובה שבה בעצם נאמר שלא מגיע כלום.
"הם לא אומרים שלא מגיע, אלא שאין אפשרות להעביר את הכסף".
- את מצטרפת לטענה שהשמיע בזמנו יצחק תשובה, שאמר ששינו לו את התנאים אחרי שהשקיע הון בחיפושים?
"כשהגענו לכאן, כל הדימוי של ישראל כמדינה חזקה פיננסית בכלל לא היה בסימן שאלה. חששנו מכל מיני דברים, כמו המצב הביטחוני, אבל היינו כאן כשכל האירועים הביטחוניים קרו. דווקא כל הדברים שחששנו מהם לא היוו בכלל בעיה, אבל כל הדברים שלא לקחנו בחשבון, הם אלה שמהווים היום בעיה. לא חלמנו בכלל שתהיה בעיה כזו. לצערנו, זה הדבר שהכי מפריע לנו".
- מה את עונה לטענה שאתם מקבלים יחס מיוחד בגלל שהמשרד של מלכו ושמרון מטפל בכם?
"התחלנו לעבוד איתו לפני 12 שנה, בגלל שעורך הדין שלנו בניו יורק המליץ עליהם. כל מי שרואה את הוועדות והפרוטוקולים של הדיונים, רואה שהתהליך שלנו מאוד ארוך ולא נדחף קדימה. ובכלל, אנחנו לא ביקשנו מענק, ביקשנו לצאת מששינסקי 2. מעניין אותנו לא להיות בחוק הזה".
- ומה אתם מתכננים להמשך - לוותר על ההשקעה כאן?
"זה לא לזרוק לפח כי אנחנו עושים קופי-פייסט למה שעשינו כאן (הכוונה היא להעברה לירדן, ה' מ'). עדיף מאשר לזרוק 500 מיליון דולר לפח (בנוסף לכספים שהושקעו, עלות הקמת המפעל עומדת על כ-300 מיליון דולר, ה' מ'). השלטונות צריכים לתת את הוודאות לחברות שבאות להשקיע כאן. בגלל זה אנשים מפחדים להשקיע במדינות כמו באפריקה, כי אין שם ודאות. יש כאן תעשייה שלמה שהייתה יכולה להיעזר בנו ולהפוך את הנחושת שלנו לכבלים במקום שייבאו נחושת מחו"ל. אין הרבה מדינות שסוגרות את הדלת בפני הוצאת משאבים מהאדמה".
ובינתיים באוצר
במשרד האוצר מתייחסים לטענות שמשמיעים בחברה ובכנסת בהרבה סקפטיות. "הייתה פה עבודת לובינג מאוד טובה", אומרים גורמים באוצר בהתייחסם לתמיכה של חברי הכנסת. את הלובינג הזה, אגב, עשה משרדו של בוריס קרסני, וספציפית מטפל במקרה הזה מי שהיה דובר האוצר במשך שנים רבות, אלי יוסף, שכיום שותף במשרדו של קרסני.
"הטענה אומרת", ממשיכים הגורמים באוצר, "שיש פה עסק שהנרטיב שלו שהוא פועל למען הציונות, יעסיק 450 עובדים וכו'. אני לא יודע אם הטענה הזו נכונה כי אף אחד לא ביסס אותה, ובכל מקרה, זה עדיין לא אומר שלא צריך לעבוד לפי הכללים".
באוצר סקפטיים גם לגבי ההשקעה הנטענת בשטח של מעל 200 מיליון דולר. "לא ראינו שום עדויות לכך", אומרים שם. החברה: "כשהתחלנו לפעול, המכרה היה מוצף במים, מרבית המנהרות היו חסומות, ללא תשתיות אוורור וחשמל. הותקנה מערכת שאיבה, הותקנו תשתיות, בוצעו חיזוקים ונפתחו מנהרות חדשות ועמוקות, מרבית המנהרות הישנות משמשות כיום כדרך למכרה החדש".
"משרד האוצר יכול להגיד מה שהוא רוצה", אומר גפני, "אבל את הכול היו צריכים לומר בשעה שחוקקנו את ששינסקי 2. אם נותנים לנו לחוקק את החוק ואומרים לנו שיהיה פיצוי, ואחרי זה באים ואומרים שאחרי כל הדיונים והשעות שבילינו בוועדה לא בדיון רסמי, שאי אפשר להעביר להם בכלל, מה היית מרגישה עם דבר כזה?".
- מה פתאום משרד רה"מ טיפל בזה?
"קורה שמנכ"ל משרד רה"מ מטפל בדברים כאלה, כנראה זה הפך להיות ויכוח. אני פחות מדבר על הפרטים ויותר על העיקרון".
"אם הייתי שר הכלכלה", מוסיף דוד ביטן, "הייתי עושה הכול כדי להשאיר אותם. צריך לעשות הכול כדי שיבואו משקיעים וישקיעו".
- מה לגבי הטענה בעניין דוד שמרון?
"אני יודע שהם (החברה) היו בהלם מעצם העלאת הנושא. הם נפגעו מעצם העלאת הטענה הזו. שלא לדבר על זה שניתנה להם הבטחה וצריך לקיים אותה".
היו עוד מקרים עם הבטחות שלטוניות. בעניין תאגיד השידור, למשל, לא הייתה לך בעיה לא לקיים הבטחה שלטונית. ושם מדובר במאות עובדים שכבר נשכרו לעבודה.
"זה בכלל לא אותו דבר. התאגיד זה משהו ממשלתי-ציבורי, ושם הממשלה רשאית לשנות את החלטתה. כאן מדובר במשהו שונה לחלוטין. מגיע לנו שהם יישארו בארץ - החברה המקסיקאית היא חברת ענק ובהמשך היא עשויה להשקיע עוד השקעות".
תגובת משרד ראש הממשלה:
"פתרון הבעיה של ערבה מיינס נדון בדיונים שקופים ומקצועיים, בוועדת הכספים. את הסיוע למפעל דרשו ח"כים מהקואליציה וכן ח"כים מהאופוזיציה אשר נרתמו להצלת המפעל מסגירה. האוצר התחייב בפניהם לפתרון, עוד לפני העברת חוק ששינסקי 2, שכן היקף הפגיעה בו בחוק היה ידוע. ישנה הסכמה של כל גורמי המקצוע בממשלה כי נדרש סיוע ממשלתי להבטחת כדאיות הקמתו. הדיונים בין ועדת הכספים למשרד האוצר מתקיימים גם היום, על-פי כללי מינהל תקין ומתוך כוונה להוציא את המפעל ממשבר".
תגובת משרד שמרון, מלכו פרסקי:
עורך הדין דוב אברמוביץ, שותף במשרד מסר את התגובה הבאה:
1. אני מייצג את ערבה מיינס מאז תחילת פעילותה בארץ לפני כ-12 שנה.
2. אני מטפל בנושאים משפטיים עבור החברה הנ"ל, ולעתים עורכי דין תחת פיקוחי. אין לחברה כל מגע עם עו"ד שמרון.
3. בעקבות החלטות ועדת ששינסקי 2 הכדאיות הכלכלית של מיזם הנחושת (הקמת המפעל) הפכה לבלתי כדאית. וזאת לאחר שערבה מיינס השקיעה כ-200 מיליון דולר בפיתוח והכשרת המכרה. בשל כך, ובשל האינטרס הציבורי שבהקמת המפעל, החליטה הממשלה באוגוסט 2015 לבחון את "הפעולות שבאפשרות הממשלה לעשות על מנת לקדם פעילות כלכלית במיזם הנחושת בתמנע (לרבות תיקוני חקיקה ככל שיידרשו)". לצורך כך החליטה הממשלה על הקמת "ועדת ארבעה" (המורכבת מנציגי משרד האוצר, משרד הכלכלה, משרד רה"מ ונציג היועמ"ש) כדי לבחון את השלכות ששינסקי 2 על מיזם תמנע וכיצד ניתן לסייע להקמת המפעל.
4. מיד לאחר שנודע לי על החלטה זו, פניתי לגורמים המוסמכים על-פי הסדר ניגוד העניינים הנוגע למשרדנו כדי לקבל אישור מפורש להמשך הייצוג של החברה, נוכח העובדה שגם משרד רה"מ מיוצג בוועדה, ואכן קיבלתי מהם אישור מפורש להמשך הייצוג.
5. כמובן שהטיפול המשפטי נעשה כחלק מהטיפול הכולל של הצוות של ערבה מיינס (הנהלה ויועצים מקצועיים). לא נפגשתי עם איש מוועדת הארבעה או ממשרד רה"מ שלא במסגרת הצוות האמור. כמו כן, כל המגעים של ערבה מיינס ושל הח"מ היו מול ועדת הארבעה ונציגיה, ולא מול משרד זה או אחר.
6. ככל שמי מבין הגורמים הממשלתיים תמך או תומך בפעולות שיאפשרו את הקמת המפעל, הרי שזה נובע מהחלטת הממשלה הנ" ל והאינטרסים הציבוריים העומדים מאחוריה.
כתבות
ני"ע
