להרוויח זמן עד הבחירות

בינו לבין עצמו, שר האוצר משה כחלון ויתר מזמן על מס דירה שלישית. בניגוד לקודמו בתפקיד יאיר לפיד, שתלה את כל יהבו במע"מ אפס עליו השלום, כחלון קידם במקביל את תוכנית "נטו משפחה" שעשתה נעים למעמד הביניים בלי בג"ץ ובלי דוד ביטן על הראש.

עוד לפני תגובת המדינה לעתירה הבהיר כחלון בשיחות סגורות כי אין לו שום כוונה להיות קמיקאזה בסיפור הזה, בטח לא לחזור לוועדת הכספים כדי להתמקח עם אורן חזן ומיקי זוהר. מה בכל זאת השתנה היום (ב'), שהביא אותו לתפור עם ביטן ועם יו"ר ועדת הכספים משה גפני דיון חוזר בוועדה? כחלון הבין שהוא לא יכול להיתפס כמי שמרים ידיים בתחום שנחשב ללחם ולחמאה, עליו הלך לבחירות. מה גם שהרמת ידיים עלולה כמובן להעביר מסר שיציף מחדש את השוק במשקיעים, ויקפיץ שוב את המחירים.

לכן, כחלון בחר לשחק על זמן, במטרה למנוע בכל מחיר את התחדשות עליות המחירים בתקופת הביניים שעד לבחירות הקרובות. מה יהיה אחר-כך? מבחינתו זה כבר לא רלוונטי. לכן, לאחר שנטה תחילה להודות בתבוסתו ולהפיל את האשמה על שופטי בג"ץ, חישב אתמול כחלון מסלול מחדש ושינה טקטיקה. המסר שלו כעת הוא - אמשיך להילחם במשקיעי הנדל"ן בכל האמצעים העומדים לרשותי, מסר שעומד בניגוד מוחלט להבנה של כחלון שאין לו סיכוי ריאלי אמיתי להעביר את מס שלוש הדירות בכנסת הנוכחית.

האם הטקטיקה הזו תעבוד? אפשר לסמוך על המשקיעים שיבינו מהר שמדובר באיומי-סרק. שהאקדחים שבהם מנופפים כחלון ואנשיו אינם טעונים. אבל גם אם הם לא ישתכנעו שהמס חזר ברצינות אל השולחן, ייתכן שדי יהיה בכך שזרעו ספק בליבם כדי להרתיע אותם מרכישת דירות נוספות - נכון להיום כחלון מוכן להסתפק בכך.

ועם כל זאת, כחלון הוכיח יותר מפעם אחת שהוא יודע לייצר קואליציות מימין לשמאל, גם בוועדת הכספים וגם במליאת הכנסת. הבעיה היא שהוא גם חתום על אחד המהלכים הבוטים והתקדימיים שנראו במערכת הפוליטית: השקת קמפיין בחירות ללא בחירות על גבי שילוט חוצות במאות אלפי שקלים, שמתכתב בדרך פלא עם קמפיין ממשלתי שעלה לקופת המדינה 3 מיליון שקל - לא פחות. פעם זה "נטו משפחה", פעם "נטו כחלון". למה שחברי הליכוד או המחנה הציוני יסכימו להגיש לכחלון הישג על מגש של כסף, שיופיע תוך ימים ספורים על בניינים באיילון?

מגש של כסף לא יהיה כאן, לא בפוליטיקה הישראלית. איך אמר פעם נתניהו? ייתנו, יקבלו. אם כחלון ישכב על הגדר ויבטיח לראש הממשלה חסינות במקרה של כתב אישום, הוא צפוי לשלם מחיר כבד בבחירות. מנגד, כחלון ממילא לא מתלהב ללכת לבחירות והאופציה של ריצה משותפת ברשימה אחת עם הליכוד אף פעם לא ירדה מהשולחן. לפחות שני שרים בולטים מטעם "כולנו" ישמחו על מהלך כזה: שר השיכון יואב גלנט ושר הכלכלה אלי כהן.

תרחיש סביר יותר הוא שכחלון ימשיך לשמור על שתיקה בעניין חקירותיו של נתניהו, לפחות כל זמן שלא מוגש כתב אישום, במין סוג של מדיניות עמומה. רמז לכך אפשר היה לשמוע הבוקר בדבריה של חברת המפלגה רחל עזריה, שסירבה לומר בראיון בגלי צה"ל האם נתניהו צריך ללכת הביתה במקרה של כתב אישום. אז אם העמימות טובה גם לזוגות הצעירים וגם לדוד ביטן - שר האוצר יכול להמשיך לחייך את אותו חיוך מפורסם.