הפריפריה משלמת את המחיר

זו הייתה רק שאלה של זמן עד שההתחזקות המהירה של שער השקל לעומת סל המטבעות, תגבה מחיר מהתעשייה הישראלית, ע"ע "הפיטורים בקריית גת". הבעיה האמיתית היא ששער-החליפין האפקטיבי נמצא בשפל של כל הזמנים, ונראה שהמגמה הזו לא עומדת להיעצר. אולי להיפך, ההתחזקות עלולה "להחריף", כאשר בנק ישראל ייאלץ להעלות את שער הריבית.

הבנק ייאלץ להעלות את הריבית, כי אם בשלוש השנים האחרונות הורגלנו לאינפלציה אפסית-שלילית בישראל, גם בשל אי-יכולת של קמעונאים להעלות מחירים, נראה שהתהליכים שהובילו לכך קרובים למיצוי: רשתות המזון החלו להעלות מחירים אחרי שנים שלא עשו כן, אך כעת הן נדרשות לשפר את רווחיותן. סיבה נוספת היא עליות השכר שמגיעות כעת גם לעשירונים הנמוכים, בשל הסכמי שכר שונים.

להערכת כלכלנים רבים, תהליכים אלה ועוד יעלו את שיעור האינפלציה לכ-2% בשנה הבאה, מצב שיחייב את בנק ישראל להתחיל להעלות את הריבית עד לסוף 2018.

עד כמה חמור המצב מבחינת חוזק השקל? מתחילת השנה (2017), נחלש הדולר ב-9% מול השקל, הדולר ירד לשפל של כשלוש שנים, והוא כבר קרוב לשפל שרשם בשנת 2008. ומי שמשלמים כמו תמיד את המחיר, בין היתר בפיטורים גדולים, אינן תעשיות ההיי-טק המתקדמות שפועלות עם יתרון תחרותי בולט ויציב. מנגד, המפעלים בפריפריה הם החוליה החלשה, ושם נמצאים קורבנות המצב. מפעלים נסגרים ועובדים מפוטרים מגדילים את הפערים החברתיים בין המרכז לצפון ולדרום.

לכן, "תוכנית נטו תעשייה", שעליה שוקד שר האוצר, משה כחלון, חייבת להתמקד ולתת פתרון בראש ובראשונה ל"בטן הרכה" המצויה בקרב התעשייה המסורתית, הנאלצת להתמודד עם קשיים גדולים מבית ומחוץ.

מצד אחד, חוסנו של השקל הוא אחד הגורמים המרכזיים שמביאים את כל התעשיות בישראל ליעילות, לקידמה טכנולוגית ולרצון להפוך לתחרותית יותר, כדי להגביר את הרווחיות. מצד שני, התחזקות השקל מושכת יבוא זול של מוצרים המיוצרים גם בישראל. דוגמה לתחרות כזו - ולפגיעה בה - היא החופשות בחו"ל שהופכות עם התחזקות השקל לזולות משמעותית לעומת החופשות בישראל.

המוני הישראלים שמבלים ונופשים הקיץ בחו"ל מרגישים עשירים יותר. השקל החזק מגדיל את כוח-הקנייה שלנו, מוזיל מאוד את החופשות ואת המוצרים שרוכשים מעבר לים. אך מדובר בהנאה של הרגע-היום, בזמן שהתוצאות בטווח הארוך עלולות להיות רעות וקשות למשק.

פתרונות לטווח ארוך ולא תרופת קסם

הביקורת הציבורית הרבה על היקפי רכישות המט"ח, מקשה במובן מסוים על בנק ישראל בפעולתו לבלימת הייסוף המהיר, כך שהוא מוגבל תחת עינו הבוחנת של הציבור והפוליטיקאים בצבירת יתרות מט"ח במהירות. בסביבה הרואה את שיקולי הטווח הקצר בלבד, יכולתו של בנק ישראל לגרום לשינוי בטווח הארוך כמעט אפסית. בשעה שבנק ישראל חוטף ביקורת על התערבותו במסחר המטבעי, אין מי שבאים לסייע לו בקרב התודעתי כתחליף לביקורת.

כך נותר בנק ישראל "המבוגר האחראי" בודד במערכה, כאשר את המחיר של אי-פעולתו, ישלמו דווקא השכבות החלשות. היקפי ההתערבות של בנק ישראל משמעותיים ומסתכמים במיליארדי דולרים מתחילת השנה, אך עדיין לא מספיקים לספוג את כל עודפי המט"ח הנכנסים לישראל.

כך, לצד ההצלחה והפרגון הרב להתחזקות השקל יש לזכור את המחיר החברתי. ואת זה חייבים להבין הפוליטיקאים הנדרשים לעשות מעשה. כפי שפוליטיקאים מזדעקים למראה תספורות החוב ומחדלים אחרים במשק, עליהם לרתום את כוחם הפוליטי גם להעלאת המודעות והשיח התקשורתי בנושא החברתי-כלכלי.

מקומות העבודה השונים, לרבות התעשייה, הם הבסיס לצמיחה ברמת-החיים ולשגשוג הכלכלה הישראלית. יכולת הממשלה לאפשר תקציבים גדולים ליתר המטרות החברתיות תלויה בהתרחבות התוצר-הלאומי, וזה תלוי ביכולתנו ליצר ולייצא. העובדה שהתחזקות השקל אינה נושא פופולארי מספיק שמעניין ומתסיס את הציבור, היא עקב אכילס למידת חשיבתו, שאינה פחותה כלל מנושאים רבים אחרים.

למרות הפתרונות שמנסה משרד האוצר למצוא לפיטורים בדרום, כמו פניות למפעלים ולחברות היי-טק שיקלטו את המפוטרים; נראה שלא קיים פתרון קסם. בתקופה שבה עלויות השכר במונחים דולריים של חברות הענק נוסקות, אף חברה לא יכולה להתחייב לקליטת כמות גדולה של עובדים, כאשר ברור לכול שהמגמה לא השתנתה.

בימים אלה, כששוקדים במשרד האוצר על "תוכנית נטו תעשייה", חשוב מאוד שהמסקנות של התוכנית יהיו כאלה שיעניקו פתרונות לטווח ארוך ולא תרופת קסם לטווח קצר. בין הפתרונות שאפשר להציע - עומד בראש ובראשונה עידוד הפריון, לצד גיוון ופתיחת שוקי יצוא חדשים למדינת ישראל. שיתוף-פעולה בין משרדי החוץ, האוצר והכלכלה יכול להניב צוות פעולה, שכבר בטווח הקצר יוכל לפתוח למשק שווקים חשובים לטווח ארוך.

נציין, שאמנם הגלובליזציה ותהליכים טכנולוגיים של שכלול המסחר במט"ח הם אלה שמביאים להגברת התנודתיות וגם ניצול לעתים של התחזקות השקל, אך במקביל אותם מגמות מייצרות חדשנות והזדמנויות למשק; כך, תיאום בין משרדי הממשלה לקידום היצוא יתרום לפריצת התעשייה לשווקים חדשים.

הוכחה לפוטנציאל היצוא הישראלי היא העניין הרב שגילה ראש-ממשלת הודו בעת ביקורו בישראל. נרנדרה מודי מעוניין בהרחבת קשרי המסחר עם ישראל, ונראה כי ביקורו כאן יסייע להגביר את מגוון היצוא להודו, בנוסף לתחום הביטחוני. משרדי האוצר והכלכלה יכולים להגביר ולהרחיב את קשרי המסחר עם מדינות רבות, שצמאות לידע הישראלי. אמנם הרוב מעוניינים בתעשיות עתירות הידע, אך רבים ימצאו שגם לתעשיות רבות נוספות.

פתרון מרכזי וארוך טווח לבעיית השקל החזק, כמו גם לבעיות ליבה של המשק, טמון בהגדלת פריון העבודה. במקומות שבהם התעשייה לא מצליחה "לתקן" את עצמה כלפי מעלה, המדינה חייבת להתערב. בנק ישראל מתריע זה שנים על הפריון הנמוך, אך לבנק המצויד בכלים מוניטריים כשער הריבית, אין הסמכויות והמשאבים הנדרשים לצורך הובלת המשק לשינוי המחויב; כלים הנדרשים להתמודדות עם ייסוף השקל המתמשך ולפתרון המצב.

כדי לתת מענה יסודי ומקיף לבעיות המשקיות - נדרשת ועדת-על משותפת של בכירים במשרדי האוצר, הכלכלה ובבנק ישראל, בשיתוף המדען הראשי, ושל בכירי התעשיינים והאחראים על ההכשרות המקצועיות. ועדה שתשב, תדון ותחליט על צעדים אקטיביים במטרה לתת פתרונות ארוכי טווח, הנשענים על תוכנית סדורה ועל יעדים מוגדרים להגדלת הפריון והצמיחה במשק.

■ הכותב הוא מנכ"ל פריקו ניהול סיכונים