"יאללה רוצו"

"הכול בסדר, יאללה רוצו". מילות הדרבון האלה, שהשמיע מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, באותה ישיבה לילית מפורסמת שבה אושר המס על בעלי שלוש דירות ומעלה, הן כנראה מה שיישאר בזיכרון הציבורי מאותו פיאסקו, שבוטל השבוע בבג"ץ. פסק-הדין המשתרע על 127 עמודים מותח אמנם ביקורת קשה על יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, אבל הנפגעים האמיתיים ממנו הם אנשי שר האוצר משה כחלון והאוצר עצמו.

אגף התקציבים והעומד בראשו, אמיר לוי (שסיים את תפקידו), היו אלה שהובילו את החוק לכל אורך הדרך, ותפרו את הדילים עם הח"כים שהבטיחו רוב בוועדה להצעת-החוק. הם קיבלו חיזוק, שהתברר בדיעבד כמוגזם, מאנשיו של כחלון באוצר, המנכ"ל באב"ד וראש המטה נדב שיינברגר.

היועץ המשפטי של האוצר, עו"ד אסי מסינג, הגן על הליך אישורו בפני הוועדה והיה משוכנע שבג"ץ לא יתערב ולא יפסול את החקיקה. מעבר לסטירה המצלצלת שספגו באב"ד, לוי, מסינג וחבריהם, פסק-הדין הזה יוצר תקדים בעייתי ומסוכן עבור האוצר.

כי הקורבן הבא של בג"ץ עשוי להיות חוק ההסדרים עצמו, שדרכי קידומו ואישורו בכנסת אינן שונות מהליך האישור הבעייתי של המס על בעלי שלוש דירות ומעלה (ובשמו הרשמי "מס ריבוי דירות").

בעיני האוצר, ח"כ גפני שיחק לכל אורך הדרך משחק כפול: כחבר קואליציה הוא דאג לקדם את החוק, אך כמי שלא הסתיר את התנגדותו האישית לחוק, דאג גפני לעודד ולתת את ברכת הדרך ליועצים המשפטיים של הכנסת ושל הוועדה לצאת נגד הליכי אישור החוק באופן חסר תקדים.

האמירות של עו"ד איל ינון ועו"ד שגית אפיק על הפגיעה בעקרון ההשתתפות של חברי הכנסת ועל "הפגם היורד לשורש ההליך", לא הותירו לשופטי בג"ץ ברירה אמיתית, אלא להתערב בתהליך החקיקה. ולראיה, השופט נועם סולברג, שכתב את החלק העיקרי בפסק-הדין אינו נחשב לגדול האקטיביסטים בין שופטי בג"ץ, אם להתנסח בלשון עדינה.

כמי שנכח בישיבה הלילית המרתונית המפורסמת שבה אושר החוק, אני יכול להעיד שהדיון שהתנהל בוועדת הכספים סביב מס דירה שלישית, אכן לא היה רציני. האווירה הייתה תיאטרלית, חברי הכנסת התנהגו לעיתים כשחקנים במופע סטנד-אפ.

הכול היה נראה מבוים, החל מנפנוף האצבע המאיים של ח"כ מיקי לוי, רגע לפני שעזב את האולם בטריקת דלת; דרך לחייו הסמוקות של ח"כ מנואל טרכטנברג, שנעמד על רגליו והטיף מוסר ללוי ולחבריו; ועד לצווחות האימים שהקים ח"כ בצלאל סמוטריץ', בגלל הערה צינית שהשמיע סגן שר האוצר, ח"כ יצחק כהן, כלפי המתנחלים. רק ח"כים מעטים טרחו להתעמק באותיות הקטנות של החוק, וספק אם היה ביניהם אחד שהבין לעומקן את המשמעויות המשפטיות של המס.

מס דירה שלישית לא לבד

עם זאת, יש בפסק הדין של בג"ץ גם נקודה מטרידה. אם שופטי בג"ץ חושבים באמת שדיון לא רציני ולא מעמיק, אפילו פזיז, שעורכת ועדת הכספים בהצעת חוק, הוא עילה מספקת לפסול את דבר החקיקה - אז אנחנו בבעיה. כי המשמעות היא, שמרבית עבודתה של ועדת הכספים, מרבית החוקים שהוציאה תחת ידה בשנים האחרונות, גם הם אינם תקינים וראויים לפסילה.

לחוק המס על בעלי שלוש דירות היה לפחות יתרון גדול על פני 90% ויותר מהחוקים האחרים שעברו בשנים האחרונות בוועדה - העניין העצום שהחוק עורר בציבור ובתקשורת. דווקא חוקים "משעממים" שלרוב אף עיתונאי לא מתעניין בהם - הם אלה שצריכים להדאיג את שופטי בג"ץ. החשש לפגיעה בהליך הדמוקרטי מגיע דווקא מאותם חוקים המועברים בהיעדרם של מרבית הח"כים, לעתים בנוכחותו של יו"ר הוועדה בלבד, אך בהשגחתם של הלוביסטים ונציגי קבוצות-לחץ שהחוק משרת את האינטרסים שלהם.