בתי הספר החדשים: "משרד החינוך מוכן לפתוח את הצ'אקרות"

"עד לאחרונה בתי הספר היו המבנים הכי ישנים ומוזנחים שהילד היה פוגש במשך היום", אומר האדריכל גיא מילוסלבסקי. "אם ילד נכנס למתחם עם מרצפות משנות ה-30, ואין תאורה נורמלית, והחיפויים מגעילים, ואחרי הצהריים הוא רואה בחוץ דברים אחרים, אז בית הספר מצטייר בעיניו כמו אזור עגום".

תשכחו מהקופסאות שבהן אנחנו למדנו. זה לקח זמן, אבל גם בתי הספר עוברים הסבה למאה ה-21. "אנחנו לוקחים היום את בתי הספר לכיוון עולם המושגים והתפיסות והחוויה של ילדים שגדלים בימינו", אומר מילוסלבסקי, "החלל שבו הילד לומד ישנה את פניו ויהיה אטרקטיבי, הן בחיצוניות והן בחללים הפנימיים - גם החללים הציבוריים יהיו מרשימים, וכמובן גם ברמה הפדגוגית. לא רק כיתה אלא חללים משתנים, שאפשר לחבר לחלק ציבורי".

ללא כיתת-אם

עד לא מזמן לבתי הספר היה מבנה מסורתי: חצר, פרוזדור, כיתה. כיום, משרד החינוך רוצה לאפשר למידה לא פרונטלית, כלומר שלא כל השיעורים יתקיימו בפורמט של מורה שעומדת מול 40 תלמידים. גם הרשויות המקומיות מצדן רוצות בניינים יפים ומושכים, ומוכנות לשים כסף. זאת, כמובן, בהנחה שהן יכולות.

"משרד החינוך מוכן לפתוח את הצ'אקרות. הם מזמינים צוותי היגוי ופתוחים להצעות", אומר האדריכל רמי מרש, ממשרד מרש אדריכלים. "מגמות חדשות במשרד החינוך מאפשרות לתכנן בתי ספר עם הוראה מתקדמת והעצמת הטיפול ההוליסטי בילד. מהטיפול בתלמיד הבודד, דרך קבוצות קטנות וקבוצות גדולות ועד בית הספר כולו. לדוגמה, אנחנו בונים בית ספר באשכול שבו לכל שכבה יש חדר לימוד פרטני וחדר לכיתה קטנה. פעם הכיתות המיוחדות היו באגף נפרד, והיום מנסים לתת מענה אחר. לא כולם ילמדו ממש אותו דבר ולא כל בית ספר ייראה דומה לחברו".

- ומבחינת התקציב?

"יש כמה בתי ספר שהם הפיילוט. אחד מהם הוא בית הספר שאנחנו מתכננים באשכול. משרד החינוך מוכן להוסיף תקציבים פר מ"ר, והם מבקשים להציע איך לנצל את הכסף לדברים מיוחדים. ככל שהשטח יותר גדול, אתה יכול לאגום שטחים וליצור חללים לימודיים מעבר לכיתה, ואז מתחילים ליצוק לתוך הדבר הזה תכנים. אנחנו מסתכלים לכיוון פינלנד והולנד, שרוצות להכניס חזרה את התכנים של כישורי חיים, כמו שלמדנו פעם תזונה ומלאכה. בעולם זה נכנס מחדש וצריך לזה תשתית, ומצד שני צריך גם לתת לילדים לעבוד מול מחשב בשקט מעבר למסגרת הכיתתית".

- איך עושים זאת תכנונית?

" לשם כך אנחנו מאפשרים קירות שפיזית נפתחים, למשל דלת אקוסטית שנפתחת לתוך כיס. כבר לא פוחדים מהקטע של האטימות הויזואלית. לא חייבים כיתת-אם לתלמידים. אולי הקבוצה נמדדת בצורה אחרת.

"יש חשיבה על כך שהמבנה יוכל להיות גמיש ולאפשר שינויים, ויש חשיבה גם על חדשנות ארכיטקטונית, לפחות בנוגע למה שהבניין מקרין כלפי חוץ. לא סתם בניין מרובע כמו פעם אלא משהו משדר חדשנות. מתוך חשיבה שאסתטיקה היא לא מותרות".

אבל לא כולם שותפים לחגיגת השינוי. לדברי ערן זילברמן, ממשרד רגבים אדריכלים, "אכן יש היום גישה פדגוגית אחרת, שמתייחסת למרחב הלימוד בצורה מאוד אחרת. גישה אמריקאית, מתייחסים לצורות הלימוד בצורה מאוד גמישה, אבל כל עוד זה לא נתמך בשינוי מבני ארגוני של המורים והסייעות והצוות פדגוגי, זה לכל היותר יצור כלאיים. המבנה אמנם מתאים לזה אבל שיטת הלימוד נשארת פרונטלית, מורה מול ארבעים תלמידים. אז הגישה שלי היא לעשות מה שצריך לעשות - הכי טוב".

משרד האדריכלים של זילברמן, רגבים, זכה לאחרונה באות העיצוב לתכנון מבני חינוך על תכנון בית הספר רחל המשוררת בכפר סבא. "זה בית ספר יסודי, 18 כיתות לימוד בתכנון 'אולד סקול', אבל רק לכאורה. המבנה מלבני ופשוט בן שתי קומות, אבל יש הקפדה מאוד גדולה על סביבת הלימוד. הוא מתוכנן סביב שני פטיואים שהם כיתות לימוד חיצוניות. כל כיתה כזו כלואה בין ארבעה קירות ואז היא כיתת חוץ ועושים שם לימודי אמנות וטבע".

גן של 8 קומות

גם הרחובות שמסביב לבית הספר יכולים להרוויח מתכנון חדשני. מילוסלבסקי: "בבית הספר בעיר ימים בנתניה הצענו שהרחוב יעבור באמצע בית הספר. כך, קיר בית הספר הוא החיץ בין הרחוב העירוני לבית ספרי. התפיסה שלנו, למרות שלא תמיד אנחנו מצליחים ליישם אותה, היא שהבניין הוא חלק מהגדר, וקיר הבניין על הרחוב. כך בית הספר מרוויח יותר שטחים אפקטיביים לטובת הילדים, וגם הרחוב הרוויח צל, ומרוויח מכך שיש לו דופן אורבנית בנויה ולא גדר מתכת לא מטופלת. אם הרשות פתוחה לזה אפשר לקבל היתר לזה, השאלה היא של פתיחות ורצון מצד העירייה".

- כמה עולה התענוג?

"ברור שבשביל תוצרים טובים יותר צריך להשקיע הרבה יותר כסף. גם בתחום החינוך צריך תקציבים יותר גדולים. זה עניין של תעדוף של המדינה, אם היא רוצה לעודד את הילדים. מה זה משנה אם השקעת 20 מיליון או 22 מיליון בהרחבת מסדרון, טיפול בפרטים, גג מיוחד או גשר, מעבר מיוחד, זה עוד 10% בסך תקציב החינוך, זה טיפה בים, אבל מול כל ילד יש לכך משמעות דרמטית. וזה לשנים רבות. זה חלק מאיך שאתה מתייחס לחינוך. ברגע שזה לא נראה מטפח, גם לא שומרים על זה. ההתייחסות אחרת כשזה יפה ונקי וחדש".

אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא נושא עירוב השימושים בבית ספר. קשה להשלים עם העובדה שבית ספר יסודי בלב אזור צפוף מתרוקן וננעל בשעות הצהריים המוקדמות.

מרש: "להכניס לגן ילדים פעילות אחרת בסוף היום זה בעייתי, אבל בבתי ספר בפירוש יש הנחיות כאלה. ניתן להשתמש בבית הספר כסוג של מתנ"ס, בטח בחצר ובאולמות. בעומר לדוגמה, במקום לבנות ספרייה בית ספרית, עשינו ספרייה יישובית צמוד לבית הספר מתקציבים אחרים ובית הספר משתמש בה.

"מצד שני, זה עיקרון שלא נכון לכל חלל. אני לא חושב שאפשר לפתוח כיתות לישיבות של ועד בית. בעיקר שככל שעובר הזמן יש שם ציוד יקר".

זילברמן: "בעניין עירוב שימושים אנחנו בתחילת הדרך, אבל כל הרשויות המקומיות כבר מבינות שבתי ספר וגני ילדים לא יכולים להיות מבנים נפרדים. אבל זה בחיתולים ונכון להיום בעיקר אולם הספורט משמש את הציבור גם אחה"צ או בערב.

"אבל כבר ברור שאין ברירה. אנחנו יותר הונג קונג מאשר ניו זילנד, וככל שרשויות ישכילו לעשות זאת כך ייטב. בארץ, אתה נוסע בשכונות חדשות ורואה מגדלים של 30 קומות ולמטה וילה - גן ילדים של קומה אחת. כאילו משאב הקרקע לא רלוונטי כשמדובר על מבני ציבור. זה לא הגיוני.

"בעולם בונים גם בתי ספר וגנים בני שמונה קומות, עם מטבח משותף וחצר משותפת, ואז יש גם איגום משאבים מבחינת מערכות טכניות, מקלטים, שמירה וכו'. אני מתכנן עכשיו גן של ארבע קומות ברמת גן, עם חצרות בקומות וזה נראה נהדר".

מילוסלבסקי: "זה אומר גם שהסטנדרט יהיה אחר. למשל, אולם ספורט עם מושבים וחדרי שחקנים ושיפוט, שאפשר יהיה להשתמש בו לאירועי ספורט יותר מורכבים. או למשל ספרייה עם חדר לגיל הרך, למרות שאין שום גיל רך בבית הספר".

- מתי זה יהיה נפוץ?

"הגישה מתחילה היום להשתנות. אנחנו מובילים קו מאוד רדיקלי במשרד לכיוון הזה, כי אני אישית באתי מצפת ואני יודע מה זה תקן מפעל הפיס או תקן של החברה העירונית למשק וכלכלה. זה לא דבר שמעורר יצירתיות וזה יכול להשפיע על ילדים. בנייה לפי התקן הישן לא משאירה חותם על הילד בעודו גדל, ואני אומר את זה בזהירות".

עוד מקור לאי שוויון: "רשויות שיכולות מוסיפות"

ברבים מבתי הספר החדשים והמודרניים, העיריות מוסיפות מכיסן תקציב לא מבוטל על התקציב הבסיסי שמעביר משרד החינוך, שהוא אחיד בכל הארץ. כמובן שמדובר רק ברשויות מקומיות שיכולות לעמוד בכך, והנה עוד מקור לאי שוויון, שמתחיל בשלב החינוך.

זילברמן: "תקציב משרד החינוך הוא 5,000 שקל למ"ר כולל פיתוח. וזה תקציב קומפלט, כולל מגרשי הספורט והבניין. אי אפשר להקים בכזה סכום בית ספר והרשויות שיכולות - תמיד מוסיפות".

מילוסלבסקי: "אנחנו עושים עכשיו למשל בית ספר עם קירות זכוכית בין הכיתה למסדרון, או כיתות שאפשר לחבר אותן, או כיתה עם חלל קטן ליד שאפשר לעשות בו לימוד פרטני, או עם אפשרות לפתוח את הכיתה למסדרון. התקציבים לעניין הזה הם בהחלט גבוהים. זה נע בין 20% ועד 40%-50% יותר מהתקציב הרגיל. לכן מי שמוביל את זה כרגע זה עיריות חזקות: תל אביב, ראשון לציון, נתניה.

"אנחנו למשל מתאמצים לייצר חללים עם אפשרות לימוד בתוך המסדרון. כלומר המרחב הציבורי הופך למרחב למידה או התכנסות למחשבים, או ללימוד בפורמט אחר, בעוד שעד עכשיו החלל הזה היה ריק ובלתי שמיש בזמן השיעורים. כך שמצד אחד אתה לא זורק את השטחים האלה לפח, ומצד שני זה יקר, כי אתה משקיע תשומות נוספות במבנה עצמו".

מרש: "בדרך כלל הפערים בתקציב מתבטאים דווקא בחצר. אם יש בה חממה, גינה, הצללות, טריבונות, מגרשי ספורט. לאלה בדרך כלל הרשות מוציאה מתקציבים שוטפים או מתקציבי פיתוח, ויש רשויות שיכולות להרשות לעצמן להוסיף כסף גם למפרטי בניין יותר עשירים".

"במועצות ערביות לא רוצים פיל לבן. לא רוצים חלונות שיישברו"

תכנון בתי ספר במגזר הערבי מספק לאדריכלים אתגרים ייחודיים. משרדו של מרש ממוקם בעיר באר שבע, והוא מתכנן הרבה בתי ספר בנגב, כולל ביישובים בדואים.

מרש: "שם החשיבה היא קצת בכיוון אחר. הבעיות הן למשל מה הילדים עושים בחצר. אנחנו עושים קטעי חצר הרבה יותר גדולים מקורים, כי רמת האחזקה של החצר הרבה יותר נמוכה מאשר במגזר היהודי. אז אנחנו מייצרים בתי ספר שיותר דומים למדרסה, כלומר שכבות של כיתה מסביב לחצר מקורה. זה יוצר מיקרו אקלים, אפשרות לפעילות חוץ כיתתית.

"תמיד צריך להתאים את המורכבות האדריכלית של הבניין למשתמש, לא רק את הצורות אלא גם את הפרטים. לרשות ענייה חייבים דברים פשוטים יותר. ראשי המועצות עצמם מבקשים לא לעשות פילים לבנים שאי אפשר לתחזק אותם. למשל לא לעשות בי"ס עם הרבה חלונות שיישברו".

מילוסלבסקי תכנן לאחרונה בית הספר ביישוב ירכא. "יש שם שני אתגרים עיקריים: האחד הוא לבנות בסקטור הדרוזי בתוך כפר קיים. בית הספר מפורק בגלל נושא הבעלויות של הקרקע, זאת אומרת לא יכולנו לקבל מגרש גדול רצוף. נאלצנו לעשות אותו מין דבר אורכני, שזורק לצדדים בהתאם להרכב הבעלויות.

"מבחינת משרד החינוך אי אפשר לבנות בית ספר על קרקע בבעלות פרטית, וגם אין נכונות להפקיע. אז הפרוגרמה היא רגילה, אבל התכנון מתחשב בבעיה".