הסכם אי תחרות בין יחיד לחברה שבבעלותו כעסקה מלאכותית

לאחרונה פסק בית המשפט בנושא העסקה המלאכותית באופן שיכול להשפיע על היבטי המיסוי גם בתחום מיסוי המקרקעין.

חברה בבעלות מלאה של יחיד נתנה שירותי ייעוץ למשרד רו"ח בתחום התמריצים. החברה היתה מחוייבת כלפי משרד רו"ח בתניית אי תחרות במשך תקופה של ארבע שנים לאחר סיום ההתקשרות ביניהם.

בסמוך לסיום ההתקשרות, היחיד מתחייב כלפי החברה שבבעלותו בהסכם שלא להתחרות בעסקו של משרד רו"ח בתחום מתן שירותי הייעוץ בתמורה כספית.

היחיד טוען כי התמורה מהווה הכנסה הונית בידו החייבת בשיעור מס מופחת, במקביל טוענת החברה כי היא זכאית לנכות את התמורה ששילמה ליחיד כהוצאה בייצור הכנסתה.

לטענת היחיד, הסכם אי התחרות בינו לבין החברה שבבעלותו נדרש על מנת שהחברה תוכל לעמוד בהתחייבותה כלפי משרד רו"ח ועקב כך תהיה זכאית בתשלומי ההפרשים שמשרד רו"ח התחייב לשלם לה אם תעמוד בתניית אי התחרות.

עוד טוען היחיד כי מימוש זכות התחרות על ידו היה מסכן את קבלת ההפרשים בידי החברה. לפיכך, קיימת תכלית אמיתית וטעם מסחרי יסודי לעסקה בינו לבין החברה שבבעלותו.

מנגד טוען פקיד השומה, כי סיווגה הנכון של התמורה הוא קבלת דיבידנד בידי היחיד, וזאת מבלי שתותר בניכוי הוצאה בחברה. כמו כן, טוען פקיד השומה כי אין טעם מסחרי יסודי לעסקה ולכן העסקה צריכה להיחשב כמלאכותית.

בית המשפט קבע כי יש לראות את היחיד כמי שהתחייב באופן אישי לצידה של החברה לתניית אי התחרות כבר ממועד חתימת הסכם השירותים עם משרד רו"ח, ולכן אין להסכם אי התחרות שבין היחיד לחברה כל תכלית כלכלית אמיתית.

בנוסף קבע בית המשפט, כי מכוח חובת הנאמנות של היחיד כדירקטור כלפי החברה והאינטרס הכלכלי שלו שהחברה תקבל את התשלומים בסיום ההתקשרות עם משרד רו"ח, יש לראות את היחיד כמי שהיה מנוע מלהתחרות במשרד רו"ח גם מבלי שיחתום על הסכם עם החברה.

בית המשפט נותן משקל לרצונו של היחיד לעזוב את תחום התמריצים ולעבור לתחום עיסוק חדש, בקובעו כי לא היה בסיס לחששה של החברה מפני תחרות מצד היחיד ולכן לא היתה תכלית כלכלית אמיתית להתקשרות איתו.

כב' השופטת סרוסי קיבלה את טענת רשות המיסים כי להסכם אי התחרות בין היחיד לבין החברה שבבעלותו המלאה, אין יסוד מסחרי ראוי להגנה, ולפיכך יש לראות בו עסקה מלאכותית שמטרתה הפחתת מס בלתי נאותה.

בית המשפט סיווג מחדש את התקבולים מהחברה ליחיד כדיבדינד ובמקביל לא התיר לחברה לנכות את התשלומים ליחיד כהוצאה בייצור הכנסתה.

לפי עמדתנו, סיווג העסקה מחדש על ידי בית המשפט, היה צריך לגרום לייחוס התשלומים ממשרד רו"ח ליחיד באופן ישיר ליחיד בדומה להוראות הקיימות כיום ביחס לחברת ארנק. ברם, בית המשפט לא אפשר ליחיד לייחס את ההכנסות אליו במישרין משום שבמהלך כל השנים בחר לפעול ולהתמסות באמצעות חברה.

כמו כן, אנו סבורים כי הטענה שהיחיד היה מנוע מלהתחרות במשרד רו"ח בתחום התמריצים מכוח חובת האמונים שלו כדירקטור בחברה, אינה מדויקת. אין קשר בין העובדה שפעולת היחיד עולה בקנה אחד עם האינטרס של החברה לבין התגמול שצריכה לתת החברה ליחיד על ההתחייבות שלו שלא להתחרות עם משרד רו"ח שמכוחו היא זכאית לתשלומים מכוח הסכם שירותי היעוץ.

להרחבה ניתן לפנות למאיר מזרחי ושות',