נאום בריוני

אפשר, אולי, להגדיר חלק מנאומו של דונלד טראמפ בעצרת הכללית של או"ם כשטיק של פוליטיקה פנימית: מאמץ להראות ל"בייס", גרעין התומכים השרופים של הנשיא, שהוא לא שכח להכניס "להם", לבני השטן התורניים, באבי אביהם - את הילארי הוא רמס, את העיתונאים הוא דרס, נשים שנמצאו ראויות הוא חפן. הגיע הזמן להרחבת אופקים.

עכשיו, כשהבית הלבן בידיו, ובקרב התומכים מסתמנת תסיסה בגין נכונותו לוויתורים בסוגיית המהגרים הבלתי-חוקיים, משלהב אותם טראמפ מחדש בנאום אגרופני, ביריוני, שמציב לפניהם מטרות חדשות למשטמה ומציג אותו כוויקינג שש אלי קרב. ה"בייס" אוהב את זה. לאחר הכל, יכולתו המוכחת של טראמפ להתנהג כפיל בחנות חרסינה הכניסה אותו לחנות החרסינה החשובה בעולם, הלשכה הסגלגלה. שבור, בייבי, שבור.

אך גם אם חלקים מהנאום באו"ם היו תרגיל פוליטי נחוץ לאור השחיקה המתמשכת בתמיכת הציבור האמריקאי בנואם, איומו של טראמפ להשמיד את קוריאה הצפונית "אם ניאלץ" היה חריגה גסה ובלתי קבילה מנורמות ההתנהלות הבינלאומית המודרנית. זו לא הייתה סתם הסלמה ברטוריקה של נשיא ארה"ב נגד קוריאה הצפונית. זה היה איום בהשמדת עם, ואפילו לאחד כטראמפ, שרף הציפיות ממנו כמעט נוגע בקרקע, אסור לחצות את הקו האדום הזה.

הנה הציטוט המדויק: "לארה"ב יש עוצמה וסבלנות, אך אם היא תיאלץ להגן על עצמה ועל בעלות בריתה, לא תהיה לנו ברירה אלא להשמיד כליל את קוריאה הצפונית... הבה נקווה שלא יהיה צורך בכך". במילים אחרות: נשיא ארה"ב מאיים למחוק מהמפה מדינה שחיים בה 25 מיליון אזרחים, חלקם אולי שטופי מוח ממנגנון פרופוגנדה אדיר ממדים של משטר מצורע - ומיליונים אחרים כלואים במחנות ריכוז - אך כולם אזרחים חפים מפשע, למעט אולי מנהיגם עב-הבשר, קים ג'ונג און. לאיש מהם לא מגיע למות בשואה גרעינית.

חשבו לרגע: איזו עוד מדינה בזירה הבינלאומית בעידן המודרני מאיימת לקטול מיליוני אזרחים חפים מפשע ולמחוק את מדינתם מהמפה? אה, איראן.

"אנחנו נהרוס את הישות הציונית במהירות הבזק, וכך נקצר את 25 השנים שעוד נותרו לה", אמר החודש סעיד עבדאללה מוסאווי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה באיראן. "כל מעשה טפשי יהפוך את תל-אביב וחיפה לאבק". איומי האייתאללות להעלות את ישראל בלהבות בקושי מגיעים לעמודים הראשונים, אם בכלל. התרגלנו. זו אפוא החברה שבה מוצא עתה טראמפ את עצמו.

בהתבטאות קודמת, באוגוסט, אמר נשיא ארה"ב: "מוטב לקוריאה הצפונית שלא תפיק איומים נוספים על ארה"ב; איומים כאלה ייענו באש וזעם שכמותם לא ראה העולם מעודו". התבטאות קשה, ללא ספק, אך עדיין לגיטימית, מפני שאפשר לפרשה כאיום על המשטר בפיונגיאנג, לא על מיליוני אזרחים. יתר על כן, פקידי ממשל בוושינגטון הודו, כי טראמפ החליט להשתמש במילים "אש וזעם" באופן אימפולסיבי, כי פשוט התחשק לו.

לא כך הנאום באו"ם שנסקר ע"י מי יודע כמה זוגות עיניים בבית הלבן אך, בסופו של דבר, קיבל אור ירוק מהנואם. מישהו בוודאי כתב לטראמפ את הנאום, אך האחריות לאיום בהשמדת עם מוטלת עליו, ועליו בלבד. וצריך לשאול: האם הוא שואף להפוך את ארה"ב לבריון הגלובלי, שמנופף נבוט גרעיני וצורח תעצרו אותי?

יש שטוענים, שטראמפ מקיים למעשה את טקטיקת 'בעל הבית השתגע' כדי להטיל מורא על אויביה של ארה"ב: אל תרגיזו אותי, או שאני אשתולל. הגנרל בדימוס דייוויד פטראוס, לשעבר ראש CIA ומפקד הכוחות האמריקאים באפגניסטאן, אמר השבוע בדיון ציבורי באוניברסיטת ניו-יורק, כי יש "ערך מסוים בטקטיקה הזו ביחסים בינלאומיים". הוא הזכיר, שהנשיא לשעבר, ריצ'ארד ניקסון, יישם אותה באמצעות שר-החוץ שלו, הנרי קיסינג'ר, שאמר לסובייטים: "ניקסון לחוץ עכשיו. לפעמים הוא שותה (אלכוהול) בלילות. אז חבר'ה, אני מציע לכם להיות ממש זהירים. אל תדחפו אותו למשבר".

אבל, אמר פטראוס, אם טקטיקה כזו עשויה להועיל לפני משבר, אסור להיתקע עמה כשפורץ משבר: "אינך רוצה שהצד האחר יחשוב שאינך רציונלי בעת משבר. אינך רוצה שהצד האחר יחשוב שאתה מספיק משוגע כדי להטיל את המהלומה הראשונה, או לעשות משהו שאפילו אי אפשר להעלות על הדעת".

השאלה הגדולה היא, האם טראמפ רק מתחזה למשוגע הכפר. המומחים שלו בוודאי מבינים, שפעולה צבאית נגד קוריאה הצפונית תהיה מעשה נואל. גם אם תושמד, בפרפורי גסיסתה היא תצליח, כשמשון בשעתו, להנחית מכת אש נוראה על סיאול, בירת קוריאה הדרומית, מרחק כמה עשרות ק"מ מהגבול, ולגרום למות רבבות, אם לא מאות אלפים אזרחים של בעלת ברית ושל אלפי חיילים אמריקאים שמוצבים שם. אלפי תותחים וכני שיגור של רקטות של קוריאה הצפונית מכוונים לאזור המטרופוליטני של סיאול. גם יפן וגואם, טריטוריה אמריקאית, עלולות להיות על הכוונת, ואת התגובה הסינית אי אפשר בכלל לאמוד.

ארה"ב אחרה מזמן את הרכבת לפיונגיאנג. בבעיית קוריאה הצפונית אפשר לטפל רק באמצעות מו"מ עם שליטה העריץ. הוא לא יוותר על פצצות הגרעין שלו ועל טיליו. אלה פוליסת הביטוח שלו. זו גלולה מרה מאין כמוה לארה"ב, ובעצם לרוב העולם, אך נשיא אחראי ואינטליגנטי בוושינגטון יהיה חייב לבלוע אותה. אבל בבית הלבן יושב בינתיים דונלד טראמפ כשידו על הקודים הגרעיניים - וזה מפחיד.