האם מלכת אנגליה נפלה קורבן לעוקץ נדל"ן ביפו?

האם מישהו "עקץ" את מלכת אנגליה ואת הבישוף מקנטרברי, העומדים בראש הכנסייה האנגליקנית העולמית, ומכר מתחת לאפם תוך מצגים כוזבים ובאמצעות מסמכים מזויפים ופיקטיביים, את הבניין העתיק ברחוב יפת 55 ביפו? מיהו איש המסתורין מוחמד סעד, שמכר את הנכס ליזם הנדל"ן הנתנייתי מנשה זוארץ? ואולי דווקא זוארץ הוא מי שנעקץ בעסקה הזאת?

את נכסי הכנסייה האנגליקנית בישראל מחזיק זה מאות שנים המיסיון האנגליקני, חברה המאוגדת באנגליה ומטפלת בנכסי הכנסייה מטעם הקהילה הנוצרית-אנגליקנית במדינות המזרח התיכון. בראש הקהילה הכנסייתית במזרח התיכון עומד בישוף. כשהתחילה הפרשה היה זה הבישוף ריאח אבו אלעסל, שהוחלף על-ידי הבישוף הנוכחי סוהייל דואני באפריל 2007.

הבית העתיק ברחוב יפת, שהיה בעבר הרחוק בית ספר של הכנסייה, הוא אחד מנכסי המיסיון בישראל ומוגדר כמבנה היסטורי. הבניין עומד שומם במשך שנים רבות, ובסוף שנת 2013 ביקש המיסיון מעו"ד ניסן צפריר לבדוק אפשרויות להפיכתו למרכז מבקרים לצליינים. הבניין נמצא במגרש ששטחו כ-2.5 דונם, ואשר ישנן עליו זכויות בנייה ל-51 דירות. שווי הנכס הוערך על-ידי שמאי שהוזמן מטעם הכנסייה ב-48 מיליון שקל.

כאשר עו"ד צפריר ניסה בתחילת 2014 להשלים הליך טכני הקשור לרישום הטאבו של הנכס, הוא גילה, ששבועות אחדים קודם לכן בוצעה בלשכת רישום המקרקעין סדרה של פעולות על-ידי גורם שלא היה מוכר לו ולכנסייה. בסיומן של פעולות אלה, נרשמה הערת אזהרה לטובתו של איש הנדל"ן הנתנייתי מנשה זוארץ, בגין עסקת מכר. המידע גרם לתדהמה במיסיון ובקהילה המקומית.

הכנסייה הגישה תלונה למפלג חקירות והונאה במשטרת ירושלים. לא ברור מהו מצב החקירה כיום, והניסיונות לברר במשטרה מה קורה לא נענו בתשובות. במקביל, אחרי הליך של בקשה לצו מניעה זמני, שבעקבותיו נבלמה השלמת רישום העסקה בטאבו, הגישה הכנסייה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה לביטול הליכי המכירה של הנכס, המתבררת בפני השופט יהושע גייפמן.

"כל הניירות שראינו - מזויפים"

בעקבות הגשת התביעה ולאחריה הגשת כתב ההגנה של זוארץ, נחשפה תמונה מורכבת של מסמכים וייפויי כוח, שעליהם מסתמך זוארץ - בעוד הכנסייה טוענת כי הם מזויפים או מפוברקים. על-פיהם, תחילה ניתן ייפוי-כוח למכירת הנכס לאדם בעל דרכון אמריקאי בשם מוחמד סעד, ומאוחר יותר הנכס נמכר שוב ונרשמה הערת האזהרה על שם היזם זוארץ.

המלחמה כעת היא על האותנטיות של ייפוי-הכוח ויתר המסמכים. אף על-פי שהשופט הורה לכל המעורבים להפקיד בתיק המשפטי את המסמכים המקוריים שברשותם, אף מסמך כזה לא הופקד והתיק כולו מתנהל סביב צילומי מסמכים. אותם העתקים שהוצגו עד כה, מספרים שני סיפורים הפוכים על אותה פרשה.

להלן המסמכים הנתונים במחלוקת:

1. ייפוי-הכוח מאנגליה לבישוף ריאח אבו אלעסל. הפרשה התחילה במסמך שעליו מופיע התאריך 25.1.07, הנושא שמות של בכירי חברת המיסיון בכנסייה האנגליקנית וחותמות. לפי המסמך, הכנסייה ייפתה את כוחו של הבישוף בישראל, ריאח אבו אלעסל, למכור את הנכס ביפו.

שלושה בכירים בהנהלת הכנסייה באנגליה - פול בריקל, פטריק גו ואדריאן ווייט - העידו בתצהירים ובחקירה בווידאו, כי אף אחד מהמסמכים אינו מוכר להם, כי אין בספרי הכנסייה העתקים של מסמכים אלה, וכי החתימות על המסמכים שיוחסו להם - מזויפות.

הבישוף הקודם אלעסל מסר בתצהיר: "לא קיבלתי את ייפוי-הכוח הנושא את התאריך 25.1.07 ולא ידעתי על קיומו, ומובן כי לא עשיתי מעולם שימוש בייפוי-הכוח".

הבישוף הנוכחי, סוהייל דואני, העיד: "החותמות שבהן נעשה שימוש הן לא החותמות שאנחנו מכירים מהנאמנות באנגליה. כל מה שראיתי היה מזויף".

2. ייפוי-הכוח מהבישוף אלעסל לנביל זועמט. זהו מסמך הנושא את התאריך 1.2.07, ולפיו אלעסל נתן ייפוי-כוח לנביל זועמט, שעבד בכנסייה כעוזר אדמיניסטרטיבי המטפל בהתקשרויות של הכנסייה לגבי נכסיה, עד שפוטר בשנת 2009.

זועמט, דמות מפתח בפרשה, טוען בתצהיר, כי פעל לפי הוראות הבישוף הקודם והבישוף הנוכחי, על סמך ייפוי-כוח למכירת הנכס. הוא מכחיש בתוקף את טענות הבישופים כלפיו על כך שפעל ללא רשות במכירת הנכס, ומייחס את הטענות לתככים וסכסוכים פנימיים בכנסייה ולניסיון של הבישופים להרחיק את עצמם מהעסקה.

הבישוף אלעסל מסר בתצהיר: "מעולם לא ייפיתי את כוחו של זועמט למכירת המקרקעין נשוא התביעה או מקרקעין כלשהם. הריני להצהיר כי כל חתימה על מסמך כלשהו מהמסמכים נשוא כתב התביעה הנ"ל שמתיימרת להיות חתימתי הינה מזויפת ואיננה חתימתי".

הבישוף דואני העיד במשפט: "איש לא הסמיך את נביל זועמט לחתום על משהו. כל הניירות שאני ראיתי, כולם מזויפים. אני לא חושב שמוחמד סעד הזה הוא באמת מישהו שקיים".

עו"ד יהודה חימי, המייצג את זוארץ: "אל תהיה בטוח, אל תהיה בטוח".

הבישוף דואני: "זועמט שיקר לנו ורימה אותנו. הוא סייע בזיוף המסמכים".

3. הסכם המכר מזועמט למוחמד סעד, קונה הנכס. על-פי הסכם שעליו חתם זועמט ב-26.2.07, הוא אדם בעל אזרחות אמריקאית בשם מוחמד סעד. בהסכם נאמר, כי ההסכם נערך ונחתם אצל עו"ד גור צבר מתל-אביב.

בתצהיר שהגיש זועמט בתיק המשפטי נאמר, כי מחיר המכירה היה 750 אלף דולר, וכי "למרות האמור בהסכם כי התמורה שולמה במלואה במעמד החתימה על ההסכם, הקונה סעד שילם את התמורה בתשלומים שהתפרסו על-פי שנה-שנתיים. סעד ביקש להציג מסמך בארה"ב שרכש ושילם מלוא תמורת הנכס ואנו באנו לקראתו בעניין זה. בפועל, כאמור לעיל, לא שילם את מלוא התמורה במעמד החתימה על ההסכם".

עו"ד גור צבר, 91, הגיע להעיד מבית האבות שבו הוא שוהה. הוא מסר בתצהיר כי כלל איננו מכיר ולא ייצג את הצדדים להסכם, ואמר: "ההסכם מעולם לא נערך על-ידי או במשרדי ומעולם לא נחתם בפניי... נעשה שימוש חמור ושלא כדין בשמי ובפרטיי, ללא ידיעתי ובוודאי שללא הסכמתי".

4. אישורי עו"ד אבו חדיר לתיקון הרישום בטאבו והמכירה לזוארץ. שני מסמכים חשובים זכו לאימות של עו"ד מחמוד אבו חדיר משועפט, שאינו מוכר לאנשי הכנסייה. האחד הוא בקשה לטאבו להשלים את הרישום הפורמלי של הנכס ביפו על שם חברת המיסיון. זהו מסמך שאינו נושא תאריך. הממונה על הטאבו בתל-אביב, שלמה וייס, סירב לבצע את המבוקש. הבקשה הועברה לירושלים וחזרה לבסוף לטאבו בתל-אביב עם אישור של משרד המשפטים, והתיקון בוצע בתאריך 9.1.14.

המסמך השני נושא תאריך כתוב בכתב יד, 26.12.13. זהו מסמך שלפיו נערכה ישיבת הנהלה של חברת המיסיון הכנסייתי האנגלית, בהשתתפות סעד וזועמט. על-פי המסמך, באותה ישיבה קיבל סעד אישור למכור את הבניין ליזם זוארץ. בטאבו לא הובעה פליאה על כך שבראש מיסיון אנגליקני עומד אדם בשם מוחמד. הערת האזהרה לטובת זוארץ נרשמה על סמך מסמך זה בתאריך 18.2.14.

עו"ד אבו חדיר נפטר בתחילת שנת 2015. בבדיקה שערכה הכנסייה התברר שכבר בחודש מאי 2007 הוכר אבו חדיר כנכה בשיעור 150%, אשר מרותק למיטה ואינו מתפקד. הוא עבר כמה אירועים מוחיים והוכר כזקוק לסיוע סיעודי קבוע. בתו של אבו חדיר, כך דיווח חוקר פרטי, סיפרה כשעוד היה בחיים כי מצבו הבריאותי הידרדר עוד יותר בשנת 2009 וכי מאז הוא במצב של צמח.

"סעד חי וקיים ויעיד במשפט"

על-פי גרסת הכנסייה, היא ניצלה ברגע האחרון מעקיצת נדל"ן שנעשה בה שימוש במסמכים מפוברקים ומזויפים. האם גם היזם מנשה זוארץ נעקץ על-ידי אותם אנשים ובהסתמך על אותם מסמכים, או שהוא רכש את הנכס בתום-לב מהכנסייה, שחזרה בה?

זוארץ סיפר בתצהיר כי עו"ד אימן דאוד ייצג אותו ואת המוכר מוחמד סעד. לדבריו, הוא חתם על הסכם המכר בינו לבין הכנסייה ב-2.1.2014. "באותו יום שילמתי את מלוא התמורה לסעד בגין רכישת הנכס, דהיינו סך של 7 מיליון שקל, למעט סך של 500 אלף דולר אשר נותרו בידיו הנאמנות של עו"ד אימן דאוד המטפל בעסקה", אמר.

זוארץ טען עוד בתצהיר כי "לעניות דעתי הכנסייה היא זו שמתחזה ומתיימרת להיות קשורה לבעלות על הנכס והיא זו שמנסה לגזול אותו!... אני רוכש תם-לב. לא זייפתי ולא התחזיתי חלילה - ולא כלום! הכנסייה בהחלט ידעה על העסקאות - הרי היא ביצעה אותן - ובאמצעות שלוחיה חתמה על יפויי-הכוח השונים. הכנסייה איננה מהססת לשקר במצח נחושה כאילו הופתעה מקיום העסקה?!... רכשתי את הנכס בתום-לב במטרה לממשו ולפתחו, שילמתי מלוא התמורה, ומבקש אני שלא לפגוע בזכותי הקניינית".

זוארץ ופרקליטו, עו"ד יהודה חימי, דוחים את האפשרות שגם הוא נעקץ בעסקה זו.

עו"ד חימי, שמייצג את זוארץ בתיק, אומר: "זו עסקה נקייה וטהורה לחלוטין. המוכר מוחמד סעד חי וקיים ויעיד במשפט. התחושה שלנו היא, שהתביעה לא הייתה באה לעולם אלמלא חילופי הגברי בין שני הבישופים, אלעסל ודואני.

"להערכתי, מה שמפריע לכנסייה הוא שהקרקע נמכרה ליהודי, ושמענו לא פעם ולא פעמיים שהכנסייה תהיה מוכנה לעשות הכל, גם במחיר האמת, כדי לגאול את הקרקע מיהודי ולהחזיר אותה לכנסייה".

ואילו עו"ד אריה דנציגר, המייצג את הכנסייה, אומר: "המיסיון האנגלי, כמדיניות, אינו מוכר נכסים, אלא עוסק רק בהשבחתם לטובת העדה המקומית. מה שהתגלה בפרשה זו הוא הוכחה לכך שנוהלי האגף לרישום מקרקעין מאפשרים רישום בטאבו על-פי מסמכים מפוברקים הנושאים אישורים וחותמות גומי של אנשים, חברות ועורכי דין שכלל לא חתמו עליהם. זאת גם הוכחה לקיום פירצה בכללי הזיהוי של צדדים לעסקה באופן המאפשר תרמיות וגניבות מקרקעין".